בשבוע שעבר נפתחה בגלריה פריסקופ בתל אביב התערוכה ״בין לבין״ שחותמת 20 שנות פעילות של הגלריה. לקראת התערוכה הוזמנו 85 יוצרים מתחומים שונים שהציגו בגלריה לאורך השנים להכין עבודה בגודל 20 ס״מ רבועים – כמספר שנות הפעילות של הגלריה – המשקפת את עשייתם ועניינם כיוצרים פעילים בשדה המקומי.
״תערוכת המחווה ביקשה לנהל דיאלוג עם 20 שנות עשייה ויצירה שהוצגו במסגרת תערוכות הגלריה, לצד העשייה שמתקיימת היום ותמשיך בעשור הבא״, אומרת גלינה ארבלי, אוצרת התערוכה. ״זאת על ידי התייחסות לשאלת הזהות של העיצוב המקומי שנמצא תמיד בתנועה ובדיון, הן במחוזות האקדמיים והן במחוזות המעצבים הפעילים בארץ.
״ההזמנה שנשלחה לכל המעצבים שהציגו בגלריה לאורך שנות פעילותה ליצור עבודה שתשקף את עשייתם כיוצרים מקומיים וככזו גם תשקף את פועלה של הגלריה, שכן הגלריה היא היא יוצריה, ויוצריה הם הגלריה: הם יצרו אחד את השני ויחד הם יצרו את השדה שאפשר להגדירו עיצוב מקומי. העבודה הוגבלה ל־20 סמ״ר, כמספר שנות פעילות הגלריה.
מה אפשר ללמוד מהעבודות על עולם העיצוב המקומי ב־2018?
״העבודות שמוצגות בתערוכה משקפות את הרוח היצירתית שהגלריה סיפקה לה מרחב לפעום ולהתבטא במשך כל השנים. דרכן אפשר ללמוד על נקודות עניין מגוונות של היוצרים השונים, החל מעניין בחומר, הקשור לרוב בטכנולוגיה – בין אם זו טכנולוגיה מתקדמת (מחשב) או טכנולוגיה ישנה (מכונה); דרך עניין בזהות של החפץ שבא לידי ביטוי בעבודות המבקשות לפרק את החפץ כפי שאנו מכירים אותו, ולהציע דרך אחרת לחוות תכשיט, פריט לבוש, מיכל וכו׳; ועד כלי לביטוי עמדות פוליטיות או עבודות שמבקשות לחגוג עם הגלריה את יום הולדתה ושמות אותה במרכז היצירה״.
מה חשוב שלך שיקרה למי שיגיע לתערוכה – שמה הוא ירגיש/יבין/יחווה?
״התערוכה מאפשרת התבוננות מיקרוקוסמוסית על עושרה, גוניה הרבים ואיכויותיה השונות של היצירה המקומית. ככזו היא משקפת את המנעד התרבותי העשיר שנוצר מהיותנו מרחב של קיבוץ גלויות. בתוך מציאות חברתית ששואפת להאחדה, האוביקטים בתערוכה מזמינים את המבקר להכיר את הפנים הרבות שיש ליצירה הנעשית בישראל. אני חושבת שהאוביקטים המוצגים בתערוכה מזמינים את המבקר להכיר את הפנים הרבות שיש לחברה הישראלית כמו גם להכיר בחשיבות העושר והמגוון הזה כחלק בלתי תלוי מהיותנו מי שאנו״.
דב גנשרוא / עניין של אהבה/שנאה
״האם הדחף של בני אנוש להשאיר חותם הינו קללה או ברכה? כמעצבים, שאלה זו ניצבת מולנו בצמתים רבים. כמה, אם בכלל, להשאיר ׳חותם׳ על העולם? על התרבות המקומית? כמה חותם על מוצר של לקוח? כמה חותם אקולוגי?
״׳פטיש טפסנים׳ בייצור המוני מחנות לחומרי בניין, קיבל חותם. החותם, בצורת לב, אולץ על הפלדה בטכנולוגיה של אלקטרו־אירוזה. החותם יוצר בעלות: מעתה הפטיש הוא שלי. אך לא רק שהוא קיבל חותם, הוא גם קיבל את היכולת להעניק חותם. מעתה הסימן ימשיך ויתפשט: מכת הפטיש תשאיר ׳לב׳ על קיר, על עץ, על מכסה המנוע של רכבו של האקס… הפטיש הינו כלי המסמל ׳בנייה׳, אך בו זמנית הוא מכיל איום של הרס, כהתהפכותם של אהבה ושנאה״.
סטודיו מג׳נטה / קובי ומאיר
״לפני ארבע שנים הציג הסטודיו בגלריה את התערוכה ׳הקובעים חוק לעצמם׳, שבה הוצגו בין השאר ה׳קובים׳ – גופים מבטון שלתוכם נוצקו חלקי צנרת. בתערוכה נבחנו מעברים ויחסי גומלין בין אור לצינור ולפתח (בחצר הגלריה מוצב גוף תאורה גדול שגם הוא חלק מתהליך זה). לתערוכה הנוכחית בחרנו להמשיך וליצור ׳קרוב משפחה׳ לגופים אלה״.
