ינואר > פוסט קולוניאליזם בבית בנימיני
בחודש ינואר הוצגה בבית בנימיני התערוכה הבינלאומית פוסט קולוניאליזם? שאצרה וונדי גרס מדרום אפריקה, והעלתה באמצעים אמנותיים שאלות אקטואליות על נושא מושתק בדרך כלל. כחלק מהתערוכה האמנית אילת זהר עטפה את כל המבנה של בית בנימיני ברשת הסוואה, שגרמה למקום לבלוט עוד יותר בסביבתו שבדרום תל אביב.
2018 > גם את השנה הקרובה פותח בית בנימיני בתערוכה בינלאומית אולם הפעם הוא מתמקד בתחום הקרמיקה של אמנים ידועי שם בתחומם מרחבי העולם. העבודות לתערוכה מגיעות כולן מאוספים פרטיים והעיסוק בשאלות של אספנות והשפעתה על תחומי אמנות שונים יעמוד במרכזו של יום עיון רב תחומי שיתקיים בבית בנימיני בחודש פברואר 2018.
ינואר > דורון רבינא מונה לאוצר ראשי במוזיאון תל אביב
דורון רבינא, אמן, אוצר ולשעבר מנהל המדרשה לאמנות בבית ברל, נבחר לתפקיד אוצר ראשי במוזיאון תל אביב לאחר חיפושים ממושכים שהיו מהולים בלא מעט ביקורת ציבורית. לאחר מינויו נפרדה סוזן לנדאו מתפקידה הכפול וכעת היא ממשיכה לכהן כמנכ״לית המוזיאון בלבד. תערוכת הבכורה של רבינא במוזיאון תל אביב ״בעיות השעה״ מוצגת בימים אלה בביתן הלנה רובינשטיין וגם אם הדבר לא נאמר במפורש, נראה שהוא עדיין שומר על עמדת מתבונן מן הצד במוזיאון שעל אוצרותו הוא מופקד.
פברואר, אפריל > התערוכות אנונימיX במוזיאון חיפה ואזרחים במוזיאון פתח תקוה
התערוכה אזרחים במוזיאון פתח תקוה התריעה על סכנות הדמוקרטיה המתנוונת ומאבדת את עצמה לדעת. במקבץ עבודות שעסקו במשטר, מעקב ויחסים בין אדם למקומו בחברה, ניסתה האוצרת נטע גל עצמון להוציא את הקהל משלוותו. התערוכה התכתבה גם עם התערוכה אנונימיX סוף עידן הפרטיות, שהוצגה במוזיאון חיפה ואצרה סבטלנה ריינגולד. בשני המקרים מדובר במצוקה שמבטאים אמנים לנוכח מערכות המעקב, החדירה לפרטיות, איסוף המידע והתמעטות המרחב הפרטי. אבל לא רק טכנולוגיה וממשל מעסיקים את האמנים, אלא רוח הזמן, המעוררת חרדה ואי־נוחות. אפילו מושג ״האח הגדול״ עבר בשנות האלפיים לשדה משמעות חדש, ומהתרחיש המזעזע והנבואי של אורוול התגלגל בפורמט טלוויזיוני, רומס כבוד אדם ומייצר סלבריטאות ריקה מתוכן.
2018 > בשנת ה־70 למדינה חלק מהמוזיאונים יבחרו להפנות את המבט פנימה. לדוגמה, התערוכה ״המפה״ שתוצג במוזיאון ארץ ישראל תציג יחסי גומלין בין נופי הארץ לייצוגים של תרבות ואמנות.
מאי > הנקודה הישראלית בביאנלה בוונציה
התערוכה שמש בגבעון דום, שהציג גל ויינשטיין בביתן הישראלי הייתה הנציגות היחידה שלנו בתערוכה הרשמית של הביאנלה בוונציה. לעומת זאת הציגו מספר אמנים ישראליים באופן עצמאי במסגרות שונות ברחבי ונציה בתקופת הביאנלה – תערוכת היחיד המצויינת של הדסה גולדויכט ״בית החיים״ הוקדשה ל־500 שנה לקהילה היהודית בוונציה; לא רחוק משם בברלי ברקת הציגה תערוכת יחיד, אבנר שר ושולי וולף השתתפו בתערוכה Personal Structures של מרכז התרבות של האיחוד האירופי ודורון פולק אצר מקבץ עבודות של אמנים ישראלים.
