Yuval:
הי אמנון, קודם על מזל טוב על האתר החדש של המוזיאון. זה חתיכת פרויקט להרים אתר כזה
Amnon:
תודה תודה וכן, זה אכן זה פרוייקט גדול מורכב וארוך
Yuval:
כמה ארוך?
Amnon:
התחלנו לעבוד עליו ב־1.1.2106, האתר הושק ב־1.6.17, כלומר שנה וחצי אחרי בהשקה שקטה, שבה כבר נצפו למעלה משלושה מיליון עמודים (!) על ידי גולשים מכל העולם, ועכשיו אנחנו פורמלית באוויר
Yuval:
מה היה הבריף? מעבר לתעשו אתר למוזיאון שיעבוד ושייראה טוב…
Amnon:
חחח משהו כזה…
למוזיאון ישראל היו הרבה מאוד אתרים שחיו במקביל מתקופות שונות והמטרה הייתה לייצר אתר חדש, שיאחד את כולם ויראה בראש ובראשונה את המבקר במוזיאון – טרום הביקור, במהלכו, וכמובן גם בסיום, ויציע השלמה של החוויה גם בבית.
צריך לזכור שאנחנו מדברים על מוזיאון ישראל, כן? אחד מעשרת המוזיאונים הגדולים בעולם העוסק בתחומים שונים מארכיאולגיה ועד לאמנות מודרנית, ומחזיק את אחד מהאוספים הגדולים בעולם של כ־500 אלף פריטים. כל זה היה צריך לבוא לידי ביטוי
Yuval:
מאיפה אם כך מתחילים?
Amnon:
שנייה, תן להזכר…
הפגישה הראשונה שלי הייתה עם צח גרניט שהיה בזמנו סמנכ״ל המוזיאון (וכיום מנכ״ל האופרה), שאמר לי: שלוש שנים חיכיתי לרגע הזה, יוצאים לדרך, יהיה ארוך ומייגע אבל בסוף נרים את האתר המוביל בארץ למוזיאונים ובשורה אחת עם המוזיאונים בעולם…
וזה קרה, אבל כדי להגיע לשם עברנו תהליך ארוך שהחל במיפוי ובניתוח מעמיקים של השימוש באתר/ים הקודמים של המוזיאון. בתור התחלה הבנת קהלי היעד ופרופיל השימוש שלהם: זה יכול להיות אבא לילדה שמחפשת פעילות צהריים בירושלים, סטודנטים בבצלאל שמחפשים לראות את הדבר הכי נכון באמנות המודרנית, חוקרת בארקנסו בארצות הברית שמחפשת מטבע מסויים וכו׳ וכו׳.
תהליך כזה נעשה יד ביד עם צוות המוזיאון, שהיו גם לקוחות וגם שותפים: סמנכ״ל השיווק, רן ליאור; ומחלקת הניו מדיה של המוזיאון בראשות ד״ר סוזן חזן, חיה שפר ואבי רוזנברג. בסטודיו עבדה איתי צמוד על הפרויקט איריס ירושלמי, מעצבת ומאפיינת שביחד איתי הובילה את כל המהלך. לאורך העבודה הצטרפו אלינו מעצבים שונים מצוות הסטודיו – עילי עובדיה בשלב האפיוו ורותם סויה כהן בעיקר בעיצוב
Yuval:
אני מניח שחלק נוסף היה להסתכל מה קורה באתרים של מוזיאונים אחרים בעולם. מה גיליתם שם?
Amnon:
בהחלט. ניתחו גם את אתרי המוזיאונים המקבילים בעולם – גדולים כקטנים. מצאנו שיש קווים משותפים העוסקים בעיקר בחלוקה לקטגוריות ובדגשים שהגולשים מחפשים – דבר שלא היה קיים באתר הקודם של המוזיאון. כמו כן ראינו שיש גישות שונות להנגשת המידע.
אבל עדיין אצלנו זה יחודי במובן שזה לא רק מוזיאון לאמנות דוגמת המומה (אנחנו יותר דומים למטרופליטן או ללובר). במקביל פיתחנו אלמנטים ייחודים לנו כדוגמת תפריט ה־i (מידע למבקר) המופיע לצד תפריט האתר, והוא מעיין קופי פייסט של העמדה הפיזית במוזיאון.
דרך אגב, גם המטרופליטן עלו באתר חדש ממש לפני שסיימנו את שלנו, זה היה מעניין לראות ולהבין מה הם שינו מהאתר הקודם, ובהחלט בתוצאה יש קווים דומים שמראים שיש דברים משותפים לכלל המוזיאונים בעולם
Yuval:
ואז מה? מה מעצבים / מתכננים קודם? את עמוד הבית? עמוד תערוכה? משהו אחר?
