פלימפססט ירושלים היא תערוכה דיגיטלית שמזמינה את הצופה לחוויית שיטוט ייחודית דרך תשע עבודות, שכל אחת מהן יושבת בתבנית שונה, החוקרת את המרחב האינטרנטי על כליו וגבולותיו. בפרויקט, שנעשה במסגרת פסטיבל מקודשת מבית עונת התרבות בירושלים, על הצופה להיות פעיל, לגשש, להפעיל ולחקור את העבודות השונות, תוך כדי הצפת השאלות על היחסים בין המדומיין, המציאותי והווירטואלי בעיר ״הכי מורכבת בעולם״.
Yuval:
הי דניאל, הי יאיר. קודם כל מזל טוב על פלימפססט ירושלים. נראה ממש טוב!
Daniel:
תודה תודה, אנחנו מתרגשים להיות באוויר ☺
Yuval:
אולי התחיל עם משמעות של השם? פלימפססט?
Daniel:
פלימפססט הוא השם המדעי של תופעה עתיקה כמעט כמו התרבות האנושית: עקבות של רישום קדום על קלף עתיק
Yair:
וזוהי גם תופעה שאפשר לראות אותה בהמון תחומים אחרים מעבר לטקסט: ארכיטקטורה, אוכל, מוסיקה, טבע וכו׳. אחת הדוגמאות הכי מפורסמות היא אחד הכתבים החשובים של ארכימדס, שהתגלגל ונכרך מחדש למקבץ תפילות נוצריות, ולאחר מכן באמצעות צילומי רנטגן הצליחו להתחקות אחר הכיתוב המקורי
Daniel:
אנחנו יכולים לראות את התופעה שבה הישן מתרבד על החדש כמעט בכל העיר: בארכיטקטורה – כל ירושלים בנויה טלאים טלאים, שאריות מאימפריות שעברו בה, שעליה נוספו פתרונות בניה עכשווים; במאכלים – כל מי שעבר השאיר את חותמו, והיום כל שף חדש שמגיע מערבב מהישן ומוסיף את חותמת היד שלו; במוזיקה – מניגונים עתיקים שהיו מושמעים בעיר, כל דת וניגוניה שעוברים היום רימייקים חדשים. ועוד ועוד . פלימפססט היא תופעה טבעית וליוותה אותנו משחר האנושיות.
ירושלים לא היתה מה שהיא בלי הטלאים האלה. אנחנו מאמינים שהייחוד שלה נובע מהשכבתיות שלה, וכמובן מהכך ששכל מישהו חדש שמגיע רוצה למחוק את הנרטיב הקיים ולהגיד ״זה הסיפור החדש – זאת ירושלים, והשאר לא רלוונטי״
Yuval:
אז עכשיו אפשר לשאול, מה זה פלימפססט ירושלים?
Daniel:
המטרה שלנו בפרויקט היתה לפרוס ולהסתכל על השכבות מבפנים: על מבעים שונים של ירושלים, שילובים בין השכבות השונות, האינטרקציות וההשקות ביניהם. השנה, כששלטי 50 שנה לאיחוד ירושלים התנוססו בכל פינה בעיר, בשבילנו היה חשוב ורלוונטי להסתכל על כל התרבויות והמרכיבים השונים שחיים זה לצד זה בעיר הזו
Yair:
וגם לבחון את הסיפורים החדשים שנרקמים מהחיבורים בין השכבות השונות והנרטיבים השונים שמתקיימים בעיר הזאת. דרך הנקודת מבט הזאת הזמנו אמנים שונים לתת ביטוי לקולות השונים שמבעבעים בעיר מעל ומתחת לפני השטח. כחלק מהשכבות השונות של העיר, אחת השכבות הכי קריטיות היא גם השכבה הווירטואלית שמצטרפת לשלל הדרכים שבה מספרים את הסיפור על העיר הזאת. בשבילנו תערוכה דיגיטלית היא דרך מעניינת לחקור מפגשים בין סיפורים שונים ולהוסיף אליהם את הרובד הדיגיטלי, העולם שבו כולנו מצויים בו חלק נכבד מחיינו.
