ישראל רבינוביץ / יוצר אור ובורא חושך
אוצר: ניר הרמט
התערוכה ״יוצר אור ובורא חושך״ מזמינה את הצופה למסע בין מדיומים שונים בגוף יצירתו של ישראל רבינוביץ. עבודתו שואלת דימויים הן מן האתוס הישראלי־ציוני והן ממיתוסים מקומיים, משחקת בהם ומעמידה אותם בספק. רבינוביץ מנסח מחדש את מורכבותה של המציאות המקומית, מהתל בהיסטוריה, בזיכרון, בחלום ובהקיץ של תבניות הידע המוקדמות שלנו, ובכך מבקש לערער על ערכים נוסטלגיים, שבהם העמדה המוסרית וסימני השאלה חזקים מן הגעגועים לעבר. הוא מלקט את חומרי הגלם שלו כאספן ועושה שימוש ב״סובנירים״ עשויים עץ זית מתקופת בצלאל ומראשית הציונות, בפרגמנטים ארכיאולוגיים מקומיים קדומים, בכתובות אש ובשיירים חלודים מן השדה הסמוך לביתו.
התערוכה מבקשת להעלות שאלות על מקום ועל מקומיות, על המשמעויות הסימבוליות של ארכיאולוגיה אמיתית או מפוברקת ועל תווי התוקף של ריטואליים ישראליים בהקשרים חברתיים ותרבותיים. היא מערבבת חומרים, זמנים ומקומות, מתעתעת בין הממשי למדומיין ושוזרת זיכרון והיסטוריה אישיים בקולקטיביים. עולם הדימויים של ישראל (כשם האמן וכשם המדינה) עורג לימים טובים יותר שעוד יבואו. עד אז הוא מציב מראה נוקבת אל מול המתרחש כאן ועכשיו.
מפגשי גלריה: שלישי 27.2, בשעה 18:00; שבת 24.3, בשעה 12:00
נועה ברזנר / משכן
אוצר: יאיר ברק
מרבית העבודות בתערוכתה של נועה ברזנר מתארות רִיק: מְכלי חלל אנונימיים, שזיקתם לשדה האמנות מבליחה רק לעתים, ורוב הזמן הם חללים שתוּקים ובהירים, מצפים לבאות או זוכרים את שהתרחש בתוכם. ברזנר מצלמת חללי תצוגה משדה האמנות, אך בניגוד לתצלומים רבים, המתארים תערוכות או עבודות אמנות, תצלומיה מתעלמים ממעשה האמנות ומסיטים את המבט אל אתר ההתרחשות, אל זירת ההופעה של האמנות.
עבודותיה נשענות על מסורת של צילום ישיר, נוקשה וגברי, אך מקבלות תפנית מפתיעה עת הן מבליטות את מבטה של האמנית ומדגישות את קווי המתאר הנוקשים האופייניים לאדריכלות חללי תצוגה. אלו הופכים לחומרי גלם צורניים, גיאומטריים ומופשטים, המעמידים את הצופה בפני חוויה בעלת אופי מדיטטיבי, מטאפיזי.
מפגשי גלריה: שישי 9.2, בשעה 11:00; שלישי 6.3, בשעה 18:00
איזאבל וייס: השתקפויות, 1945–2014
אוצר: אלברט סויסה
איזאבל וייס, ילידת צרפת, הייתה ציירת ייחודית, שמאז עלייתה לישראל בשנת 1972 כמו פעלה כאן בחשאי. יצירתה נגדעה עם פטירתה ב־2014. רוח זיכרון החיים בקהילה היהודית בצרפת בימי הכאב והבלבול שלאחר מלחמת העולם השנייה, הטביעו את חותמם העמוק על עבודתה, אף שמרביתה התהווה בישראל. יצירתה כולה היא פרי התבוננות הבוקעת מן הרגש ופונה אל הרגש, ציור הלומד מעצמו ויודע את עצמו, הולך ומתפתח תוך כדי חקירה והתבוננות ונבנה מבפנים, מציור לציור, כמשנה סדורה וסוערת, פנימית ואפופת סוד. המקום הממשי והסמלי, שממנו נובעים מרבית ציוריה ושאליו הם שבים, הוא תמיד הבית, שדימויו הרוחני והדיאלקטי המועדף הוא החלון, שנמצא במרכזו. קיום הציור הוא כ״מצווה״, תרתי משמע – כל כולו חובה ודחף פנימיים, שעניינם אדיבות, שיתוף ונתינה שמעבר לאובייקט האמנותי ומעבר לחשיבות העצמית של האמן.
מפגש גלריה: שלישי 20.2, בשעה 18:00
שיר לוסקי / שנת שמיטה: תערוכה שנייה בסדרת נדבך 21
אוצר: אורי גרשוני
בכל שנה שביעית למניין השנים, מצווה אדם לעזוב אחיזתו בנכסיו הגשמיים, לשחרר שליטה. עבודותיה של שיר לוסקי מתהוות על הציר שבין ״שליטה״ ל״שמיטה״. בדומה לעניי הארץ, כמו חית השדה, אוספת לוסקי את מה שנעזב ונשמט. היא מלקטת את מה שנשכח ומטמינה במאורה שלה לשימוש בזמנים קשים יותר.
כדי לספק לחפצים שנאספו תנאי מחייה מיטביים, היא מציבה אותם בחלל בהיר, שטוף אור. לרגע קט הם ניעורים מתרדמתם, מתמתחים, משתופפים, רוקדים איזה ג׳יג מהיר. ברגע הזה לוכדת אותם שיר בעדשת המצלמה, מקפיאה אותם אל הנצח. ברגע הצילום נשאבים החפצים מהחלל הבהיר בו הם מוצבים אל קרביה של המצלמה, אל הלשכה האפלה. רק בחשיכה מתבהרת התמונה, מתגלה מהותם האמיתית של החפצים. הם נראים, חסרי שחר אמנם, אך שלמים וגמורים על פי דרכם.
מפגש גלריה: שלישי 13.3, בשעה 18:00
The post תערוכות חורף 2018 בבית האמנים ירושלים appeared first on מגזין פורטפוליו.
