זוויות, תערוכת הבוגרים של התכנית לתואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שנפתחה בשבוע שעבר בבית הנסן בירושלים, מציגה את פרויקטי הגמר של 25 בוגרי מסלולי אודות עיצוב, ניהול עיצוב ועיצוב וטכנולוגיה במחזור ה־15 של התכנית. הפרויקטים שמוצגים בתערוכה מבוססים על תהליך מחקרי שנערך במהלך שנת הלימודים השנייה בתכנית. כל פרויקט מיוצג בתערוכה על ידי תוצרי התהליך, ולצדם מוצגים נדבכים משלבי המחקר שקדמו לו. ביום חמישי 4.1 בשעה 19:00 יתקיים בתערוכה שיח גלריה סביב השאלה מהו מחקר עיצוב, בהנחיית יובל סער – העורך הראשי של פורטפוליו ומרצה בתכנית – ובהשתתפות אוצרת התערוכה הדס זמר בן ארי וראשי המסלולים: מאיה בן דוד, רועי ביגר, אייל פריד.
Yuval:
הי הדס, בוקר טוב. מזל טוב על התערוכה, אני מקווה שהפתיחה עברה בשלום
Hadas:
בוקר אור ותודה רבה, הפתיחה היתה נהדרת, חמה ומרגשת. איך אתה הבוקר?
Yuval:
אני לא רע בכלל, תודה, והשאלה הראשונה שאני רוצה לשאול בתור אוצרת התערוכה – וזה אחרי שאני כבר שנה תשיעית מלמד בתכנית – היא איך בכלל ניגשים לאצור תערוכה עם פרויקטים מורכבים של תואר שני, שמלכתחילה לא נועדו לחלל תצוגה (ודאי לא אלו של מסלול ניהול עיצוב, לדוגמה)
Hadas:
שאלה מצויינת. וזה בדיוק האתגר הראשון שאליו ניגשתי בפיצוח התערוכה: איך להנגיש תהליכי עומק מרתקים אבל לאו דווקא ויזואליים בתוך פורמט (תערוכה) שהוא בהגדרתו ויזואלי ורב־חושי. ההחלטה היתה קודם כל לייצר הפרדה בין הפרויקטים של מסלול ניהול עיצוב, הדורשים להבנתי יותר השתהות ולייצר בעבורם חלל יותר אינטימי של חללי קריאה וצפייה קטנים, ולא לשים אותם ב״תחרות ווליום״ עם פרוייקטים יותר ויזואליים כמו אלה של מסלולי ״אודות עיצוב״ ו״עיצוב וטכנולוגיה״.
ההחלטה השניה היתה לא להתמקד רק בתוצרים הסופיים אלא להציג גם את תהליכי המחקר שבדרך, שבתואר השני הם מאוד משמעותיים, וכך לכל פרוייקט מוצגים נדבכים שונים, בהיררכיות שונות. זו היתה הזדמנות בעבורינו לתת מקום של כבוד לנושא הזה של מחקר עיצוב, ולהבליט אותו על שלל גווניו – מה מביא איתו מעצב ככלי מחקר? איזה מתודולוגיות קיימות? מה היתרון היחסי של המחקר העיצובי?
Yuval:
וזה גם מסביר אולי את שם התערוכה, זוויות?
Hadas:
אכן, מספר זוויות מבט על כל פרוייקט, על הנושאים הנחקרים. זה בא לידי ביטוי היטב גם בעיצוב התערוכה של איתי אהלי המוכשר – כל פרוייקט קיבל ממש ״סביבת מחייה״ משלו, והמבקרים צריכים להסתובב סביב הפרויקט (ממש, פיזית) כדי לחוות את כולו
Yuval:
אולי תתני דוגמה לשלושה פרויקטים, אחד מכל מסלול, שאת חושבת שיש למחקר העיצובי שם הבט משמעותי שמייחד אותו (וכן, אני יודע שזה לא פשוט לבחור)
Hadas:
לא פשוט בכלל!
אפתח בפרוייקט של חנוך בר ניצן ממסלול ניהול עיצוב, ניראות עובדת בקהילה, שעסק בשאלה כיצד להפוך עובד שקוף לנראה דרך חקר המקרה של עובדי הטיאוט הידני במרחב העירוני (עובדי טיאוט?? כן! כך נקראים מנקי הרחובות המטאטאים את הרחובות שלנו).
