הסגנון הבין־לאומי: פייר קליינהאוז מאייר לעולם

פרויקט הגמר של פייר קליינהאוז במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2015) סימן אותו כבר אז כאחד המאיירים הבולטים מבין הבוגרים של אותה שנה. קליינהאוז אייר ועיצב גרסת ויניל מלאת תנופה וברק לאלבום ״צריך לסגור הכול״ של להקת הג׳ירפות, כולל עטיפה לתקליט, חוברת מאוירת למילות השירים, פוסטרים להופעות, חולצות ועוד.

אחרי שעבד בהפקה של סדרת האנימציה זאק וקוואק, ובמשך שנה וחצי כמאייר ב־mako, קליינהאוז יוצא לדרך עצמאית. בחודש שעבר הוא הרצה על עבודותיו בפסטיבל Pixel Show הברזילאי, ולמרות שהוא מושפע מקומיקס בלגי ומאמנות יפנית, הוא מצטט את מרב סלומון שאומרת ש״כל איור שנעשה בישראל הוא איור ישראלי״.

הי פייר, מה שלומך? איך היה בברזיל?

הי יובל! שלומי טוב. בברזיל היה ממש מדהים

כן, אני יכול להניח… ספר הכול! איך קרה שנסעת, מה היית צריך לעשות, ומה זה בכלל פיקסל־שואו

אוקי, בקצרה: פיקסל־שואו הוא האירוע השנתי הכי גדול בדרום אמריקה שעוסק בעיצוב, באיור ובכלל ביצירתיות. הוא נמשך יומיים וכולל מתחם של סדנאות, חנויות ליוצרים וכו׳, ועוד אולם שבו נערכות הרצאות שונות במשך כל היומיים האלה. לפני קצת יותר משנה איירתי שער למגזין ברזילאי וככה יצא שהארט דיירקטור של המגזין, שמארגן גם את האירוע, הזמין אותי להיות אחד הדוברים

מגניב! מי הדוברים, בעיקר דרום אמריקאים? אפשר להבין שזה דרום אמריקה ולא נגיד אירופה או ארצות הברית? מה ההבדלים?

היינו בערך חצי/חצי, ולצערי הדוברים הברזילאים דיברו בפורטוגזית ככה שלא את הכל הבנתי. אבל היה מגוון ומעניין בסך הכול: מעצבים שונים מברזיל, סטודיו לאנימציה מארגנטינה, מאיירת ומקעקעת מאוקראינה, במאים מבלגיה ומברזיל, וסטפן סגמייסטר מניו יורק

הו! תן לי לנחש שלא חשבת לפני שנתיים כשסיימת את הלימודים בבצלאל שתהיה על אותה במה עם סטפן סגמייסטר

וואוו… לגמרי לא! והוא עילף את הקהל, מרצה מוכשר וכריזמטי. אני בעיקר התמקדתי בלהצליח להעביר את ההרצאה שלי מול 3,000 איש בלי לגמגם אנגלית לא מובנת

3,000 איש! זה נראה לי מסוג הדברים שלא משנה כמה חזרות תעשה בטח נורא התרגשת

בהחלט, אבל האמת שהקהל היה מאוד חם והאווירה משפחתית כמעט, אז עבר בכיף

אז לפני שנדבר על העבודות שלך, בוא תעשה לנו סדר מה עשית בשנתיים האחרונות מאז הלימודים

התחלתי לעבוד כמאייר אצל ארז גביש, בהפקה של סדרת האנימציה זאק וקוואק. כשהעונה נגמרה חשבתי שאהיה עצמאי, אבל די מהר הגעתי לסטודיו מאקו וביליתי שם בערך שנה וחצי, מאוד מהנות, תוך שאני לוקח פרויקטים כעצמאי על חשבון יותר מידי ערבים וסופי שבוע. בסופו של דבר החלטתי לעזוב את מאקו לטובת עבודה כעצמאי לפני חודשיים

מה אתה יכול לספר על העבודה במאקו? נשמע מאתגר, בטח מבחינת לוחות זמנים

כן, מאוד מגוון, כי תמיד האיור הוא לכתבה אחרת ויש חופש יצירתי די גדול. לוחות הזמנים קצרים יחסית, בממוצע שלושה ימים לאיור כתבת מגזין, ככה שזה היה סוג של בית ספר שני בשבילי

ועל איזה פרויקטים מעניינים שהיית מעורב בהם בזמן האחרון אתה יכול לספר לנו?

בחודשים האחרונים יצא לי לעבוד על שני פרויקטים מרגשים. אחד, עם מוזיאון הקומוניזם בפראג, יצרתי בעבורם סדרה של איורים לחנות המוזיאון. הפרויקט השני היה בעבור חברת רמקולים דנית: עשיתי להם איור לתערוכה שהם אירגנו בקופנהגן בהשראת מוזיקה. תוך כדי העבודה על הפרויקטים האלו הבנתי שבא לי לעשות יותר דברים מהסגנון הזה, לקחת את הזמן, להעמיק בפרטים של כל איור, מה שגרם לי בסופו של דבר להפוך לעצמאי כדי לפנות את לעצמי את הלו״ז

המוזיאון לקומוניזם בפראג! איך נוצר איתם הקשר (איך בכלל לקוחות מגיעים אליך?) ומה הם ביקשו?