2018 > בחודש מאי תיפתח הביאנלה לאדריכלות בוונציה ובה ייצגו את ישראל אדריכלית דבורה פינטו, אדריכלית יפעת פינקלמן, אדריכל אורן שגיב, טניה כהן עוזיאלי ופרופ׳ דורון בר, תחת הכותרת In Status Quo, אדריכלות של משא ומתן״.
יוני: תערוכת אי ווייוויי במוזיאון ישראל
23 טונות של גרעיני חמניה, דיוקן עצמי עשוי מלגו בשחור־אפור־לבן, שטיח ענק שהגיע ממינכן ושישה סוגים של טפטים – אבל התערוכה של אי ווייוויי במוזיאון ישראל ״אולי, אולי לא״ (המוצגת עד תחילת מרץ 2018) היא אירוע הגדול מסך חלקיו. אישיותו הכריזמטית, המעורבות הפוליטית שלו בנושאים הומניטריים והיכולת שלו לנהל הפקות ענק הפכו את האמן הסיני הגולה לאחת הדמויות המשפיעות בעולם, עד כדי כך שיש התוהים אם האמנות עדיין עומדת במרכז העשייה שלו. אולם אי ווייוויי מעיד על עצמו שהאמנות היא מפעל חייו וכל מה שהוא עושה נמצא תחת אותה כותרת.
2018 > בחודש יוני תיפתח במוזיאון ישראל תערוכת ענק של האמן הצרפתי החשוב כריסטיאן בולטנסקי שעיסוקו בנושא השואה, הזיכרון וההנצחה הפך למחקר מתמשך באמצעים אמנותיים מרשימים. לדברי האוצרת, מירה לפידות, בולטנסקי בוחן את מנגנוני ההנצחה והזיכרון דרך חפצים ותצלומים שהאדם מותיר אחריו.
ספטמבר > לואיז בורז׳ואה במוזיאון תל אביב
״עבודתה של לואיז בורז׳ואה ניזונה מהטראומות בחייה״, אמר ג׳רי גורובוי, מי שהיה יד ימינה של האמנית המרשימה בעשורים האחרונים לחייה, ואצר במשותף עם סוזן לנדאו את התערוכה ״שניים״ המוצגת במוזיאון תל אביב (עד 17 בפברואר). אובדן האם, שמתה בנעוריה, בגידתו של אביה, המעבר מפריז לניו יורק ולידת ילדיה – כל אירועי חייה של בורז׳ואה הפכו לחומרי גלם באמנותה שמצליחה לגעת בקשר המורכב, הסבוך, בין אם לילד, בין אשה לגבר ובין החיים והמוות.
2018 > בחודש פברואר יוצג במוזיאון תל אביב ״השעון״ של האמן כריסטיאן מרקליי – יצירת וידיאו־ארט באורך 24 שעות, מרקליי שוזר אלפי קטעים מסרטי קולנוע שבכל אחד מהם מופיע איזכור של זמן או דימוי של שעון יד שעוני חוצות ועוד. מונטז׳ של כל הקטעים מרכיב 24 שעות, והקרנת השעון נעשית בזמן אמת (לפי שעון המקום בו מוצגת העבודה). המסע בזמן משלב בתוכו סצנות של מרדפי מכוניות, חדרי ישיבות, חדרי מיון, מקרי שוד, מפגשי דו קרב, דרמות בלשיות וקומדיות אילמות. במספר אירועים מיוחדים יוקרן השעון במלואו (כל 24 השעות) והצופים יוזמנו גם בשעות לא קונבנציונליות, שבהן המוזיאון סגור בדרך כלל. היצירה הוצגה בעבר במוזיאון ישראל, שרכש אותה בשיתוף עם טייט מודרן ומרכז פומפידו. בחודש אוקטובר תיפתח במוזיאון תל אביב תערוכתו של לוריס גראו המורכבת מהקרנת וידאו של ״מפעל עננים״ ומגשם שיירד במפל האור.
ספטמבר: סימון פוג׳יווארה מקים את בית אנה פרנק בגלריה דביר
האמן הבינלאומי סימון פוג׳יווארה מטפל בסוגיות של זיכרון, מיסחור וקפיטליזם באמצעות שיחזור דגם של בית אנה פרנק בגודל אמיתי בתערוכה Hope House. ״הרעיון הוא להתייחס אל ההיסטוריה כרדי־מייד (לשימוש אמנותי), נרטיב יכול לשמש כרדי־מייד, אנה פרנק היא רדי־מייד״. אמר פוג׳יווארה בראיון לפורטפוליו עם פתיחת התערוכה. בית אנה פרנק הוא אחד המוזיאונים הפופולריים בעולם ותחנת חובה למבקרים באמסטרדם, המוכנים לעמוד בתורים ארוכים כדי לעבור בין חדריו ולחוש במשק כנפי ההיסטוריה. בחנות המוזיאון נמכרות מזכרות ממותגות וביניהן דגם להרכבה של הבית ויומנים קטנים לשימוש עצמי, והם שלכדו את תשומת ליבו של פוג׳יווארה והפנו את מבטו לעבר המנגנון הכלכלי שמאפשר את פעילותו של המקום.
