אירועי ״אוהבים אמנות עושים אמנות״ בתל אביב יתקיימו בסוף השבוע הבא 28-30.12 ויתמקדו השנה בקשר בין אמנות לאדריכלות הבטון של ״העיר האפורה״ – כינוי המתייחס לבנייה המואצת והמרובה בבטון חשוף, שהחלה באמצע המאה ה־20 ומאפיינת מבני שיכון ובעיקר מבני ציבור רבים ברחבי תל אביב. האירוע המרכזי ״בטון חצוף״ יתמקד בקשר בין אמנות לאדריכלות בתל אביב, תוך ניסיון לייצר עבודות לטווח ארוך שמתייחסות למרחב העירוני, הן בממד הפיזי והן בממד הווירטואלי. כ־150 אמנים יפתחו את הסטודיו ברחבי העיר וגלריות יקיימו אירועים מיוחדים. במהלך סוף השבוע תתקיים תוכנית סיורים נרחבת.
לדברי צלילית בן־נבט, מנהלת המחלקה לאמנויות בעיריית תל אביב־יפו: ״הקשרים והיחסים שבין המרחב האורבני, והיצירה האמנותית היוו בסיס תוכני ומצע צורני לאירועי אוהבים אמנות המתקיימים מזה 15 שנה וחושפים כל שנה חלק מהעושר היצירתי הפעיל בתל אביב־יפו. לרגל פרסום הספר ׳אפוריה׳, המפנה את המבט מהעיר הלבנה לעיר האפורה בתל אביב, בחרנו השנה להתמקד בקשר בין אמנות ואדריכלות ובפרט האדריכלות הברוטליסטית בתל אביב ולייצר הזדמנות להתבונן בהם ולחוות אותם באופן שונה מהיום־יום״.
אל מול לובנו של המודרניזם בראשיתו, שבתל אביב בא לידי ביטוי בסגנון הבינלאומי (בהשראת באוהאוס) ניצב הברוטליזם כשלב המאוחר, המלנכולי והפרגמטי שאליו התגלגלה החשיבה המודרניסטית בעקבות השבר העמוק שחוללה מלחמת העולם השנייה. המבנים שתוכננו בישראל בסגנון זה בשנות השישים והשבעים משקפים את המפגש בין האידאליזם הציוני לבין הצורך המעשי להקים מוסדות ברי קיימא ולתכנן ולבנות לטווח הרחוק ובזול. ממרחק של למעלה מארבעים שנה ניכר כי המבנים, כמו גם מערכת הערכים שיצרה אותם, סובלים מהזדקנות ואינם אהודים על דייריהם.
ריבוי המבנים והמרחבים הציבוריים בסגנון הברוטליסטי בישראל בכלל ובתל אביב בפרט, מאפשר לבקר מחדש את הערכים שהולידו אותם ולבחון את התמורות שחלו באופני השימוש בהם, לצד האידאולוגיה שעצבה אותם. האירועים יתרכזו במתחם הסובב את מוזיאון תל אביב והקריה, שבו נמצאים מספר מבנים אייקונים, ויבקשו לחקור את הערכים האסתטיים, התרבותיים והלאומיים שעמדו בבסיס תכנונם באמצעות התערבויות אמנותיות וסיורים שנוצרו במיוחד עבור ״אוהבים אמנות. עושים אמנות״.
החיבור שבין אמנות לאדריכלות הברוטליסטית במסגרת אוהבים אמנות נשען על הספר ״אפוריה״ שיצא השנה, וסוקר את המבנים הברוטליסטים בתל אביב. הספר הוא תולדה של מחקר שערך ד״ר אדר׳ ירמי הופמן בשיתוף אדר׳ הדס נבו גולדברשט במחלקת השימור של עיריית תל־אביב־יפו. את האירוע המרכזי, שיתקיים בכיכר אירופה, אוצרת הילה כהן שניידרמן. מרבית האירועים יתקיימו בסביבת הרחובות שאול המלך – לאונרדו דה וינצ׳י, בהם ריכוז גדול של מבנים בסגנון הברוטליסטי.
האמן מעיין אליקים יוצר עבודה חדשה, שמיועדת לטווח הארוך, עבור כיכר אירופה – המרחב הציבורי שבין בית אסיה, בית אירופה ובית יבמ, שנבנה בשנות ה־70. אליקים פיתח הצעה להחייאת הכיכר באמצעות פעולות פיסוליות בבטון ובצמחיה עמידה ופופולרית של סוקולנטים.