שחר קרישר / סכו״ם
״הרעיון שעומד מאחורי עבודה זו הוא סוג של תהליך עבודה ומחשבה הפוך. בעבודה זו לקחתי חפץ המוכר לכולם – סכו״ם – שהשימוש בו הוא יום־יומי ואינטואיטיבי, ועל ידי שינוי קטן ביטלתי את הפונקציונליות שלו לחלוטין והפכתי אותו לפסל. העבודה מתייחסת לחפץ בעל עיצוב פונקציונלי מובהק על ידי ביטולה של הפונקציה שלו ומשאירה ממנו פסל של החפץ. ככזה הוא הופך להיות אובייקט בין עיצוב לאמנות״.
גלית גאון / כרוכים יחד, 20 שנה וגעגוע
מחווה לארוע פתיחת גלריה פריסקופ ולציון 20 שנה למותו של איזיקה גאון, על פי יצירתה של אמנית הטקסטיל שילה היקס.
״במרכז כדור החוטים, מכווצת החולצה שלבש איזיקה גאון בארוע פתיחת גלריה פריסקופ, חולצת כפתורים לבנה. החולצה כרוכה בחוטים צבעוניים מהסטודיו של שילה היקס בפריז. הכרית, חמישית במספר, נוצרת 20 שנה אחרי שכרכנו את ארבע חולצות האבל שלנו בחוטים הצבעונים של שילה, כמחווה לארבע הכריות הצבעוניות שהשאירה בביתנו כשני עשורים קודם לכך; מחווה להערכה והאהבה שליוו את השיחות של איזיקה ושרי ואת עבודתם המשותפת של שילה ואיזיקה; מחווה שמסמלת את היחסים המורכבים והנפלאים שבין אוצר, יוצר והחומר שמונח ביניהם״.
שירלי בר אמוץ / מוסר עבודה
״שרשרת מורכבת מדימויי חיילים וכלבים משתלשלים כמובייל תלוי בחבלים ממסוק צבאי. דמויות החיילים נראות כצלליות שחורות ומאיימות, חלודות ושרוטות, והכלבים הופכים מחיות מחמד לחיות תקיפה פראיות – לכלי שרת במלחמה והרג״.
גלי כנעני / ג׳ינס
״חומר הגלם של העבודה הוא החלק התחתון של זוג מכנסי ג׳ינס משומשים. התהליך האבסורדי של פרימת בד הג׳ינס לחוטי שתי וחוטי ערב ואריגתם מחדש יוצר מין היבריד, יצור כלאיים הנושא את ה־DNA של מכנסי הג׳ינס – הצבע, התיפורים האופייניים, הבד המזוהה מיד וכל מה שהוא נושא ומסמל, שמנוטרל לגמרי מן ההבט השימושי״.
חנן דה לנגה / E La Nave Va / והספינה שטה
״הקונספט המילולי והוויזאלי שלי סובב סביב שם סרטו של פדריקו פליני ׳והספינה שטה – E La Nave Va׳. במובן החיובי של המושג, המונח מכוון ליכולת של פריסקופ/שרי לצלוח את סערות הזמן בגלריה תוססת, מחדשת ומאתגרת – והספינה שטה. ומהנעשה סביבנו, מדינה בקיפאון פוליטי רע, מנהיגות מושחתת ושרת תרבות מאיימת על יוצרים – כאן הספינה שטה ללא הגה וללא תכלית״.
נועה טמיר / גיאופיט
״גֵּאוֹפִיט (Geophyt) הוא צמח שבתקופה מסוימת מתים בו כל החלקים העל־קרקעיים ונשאר רק איבר אגירה תת־קרקעי. מקור שמו של המונח ביוונית: Gea – אדמה, פיט – צמח. איזו פעולה דומיננטית ומרשימה יותר? האם הפעולה הטבעית המכלה את החומר וגורעת ממנו שכבות ודקויות או שמא דווקא פעולת היצירה העמלנית והקפדנית, המוסיפה עוד ועוד שכבות של פרטים קישוטיים המעמיסה עוד ועוד מידע ויזואלי?
״אני מוצאת בצמחים שיבשו יופי מרהיב הבולט בעיקר בחשיפות ובפגיעות שלהם. מצירופי חומרים לא מקובלים ומתוך תהליך עבודה הנותן כבוד לקראפט יצרתי שלושה מעמדים שנשזרו ונוצרו כמעט לגמרי מחומרים תעשייתיים וזולים, שבאים לחקות אלמנטים טבעיים באופן הפשטני ביותר. ברגע שפעולת העמלנות מתווספת אליהם, הקומפוזיציות והקונטרסט המובהק מאפשרים לאוביקטים החדשים לשמש כפקעות מלאכותיות לצמחים הנבולים והיבשים, ומעניקים במה ליופיים הטבעי״.
מיכל מצגר וסיגל פלד / כביסת שבת
״מבט הומוריסטי על פמוטים לשבת. יום שישי וכניסת שבת הם רגע משפחתי ישראלית. החיילים חוזרים הביתה עם תיק מלא כביסה שמתערבב עם ההכנות לארוחת הערב המשפחתית״.
The post ״הגלריה היא יוצריה, ויוצריה הם הגלריה״: 20 שנה לפריסקופ appeared first on מגזין פורטפוליו.