Amnon:
שנייה לפני העיצוב: לאחר המחקר שביצענו וניתוחו, גיבשנו עץ אתר חדש למוזיאון ותפיסה חדשה לשיטוט באתר – כזה שיאפשר תכנון קל של הביקור, גישה לתכנים בזמן הביקור, ויצירה של סביבת למידה משלימה לחווית הביקור. אחד הדברים המעניינים שגילינו בתהליך היה שלמעלה מ־90 אחוזים מהגולשים מחפשים עד 10 אחוז מהמידע הקיים באתר – דברים מאוד מהירים כמו פתוח/סגור, אילו תערוכות, מה יש לעשות עם הילדים וכזה. ולהיפך: פחות מעשרה אחוזים מהגולשים צורכים את עומק האתר. אלו גולשים ״מקצועיים״ שמחפשים תכנים ספציפיים.
ולבסוף, או בעצם בהתחלה, גיבוש תפיסה לגבי האוסף הווירטואלי של המוזיאון! כיום הועלו למעלה מ־16,000 פריטים שמונגשים לגולשים והמספר עולה בכל יום, כשהשאיפה שכל האוסף יהיה נגיש וזמין לציבור יצרה מוזיאון וירטואלי במקביל למוזיאון הפיזי. את כל זה לקחנו בחשבון בתבליך האפיון ומשם אפשר היה לעבור לעיצוב.
ועכשיו עיצוב?
Yuval:
ועכשיו עיצוב. למרות שגם אפיון זה עיצוב אם אתה שואל אותי
Amnon:
בהחלט, זה הצד הפונקציונלי השכלתני שמייסד את התשתית לעבודה הוויזואלית. בלי זה אי אפשר.
עם תבנית האפיון שלנו ניגשו לתהליך העיצוב. הצענו מספר גישות תפיסתיות לעניין – האחת הייתה יותר מגזינית, אחרת הייתה יותר ״אדג׳ית״ והשלישית – שגם נבחרה – דיברה יותר על פשטות/ העמדת היצירות במרכז, מעין מיכל שקוף ודק שעוטף את המוזיאון. ההתחלה הייתה ביצירת שפה חזותית כוללת לאתר – תוך כדי נסיון לא לייצר שפה חזותית למוזיאון (אתגר גדול, כי הרי למוזיאון אין שפה חזותית כללית ולא רצינו לייצר משהו שיקבע תפיסות חזותית יתר על המידה אלא יאפשר מקום לתהליך מיתוג לכשיקרה).
ומשם לעיצוב דף הבית בדסקטופ, במובייל ודפים פנימיים מייצגים
Yuval:
עכשנו אני סקרן מה כללה הגרסה האדג׳ית
Amnon:
אני חושב שצריך לזכור שהמוזיאון איננו אדג׳י אלא מוסד רציני ומכובד עם קהל יעד רחב ומגוון – כולל קהל מבוגר מאוד. אז גם הגרסה האדג׳ית הייתה במינון. אני מאמין בעיצוב נכון, יש לנו לקוחות על כל הספקטרום של קהלי היעד מבצלאל (שאנו מייצרים עבורם את כל התוצרים החזותיים) ועד נניח עיריית חולון (כנ״ל). המוזיאון הוא גוף מעניין כי מצד הוא גוף תרבות ויצירה גדול אך גם גוף מכובד וייצוגי: באיזה עוד מוזיאון בארץ ביקר טראמפ?
איריס ואני כל הזמן דנו בשאלה הזו וביצירת הבלאנס הנכון: אתר שאתה תחשוב שהוא טוב וקוּל אבל גם אתר שהדודה שלך או שלי תוכלנה להשתמש בו בצורה פשוטה ויעילה. אני חושב שבגלל זה נבחרנו למשימה, לאחר תקופה ארוכה שבה המוזיאון חיפש משרד לתהליך הזה
Yuval:
כשאני חושב על זה, יש פה שני אתרים: גם מוזיאון וגם ארכיון. וזה שני דברים שונים לגמרי, ואני יודע שגם לא פשוטים, כמי שמתעסק עם אתר שיום אחד יקרה למכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל. מה הנחה אתכם בחלק של האוסף?