2018 > עבודתו המונומנטלית של פוג׳יווארה שיצאה לאור בגלריה דביר נודדת למספר מוזיאונים ברחבי העולם, וכבר בינואר תוצג בקונסטהאוס ברגנץ באוסטריה.
אוקטובר – עידו ברונו מונה למנכ״ל מוזיאון ישראל
כניסתו של עידו ברונו לתפקיד מנכ״ל מוזיאון ישראל אמורה לשים קץ לתקופת האי ודאות שהותירו אירועי השנה האחרונה, עם מינויו של ערן נוימן והחלטתו לוותר על התפקיד ועם הביקורת על פעילותו של המנכ״ל היוצא ג׳יימס סניידר שלא נפרד מהמוזיאון אלא שינה את הגדרות תפקידיו. ברונו הוא פרופסור לעיצוב במחלקה לעיצוב תעשייתי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, מעצב ואוצר תערוכות מוזיאליות בתחומי האמנות, ארכאולוגיה, מדע והיסטוריה בארץ ובעולם.
2018 > תוכנית התערוכות של מוזיאון ישראל בשנתו הראשונה של ברונו בתפקיד כוללת בין היתר סדרת תערוכות יחיד לאמנים ישראליים, שתיפתח כבר בחודש ינואר, עם תערוכת יחיד של זויה צ׳רקסקי, שמתמקדת בעלייה הרוסית הגדולה של שנות ה־90, ובהמשך תערוכות יחיד לאורן אליאב ולגיל שני.
אוקטובר > פרוטקטיב אדג׳ – מיצג בגלריה שלוש
תערוכה מבוססת מיצג (פרפורמנס) אינה שכיחה במקומותינו ובוודאי קשה להכילה בגלריה מסחרית, שבה היא תופסת את מלוא החלל ולמעשה מותירה מעט מקום אם בכלל לפעילות הגלריה. המיצג פרוטקטיב אדג׳ (הכותרת שאולה משמו הלועזי של מבצע צוק איתן) נרקם במהלך השנתיים האחרונות. חברי קבוצת היוצרים – האמנית מיכל שמיר, האוצרת רויטל בן־אשר פרץ, הכוריאוגרף והרקדן סהר עזימי ואמן הווידיאו יואב כהן – חתומים על היצירה במשותף. עבודתם כללה ניסוי וטעיה, חיבר טקסטים ומעבר ממישור יצירתי אחד לאחר. התוצאה שמערבת בין המדיומים והתפקידים המזוהים של כל אחד מהם, הובילה אותם ליציאה מאזורי הנוחות האישיים והשפעתה על הקהל הייתה דומה. מיצג הוא מדיום אמנות של אי נוחות, שמקשה בשאלות במקומות שמהם הצלחנו להתעלם או להדחיק ולחיות איתם בשלום חלקי.
דצמבר: וידאו־ארט ישראלי בטיימס סקוור
בשבועות האחרונים מתחוללת בניו יורק תערוכת חוצות 24/7 הפוגשת את הקהל במרחב הציבורי. ולא סתם, אלא במיקום המרכזי ביותר שניתן להעלות על הדעת: הקרנה על מסכי ענק בטיימס סקוור. הפעילות במסגרת zaz10ts – ביוזמתה של צילי צ׳רני, ישראלית ניו יורקרית ובעלת הנכס שכתובתו 10 טיימס סקוור (בקרן הרחובות 41 וברודוויי) ובתמיכת ארטיס, כוללת עבודות של אמנים בינלאומיים ויש בה נוכחות ישראלית משמעותית. בין היתר מוצגות עבודות וידיאו של יעל ברתנא, דנה לוי, אלינור מילצ׳ן, אברהם אילת, גיא בן נר, גיל יפמן ועוד.
2018 > ההקרנה על המסך הפינתי הענק תימשך גם לתוך השנה החדשה.
The post סיכום 2017: פורטפוליו מסכם שנה בעולם האמנות הישראלי appeared first on מגזין פורטפוליו.