אחת ממתודולוגיות המחקר שבהן הוא בחר היתה תצפית השתתפותית: הוא הצטרף בפועל לעובדי טיאוט בשכונת יד אליהו בתל אביב כדי להבין את המציאות בשטח וממנה להסיק מסקנות והצעות לשיפור. רק כך הוא יכל להבין בעיות אקוטיות וטריוויאליות כמו איפה מאחסן עובד הטיאוט את כלי העבודה שלו בתום יום עבודה, וגם יותר רגשיות ומהותיות – עד כמה מזוהה ומזדהה העובד עם המרחב שבו הוא פועל באופן יום־יומי. אני שמחה להוסיף שתוצאות המחקר של חנוך אומצו על ידי עיריית תל אביב ואני לפחות פוגשת אותן בדמות שלטי רחוב כל פעם שאני יוצאת לטיול עם הבת שלי 
Yuval:
נייס!
Hadas:
רונה זינגר ממסלול אודות עיצוב בחרה להתמקד בשאלה מה עשה לנו המעבר מתקשורת אנלוגית, כתובה, לתקשורת דיגיטלית, מוקלדת. לצורך הבנה מעמיקה של רגשות ותחושות הקשורות לשימושים השונים שקשה לכמת, היא השתמשה ב־cultural probes: היא יצרה ערכות עם משימות שאותן חילקה למתנדבים שונים. אלה התבקשו לכתוב מכתבים, לשלוח גלויות, לתעד את עצמם מקבלים דברי דואר, וגם לדווח על הרגלי התקשורת הדיגיטלית שלהם.
המסקנה של רונה הייתה שהדברים אינם חד־ערכיים, אין כאן ״אנלוגי טוב, דיגיטלי רע״ אלא מצב מורכב יותר. כתוצאה מכך היא בחרה, בפרוייקט נ״ב שלה להציע רגע של השתהות ומחשבה ולאו דווקא שירות או ״פיתרון״. הפרוייקט, כמשתמע משמו, מתמקד בנ״ב – אותו ״נזכרתי בדבר״ שכל כך מאפיין את כתיבת המכתבים הידנית – כמפתח לשינויי התקשורת המאפיינים את זמננו. היא יצרה סדרה של 12 מחוות־מזכרות המתייחסות כל אחת למשפט נ״ב אחד ממכתב אמיתי שנכתב – מעין מקדשים קטנים לאיכויות ורגעים שנדמה שנמוגים מחיינו המהירים, הערוכים, שיש בהם ctrl+z או עמוד צ׳ט אינסופי (שאותו אני מנצלת כרגע היטב 
)
Yuval:
אהבתי! ועוד פרויקט אחד ממסלול עיצוב וטכנולוגיה
Hadas:
בפרוייקט ״קריאת כיוון״ אביטל לוין ועידית מינקה בחרו לבדוק מה קורה כשמכניסים את טכנולוגיית המציאות הרבודה לסביבת הספרייה, או באופן יותר ספציפי – לסביבת הספרייה הלאומית! הן השתמשו בכלי חשיבה עיצובית לניתוח הצרכים וההתנהגויות של החוקרים בספרייה ובדקו עם נסיינים אבי־טיפוס שפיתחו המשלבים שכבת מידע דיגיטלית עלגבי הסביבה הפיזית בסיפרייה. כך הן מציעות לדוגמה מיפוי ויזואלי של קשרי הציטוטים בין ספרים שונים בנושא מסויים, או הנגשה ויזואלית של ״המשך המדף״ – כל אותם ספרים (ויש רבים מהם!) המאוחסנים בארכיון ולא פתוחים לדפדוף, מעין ״מפות חיפוש תרמיות״ שבהן מדפי הספרייה נצבעים בגוונים שונים לסימון איזורים ״חמים״ שהכי רלוונטיים לחיפוש מול איזורים ״קרים״ הקשורים באופן רופף לנושא שבחיפוש.