Amnon:
בדיוק. בסופו של יום זה כמו לייצר מוזיאון נוסף וירטואלי. יש לך לדוגמה מאות תערוכות שמתקימות רק שם (תערוכות עבר דוגמת הורדוס שחיה רק אונליין), יחד עם האוסף. באוסף, ספציפית, ניסינו לייצר חווית שיטוט כיפית ופשוטה: יצרנו שדות חדשים לצד נגיד עשרת הפריטים הנבחרים, חיתוכים ספציפים לפי תקופות, נושאים וכו׳. העיצוב באוסף מדבר עם לוחות ההשראה של פינטרסט, מעין רצף אין־סופי (בכל פעם אתה יכול לטעון עוד ועוד אימג׳ים), הכנסנו תנועה כיפית בהוברים ועוד.
והלוואי שזה יקרה גם במכון שנקר – בהחלט משהו שיתרום ויקדם את עולם העיצוב בארץ
Yuval:
ואני נאבק בינתיים רק עם העברית. ראיתי בתפריט של המוזיאון שפות שאני לא יודע אפילו להגיד מהן
Amnon:
גם אנחנו… האתר קיים בעברית אנגלית וערבית. כל יתר השפות – רק עמודים עיקריים
Yuval:
״רק״
Amnon:
אבל זה באמת העניין הקטן – ברגע שעשית אנגלית, כל שפה לטינית שהולכת משמאל וימין מתיישבת היטב עם הטיונינג הנכון, למעט אלו שבאים עם רוטב חמוץ־מתוק…
ועוד דבר שהצלחנו פה הוא לשכנע את המוזיאון להגדיל את גודל הדימוים ואיכותם
Yuval:
אני מניח שזה נבע מהחשש בגלל זכויות יוצרים לעומת הרזולוציה של המסכים. נכון?
Amnon:
כן. באופן אישי אם זה היה תלוי בנו היינו מאפשרים גישה זמינה ומלא ברוזולוציות לכל הפריטים – שתוכל להדפיס לצורך העניין פוסטר של ״נמרוד״ או של פיקאסו. עולם פתוח, חלאס עם האחיזה הזו. משהו דומה נעשה ברייקס־מיוזאום באמסטרדם לדוגמה. אבל כפי שציינת זה עניין של זכויות יוצרים, של תרומות, אמנים וכו׳ וכו׳. זה רק עניין של זמן אבל נגיע לשם
Yuval:
מסכים… ובכל זאת משהו אחר שקשור לרזולוציות: אחת הבעיות באתרים היא שהם מתיישנים נורא מהר, גם בגלל טרנדים בעיצוב וגם בגלל טכנולוגיות. איך התמודדתם עם השאלה מה יעלה בגורלו של האתר בעוד שנה או חמש שנים? בכל זאת עבודה של שנה וחצי
Amnon:
אנחנו מכוונים לשלוש שנים; זה הבנצ׳מרק. ובדיוק מהסיבה שציינת ניסינו להמעיט בטרנדים ולייצר משהו יותר על־זמני. מבחינת רזולוציות האתר הוא רספונסיבי עד אין סוף, כלומר במסכים שיכילו כמות גדולה יותר של פיקסלים לאימג׳ים יש לאן לגדול. תכל׳ס המוזיאון צריך להתחיל עכשיו את העבודה על האתר החדש… זה כבר יהיה הרבה יותר פשוט, כי יש אתר אחד ולא שברי אתרים נפרדים.
דרך אגב, היו הרבה מחשבות על טכנלוגיות דוגמת VR AR לשילוב כפיצ׳רים שונים באתר ובסוף ירדנו מזה מסיבה תקציבית, אבל כמו שאמרת לא רצינו להתחייב למשהו כזה: יצרנו שלד שלתוכו אפשר יהיה להוסיף פיצ׳רים כאלו בעתיד
Yuval:
יפה. מה עוד חשוב להגיד לפני שמסיימים?
Amnon:
אני מזמין את הקוראים להיכנס לאתר לשוטט וגם נשמח לפידבקים. האתר הזה – כמו כל אתר – הוא דבר חי שאנו עוסקים כל יום בדיוקים ובשיפורים שלו ובהתאמה לקולות שעולים.
ואנחנו כבר עם הפנים לאתר הגדול הבא – אתר בצלאל החדש
Yuval:
הו! יש למה לחכות
Amnon:
דבר איתי עוד שנה…
Yuval:
קבענו
The post ״באיזה עוד מוזיאון בארץ ביקר טראמפ?״ • אמנון אילוז על האתר החדש של מוזיאון ישראל appeared first on מגזין פורטפוליו.