האמת שזה מצחיק. יצא לי לעבוד ביחד עם המעצב המוכשר (!) גיא גווילי על מיתוג לבירה ברזל, שהקונספט שלה הוא ייצור בירה קיבוצית, ברוח הקיבוץ של שנות ה־40 וה־50. איירתי שני לייבלים עם דמויות קיבוציות/חלוציות, וכל העיצוב שלנו התבסס, מן הסתם, על פוסטרים של פרופגנדה מרוסיה, מה שהתחבר בצורה מושלמת למוזיאון הקומוניסטי בפראג. עשיתי בעבורם שלושה איורים שכוללים אייקונים קומוניסטים שונים – הכלבה לייקה, הדוב הסובייטי… הם רצו שזה יהיה יחסית מודרני וקליל, בלי קארל מרקס לצערי. אגב, היה מצחיק לספר להם שאני קיבוצניק במקור

אבל איך הם הגיעו אליך בכלל?

לגבי איך לקוחות מגיעים אלי? בעיקר דרך האינטרנט, behance, אינסטגרם… ויש לי סוכנויות במדריד ובלונדון שמדי פעם מביאות לי פרויקטים. קשה לעקוב אחרי זה. ספציפית אני חושב שהם נתקלו בי בביהנס

אתה יודע, זה לא מפסיק להדהים אותי העניין הזה, של העידן הדיגיטלי ששינה לגמרי את האופן שבו אנחנו עובדים היום (ככה אגב בין השאר התחיל שבוע האיור, אבל זה לפעם אחרת). אני מניח שלך זה בטח נראה טבעי, לא? בן כמה אתה בכלל?

כן, לי זה טבעי, בסך הכל עושה את זה שנתיים וחצי. בן 31

וזה נדמה לי, או שרוב העבודות באתר שלך הן ללקוחות מחו״ל?

כן, לפחות 80%. לא יודע איך זה קרה אבל זה המצב. האינטרנט עושה את זה כל כך קל. אולי בגלל שאמא שלי בלגית במקור, והקומיקסים הבלגים השפיעו עלי מבחינה סגנונית

אז בוא נדבר באמת על הסגנון: הוא לא כל כך ישראלי (מה שזה לא אומר), וזה משהו שהיה כבר בעבודות שלך בבצלאל. אתה חושב שיש משהו ישראלי באיורים שלך?

בטח! אני אצטט את מרב סלומון שאומרת שכל איור שנעשה בישראל הוא איור ישראלי. אין ספק שאני מושפע מאוד מהקומיקס הבלגי ומאמנות יפנית, וכישראלי שמסתכל על עבודות שלי זה מה שאתה רואה, באיזשהו מקום אנחנו עיוורים להשפעות המקומיות כי הן מובנות מאליהן, אבל הן תמיד ברקע. מהבחינה הזו, זה היה פשוט חלום לעשות את האיורים לברזל ולמוזיאון הקומוניזם ולחזור לכל הרפרנסים הישנים האלה שלא הסתכלתי עליהם שנים, אבל הם צרובים במערכת, זה בטוח.

אתה גונב לי חלקים מההרצאה!

לול. מה באמת תהליך העבודה שלך? והטכניקה?

די רגיל: רפרנסים, מחקר, סקצ׳בוק ואז פוטושופ. חזרתי לצייר באקריליק לא מזמן לאיזו תערוכה קטנה במילאנו והיה כל כך כיף שהבנתי שזה משהו שאני רוצה להמשיך לעשות הרבה יותר. אבל כרגע בעיקר מחשב

אז אם לחזור לשנתיים האחרונות ובכלל, אתה יודע להגיד מה השתנה/התפתח בסגנון שלך, בדרך שבה אתה עובד וכן הלאה, מאז שסיימת את הלימודים? ומה נשאר אותו דבר?

אפשר להגיד שבשנה וחצי הראשונות קיבלתי בעיקר הצעות עבודה שדורשות ממני להשתמש בסגנון היותר קומיקסי/קרטוּני שלי, יותר שמח, דמויות מצחיקות וצבעוניות. עם הזמן זה קצת נמאס לי, אז ניסיתי להעמיק יותר לכיוון השני שאני אוהב, שהוא פחות קומי, עם צמצום צבעוני כמו בדפוס רשת, השפעות יפניות, נושאים מורבידים יותר, וזה איכשהו עבד. אפשר לראות שהפרויקטים האחרונים שלי הם יותר בכיוון הזה

מגניב! מה על הפרק? על מה אתה עובד היום?

יש כמה פרויקטים חדשים שיצאו עוד מעט שכבר בא לי לשתף. עכשיו יש לי יותר זמן גם לדברים אישים, אני עובד על פונט מאויר! מאוד מקווה לשחרר אותו בקרוב לאוויר העולם בעזרתו האדיבה של תמיר פומרנץ

פונט מאויר! כיף. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

כן, הפונט הזה כבר מחכה יותר מידי זמן. משהו חשוב להגיד? לא באמת. הלו״ז שלי פתוח לשיתופי פעולה מעניינים

יפה

The post הסגנון הבין־לאומי: פייר קליינהאוז מאייר לעולם appeared first on מגזין פורטפוליו.