בהקשר הזה יש ציטוט מנצח של חוקר־נסיין שהעיד שכמשתמש הוא היה מחפש דווקא באיזורים הירוקים – אלה שאינם ״אדום מובהק״ – משום שבעבורו דווקא שם מסתתרות התוצאות הפחות מובנות מאליהן, ולכן בעלות פוטנציאל לגילוי וחידוש למחקר. בעיני זו דוגמה מנצחת ליתרונו של המחקר העיצובי הדוגל בחיפוש פתוח ורב־ערכי שכתוצאה מכך יש לו פוטנציאל רב להציע פיצוח מקורי ומדוייק של השאלה הנשאלת, בוודאי כשאנשים, שאינם יצורים רציונלים וצפויים, הם חלק מהמשוואה
Yuval:
״בודאי כשאנשים, שאינם יצורים רציונלים וצפויים, הם חלק מהמשוואה״. נראה לי שהמשפט הזה מסביר לגמרי למה צריך ללכת ללמוד עיצוב…
Hadas:
לגמרי. אני הרבה פעמים מסבירה את המקצוע כ״פסיכולוג ויזואלי״…
Yuval:
אני מנסה להבין משלוש הדוגמאות (המסקרנות) שנתת, וכמובן משאר הפרויקטים, האם ומה אפשר להבין על מה שמעניין את הבוגרים של התכנית, את הדור הזה, והאם זה משהו שמגיע מהם או חלק מאיזה הלך רוח כללי (או גם וגם), כי יש פה מנעד בין עיסוק בעידן הדיגיטלי באופן כללי למה שהם רואים ברחוב
Hadas:
כמו שאמרת בתחילת השיחה, הפרוייקטים והנושאים מגוונים, אבל אני יכולה להציע בזהירות תוואי של מגמות כלליות. אני חושבת שמאוד מעניין את המעצבים בתערוכה לפענח מחדש את המציאות הקונקרטית סביבם דרך האפשרויות הדיגיטליות המתפתחות, לבדוק מה קורה כשנכנסת טכנולוגיה חדשה ל״סביבה ישנה״. בנוסף, ברוח המתרחש סביבנו יש הרבה עיסוק בכלכלת שיתוף – אילו אפשרויות חדשות לשירותים ומוצרים נפתחות כתוצאה של שיתוף צרכים משאביים, ולשמחתי ישנם גם לא מעט פרוייקטים המתמקדים בנושאים חברתיים – איך להפוך את החברה שלנו למקום יותר טוב ומיטיב
Yuval:
אז יש לי עוד שאלה מכשילה: לפעמים נדמה לי שתערוכות עיצוב באופן כללי, ותערוכות תואר שני באופן ספציפי יותר בגלל המורכבות שלהן, הן לא תערוכות עיצוב אלא תערוכות על עיצוב. את מבינה למה אני מתכוון? מסכימה? יש לך פרשנות אחרת?
Hadas:
וואוו, פתחת נושא 
אני לא בטוחה שאני מסכימה להפרדה הדיכוטומית משהו שאתה מציע, אבל אני כן חושבת שהתואר השני הוא הזדמנות לשאול שאלות מהותיות על מקומנו כמעצבים ועל תחום העיצוב, שאלות שמשתקפות בתערוכות עצמן. בעיני אלה השאלות הכי מעניינות לתערוכת עיצוב. מעניין אותי המקום שבו אפשר דרך דיסציפלינת העיצוב לדבר על התרבות והחברה סביבנו, ופחות המקום שבו העיצוב מדבר על עצמו, לעצמו, אם אתה מבין למה אני מתכוונת
Yuval:
מבין! אבל זו בדיוק השאלה, שמן הסתם לא נפתור אותה פה: עד כמה תערוכת עיצוב, ועוד מורכבת, צריכה תיווך – ואיזה סוג של תיווך. זווית אחרת לשאול את השאלה היא מה חשוב לך כאוצרת שיקרה למבקרים בתערוכה – שמה הם יבינו/ירגישו/יחוו?
Hadas:
זו פעם ראשונה שאני נשאלת את השאלה הזו – שאותה אני תמיד שואלת אחרים בכל תחילת פרויקט
אז חשוב לי שיחוו את עושר האפשרויות של זוויות ההסתכלות על המציאות סביבנו, הנדמית הרבה פעמים מובנת מאליה וסגורה לפרשנות, ושיבינו קצת יותר את התפקיד המהותי שיש לעיצוב ולמעצבים בחיינו, את מגוון התשובות האפשרי לשאלה ״אז מה בעצם עושה מעצבת?״, שיהיה להם כיף בעיניים ובלב, ושיבוא להם גם לעצב ולפתח את המציאות סביבם.
חתיכת רשימה…
Yuval:
לגמרי! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Hadas:
ברור! שכל זה לא היה מתאפשר ללא העבודה המשותפת הפורייה ומהנה עם אירית גילן, שהיתה שותפה לאוצרות והפיקה (ובוגרת התוכנית שלנו!); וכאמור איתי אהלי על העיצוב, רננה עירשי המעצבת הגרפית המוכשרת; וצוות התוכנית הנהדר שסיפק תמיכה רחבה: רומי מיקולינסקי – ראשת התוכנית, ראשי המסלולים – מאיה בן דוד, אייל פריד ורועי ביגר, טרן גילוט – רכזת התוכנית; וכמובן המעצבים בוגרי התוכנית הטריים והמוכשרים
Yuval:
יפה! וגם שנזמין את כולם לשיח הגלריה שאנחנו מקיימים ביום חמישי בשעה 19:00 בתערוכה
Hadas:
בדיוק! יש מלא אירועים! שיח הגלריה שלנו ועוד. הכל בעמוד הפייסבוק הייעודי (סדנת צריבת ניסים בלייזר על חומר קרמי של אנה כרמי. רק אומרת…)
The post זוויות של עיצוב: שולחים מכתבים, מנקים את יד אליהו, מחפשים בספריה הלאומית appeared first on מגזין פורטפוליו.