פנינו לשלל אמנים לתת הצעות, ומתוכם בחרנו תשע, ואז נכנסנו עם לדיאלוג אמנותי ביחד עם מעצב גרפי ומתכנת, כדי למצוא את הפתרון שנכון ביותר לכל עבודה
Yuval:
ספרו באמת על התהליך. מאיפה הגיע הרעיון לתערוכה דיגיטלית
Yair:
ביוני האחרון צוינו 50 שנים למלחמת ששת הימים, רגע משמח בעבור אנשים מסוימים ורגע קשה עבור אחרים. המארגנים של פסטיבל מקודשת פנו אלינו מתוך רצון לייצג עוד צד בדיון וברגע המורכב הזה. הבסיס הרעיוני שלהם הוא לחגוג את המגוון של העיר, את ריבוי הדעות, את האנשים ואת הסיפורים השונים, וזאת דרך שלל אירועים שמנסים להוציא את הצופים והמשתתפים מהאוטומט שבו הם נמצאים, לשאול מחדש שאלות לגבי רעיונות שבנויים בתוכנו, ולהצליח להמיס גבולות וקלישאות שטבועים בנו. מתוך רצון לייצר הד דיגיטלי שיראה את הרעיון שמאחורי הפסטיבל, הם פנו אלינו כדי לייצר חשיפה מעבר רק לארועים הפיזיים
Yuval:
ועוד רגע לפני שממשיכים, מילה עליכם לטובת מי שלא מכיר
Daniel:
אני אמנית וידאו ובמאית, בוגרת המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, עכשיו בשנה השניה של התכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל
Yair:
אני בוגר המחלקה לצילום במוסררה, ולאחר מכן המחלקה האודיו ויזואלית בחריט ריטפלד אמסטרדם, מתעסק בווידאו ובקולנוע כבר עשור, בבימוי, הפקה וניהול אמנותי של פרויקטים שונים.
שנינו עובדים כבר חמש שנים עם מקודשת ואחראים על תחום הווידאו שלהם. והכי חשוב, אבא ואמא לשני ילדים מהממים ☺
Yuval:
הו! יפה. ונחזור לתהליך: כשפניתם לאמנים להציע הצעות לפרויקט, כמה חשובה הייתה ההיתכנות הדיגיטלית של הפרויקטים? זה משהו שהאמנים היו צריכים לחשוב עליו? או שקודם כל היה לכם חשוב לבחור פרויקט מעניין ורק אחרי זה לשבור את הראש עם המעצב ועם המתכנת מה לעשות איתו
Daniel:
יצרנו דיאלוג עם אמנים ולקחנו לדרך כמעט רק אמנים שהיו מוכנים לתהליך ולדיאלוג. באופן מרגש ההצעות שנראו לנו מעניינות היו מאמנים שגם היו סקרנים וגם היו פתוחים לשינויים והצעות מצידנו ומצד המעצב והמתכנת. אפשר להגיד שהחלק הכי מרתק מבחינתי בתערוכה היה התהליך שקרה מאחורי הקלעים. אף אחד מהאמנים המציגים בתערוכה הוא לא אמן web בהגדרתו. כולם למדו משהו מהתהליך, אני חושבת. ההנחיה הראשונית שנתנו הייתה להיות פתוחים, לדמיין רחוק ולא להיות כבולים ל״מה אני יודע לעשות״. כאן אמיר המעצב ופרד המתכנת נכנסו לתמונה ונתנו לאמנים שלנו כנפיים ☺
Yair:
ומעניין לציין שהיו גם אמנים שממש הרתיעה אותם המחשבה לפעול במרחבים הדיגיטליים (עובדה שייצרה דיונים מרתקים לגבי אופן הפעולה היום של אמנים במרחב)
Yuval:
תנו דוגמה לתהליך מעניין עם אחד האמנים והמעבר מהעבודה/הצעה המקורית לתוצר הסופי
Daniel:
אחת העבודות המעניינות בעיני בתערוכה היא האדפטציה לספר האמנות ״ערבי מערבי״ של אוהד חדד והלאל ג׳בארין. הפרויקט שלהם הוא פרויקט מרתק ומשחקי בפרקטיקה שלו, שמהדהד המון שאלות על זהות, מגדר, ישראל־פלסטין והסטריאוטיפים שמקבעים אותנו.