האמן יאן טיכי יקרין על קירותיו החיצוניים של בית הדר דפנה את עבודתו ״מיצב מס׳ 34 הקרנת מיפוי״. טיכי עוסק בעבודותיו בקשר שבין אור ומרחב, ובאופן ספציפי יותר באסטרטגיות דרכן ניתן להפעיל את המרחב הציבורי באמצעות אור. בשנים האחרונות מעבר להצגת עבודותיו בחללי תצוגה ובחינה של הארכיטקטורה שלהם באמצעות הקרנות, טיכי לקח חלק בפרויקטים קהילתיים ושיתופיים כמו גם בתהליכי תכנון עירוניים. העבודה הנוכחית מגיבה לתווי המתאר של הפסאדה המערבית של בית הדר דפנה באמצעות הקרנת מיפוי. הפעולה האמנותית, גם אם מופשטת, צומחת מתוך סדנה שמטרתה להניע מחדש את תכנונם של השטחים הציבוריים במתחם חמשת היבשות. הסדנה נערכה בהובלת טיכי ומשרד האדריכלים מוריה־סקלי ולקחו בה חלק תושבים פעילים מהאזור לצד סטודנטים מהמחלקה לאמנות והמחלקה לעיצוב מבנה פנים וסביבה בשנקר.
החלל השיתופי ״המקרר״ ברחוב החשמונאים שימש בעבר כבית הקירור של השוק הסיטונאי בתל אביב. כיום זהו מרכז אמנות בליבו של אזור בפיתוח מואץ. סיפורו של אזור שוליים מובהק, שהפך בהדרגה לקרקע בעלת ערך נדל״ני נחשק, הוא מצע מעורר למחשבה חברתית, פוליטית, אורבנית ואקולוגית. בחלל התת־קרקעי, שרבים לא מודעים לנוכחותו בעיר, קו נמתח אל התת־מודע של העיר כבית גידול. האוצרות גילי זיידמן ואיריס פשדצקי הקימו תערוכה קבוצתית מיוחדת למקום, העוסקת בקשר בין סביבה לנפש, ובין סיבה לתוצאה. בין האמנים המשתתפים: איתן בוגנים, מאיר טאטי, יעל רביד ועוד.
האמנים יוחאי אברהמי ומיה שרבני אלרן יוצרים ״סיור מודרך״ באוסף הקבע של בית הקיבוץ הארצי, שהשתמר כמעט בשלמותו מאז הוצב בבניין בשנות השישים. השניים יצרו מצגת וידיאו שתוקרן במקביל לסיורים בפועל בראשית הסיור ייכתב כהרצאה בעלת אופי סיפורי מחקרי, כאשר אברהמי ושרבני אלרן ייצרו מצגת פאוור פוינט לטקסט של ההרצאה. במהלך הסיור הצופיובהמשך תוכל לשמש כסיור אודיו־ויזואלי וירטואלי באינטרנט.
האמניות תכלת רם ויעל אפרתי יבצעו פעולות פיסוליות שונות ביחס למבנה האדריכלי של בית התנועה הקיבוצית, וביחס לתפקודם היומיומי של האנשים השוהים בו. אסטרטגיות של העתקה והכפלה של אלמנטים הנמצאים בחלל, הנחה של עצמים ״זרים״ והתקה של חפצים ממקומם הקבוע יבליטו התפתחויות במבנה המקורי (חיפויי קירות, בינוי וצבע), וינכיחו אלמנטים מקוריים במבנה (דלתות המשרדים, קירות הגרנוליט, גרמי המדרגות), כאשר השינויים העיצוביים שעבר הבניין מייצגים שינויים אידאולוגיים שהתנועה הקיבוצית עוברת. בעבודה זו המטרה היא לעודד שיטוט מבולבל במסדרונות הבניין, ליצור דיסאוריינטציה ששופכת אור על החזרתיות האדריכלית אל מול הצורך בשינוי לנוכח הזמן החולף.
עבודתו של ניר עברון ״בית אל־על״ מהווה מעין יומן מרפסת בו עברון מתעד מטרדי תחבורה המתרחשים תחת חלונו ברחוב שלום עליכם, רחוב חד־סטרי קטן במרכז תל אביב, בסמוך לבית אל־על. בית אל־על הינו בניין ברוטליסטי אייקוני, משנת 1963 שתוכנן על ידי האדריכלים דב כרמי, צבי מלצר ורם כרמי. יומן הווידאו מכיל כ־60 קטעים אותם צילם (וממשיך לצלם) עברון ממרפסתו החל מחודש אפריל 2016 ועד ימים ספורים לפני התערוכה ובכולם משאיות, אוטובוסים ורכבים כבדים אחרים נתקעים ברחוב הצר מבלי יכולת להכריע אם להמשיך ולהסתכן בפגיעה ברכבים חונים או לנוע לאחור.
עומר קריגר והלל רומן ינהלו על מדשאת שרונה את ״קול המדינה הבאה״: תחנת שידור המארחת רצף של שיחות בהשתתפות קבוצת דוברות ודוברים, אשר מציגים את החזון שלהם למדינה הבאה, בדגש על היום שאחרי הכיבוש, מציאות של חיים משותפים ליהודים וערבים, ושלום אזורי. הדוברים מציגים אפשרות של שלום, פיוס, הכרה והיכרות הדדית בין שני העמים. בתוך כך, הציבור מוזמן להגיב במיקרופון הפתוח שמוצב ברחבה והאירוע משודר בשידור חי לפייסבוק ופתוח לתגובות.
The post אוהבים אמנות. עושים אמנות: העיר האפורה appeared first on מגזין פורטפוליו.