הרעיון היה לקחת את המוטיבים האלה ולתת להם מנוף וביטוי בכלים הדיגיטליים. חוץ מהטקסט ומהצילומים המופלאים שיש בספר רצינו להוסיף את עולם ההשראה של ״ערבי מערבי״ ולהצליח להכניס אנשים למועדון הזה, אז הוספנו פלטפורמה עם מצלמה ואלמנטים מדליקים מהספר שאתה יכול להצטלם איתם ולהיות חלק מהמועדון (לשמור את התמונות, לשתף אותן, להצטרף לאלבום עם צילומים שלך). עוד הוספנו פלייליסט של השראות ביו־טיוב שאוהד והלאל יצרו שנותנים רקע רחב למרחב ה״ערבי מערבי״ . את הטקסט מהספר החלטנו לשים בפלטפורמה של טוויטר – כך שעל הטקסט הראשוני שלהם שהוא בנוי מאסוציאציות ומחשבות, אנשים יוכלו להוסיף את המחשבות והתגובות שלהם. התוצאה היא עבודה משחקית, ששואלת שאלות על זהות בעולם הדיגטלי
Yair:
בעבודה ״אש תוקד״, טוהר לב יעקובסון תיעד במשך שנה את המרחב הציבורי של גן סאקר ואת המנהגים שהציבור החרדי/דתי עושה שם בזמנו הפנוי. בסופו של הפרויקט הוא יצר סרט קצר בן 20 דקות שמורכב מסצנות שונות שהוא צילם, וביחד איתו ניסינו לפצח איך לוקחים פרויקט שהוא בבסיסו התבוננות במרחב פיזי ומייצרים לו פלטפורמה דיגיטלית. היו המון גלגולים ומחשבות, כמו גם הצורך לפרק את התוצר המקורי ולבנות אותו מחדש, שיותאם לחוויה דיגיטלית, מה שלווה כמובן גם בחששות מצד האמן. בסופו של דבר יצרנו דרך חדשה לספר סיפור על מקום ומרחב, דרך שבה הצופה בוחר לאן הוא בוחר לשוטט בתוכה, על מה הוא מתעכב ועל מה הוא קופץ הלאה
Daniel:
אני חייבת לתת פה המון קרדיט לאמיר אברהם המעצב המופלא, עם הראש הפתוח, שהצליח לגרום לכולנו לפתוח את הראש ולשנות את התפיסה על מה היא עבודה דיגיטלית
Yuval:
לגמרי. אני גם אגיד שמאוד הופתעתי: הייתי סקפטי כשקראתי בהתחלה את הטקסט על תערוכה דיגיטלית, אבל רגע אחרי שלחצתי על הלינק עזבתי את הכול ונשאבתי לתוך הפרויקט. והנה, תוך כדי שאני כותב, אני שם לב שכתבתי ״הפרויקט״, כאילו קשה לי לקרוא לזה תערוכה, כי כשאנחנו מדברים על תערוכה אנחנו באים עם סט ההנחות המוקדם של מה זה תערוכה, ועכשיו אני יושב בבית ונכנס ללינק. אני מניח שגם אתם התמודדתם עם הסוגייה הזו
Yair:
נכון ממש. גם אנחנו התקשינו לכל אורך הדרך עם המילה תערוכה, כאילו זאת הגדרה קצת ישנה למה שרצינו לעשות. לכל אורך הדרך גם שמנו דגש על דיאלוג אמנותי ופתוח, והמילה תערוכה מקבעת אותנו למרחב וזמן ספציפיים, בעוד מה שאנחנו באנו לעשות הרגיש הרבה יותר פתוח מזה. העבודות כל הזמן משתנות וגדלות, והרצון הוא להמשיך להוסיף עבודות כמעין פרויקט קוד פתוח
Yuval:
מגניב. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Yair:
כל זה לא היה יוצא לפועל בלי הרבה מאוד אנשים שהאמינו בנו, קודם כל אמיר אברהם המעצב הגרפי ופרד קייב המתכנת, שותפינו המלאים לפרויקט, שהיו איתנו בכל צעד בדרך. תודה לנעמי פורטיס, לאיתי מאוטנר, לאריאל אדירם, לגילי דרור ולסער גמזו ממקודשת, שתמכו והאמינו והעיזו לצלול לטריטוריה חדשה ולא מוכרת; וכמובן לאמנים שפשוט היה מרתק ומעשיר לנהל איתם דיאלוג: הראש הפתוח שהם באו איתו לקראתנו היה קריטי להצלחה של זה
Daniel:
ומה הלאה? מה הדבר הבא שאתם עובדים עליו (ביחד או לחוד?)
Yair:
אנחנו ממשיכים במחשבות על המרחב הדיגיטלי של מקודשת ועל אפשרויות חדשות ומעניינות לייצג את ירושלים בתוכה/ דניאל בעיצומה של כתיבת תזה שתעסוק בנוכחות במרחב הדיגיטלי, וכדי לתת איזון לכל זה אנחנו מנהלים דואגים ומטפחים גינת ירק מפוארת
The post פלימפססט ירושלים: ההד הדיגיטלי של פסטיבל מקודשת appeared first on מגזין פורטפוליו.
