לאחר שלוש שנים שבהן יריד אובג׳קט רוטרדם התקיים בספינת התענוגות SS ROTTERDAM, השנה עבר היריד לחלקה הדרום־מערבי של העיר, אזור תעשייתי מתפתח שהופך בהדרגה לאזור של סטודיות של אמנים ומעצבים, חללי עבודה משותפים ומסעדות אופנתיות. היריד – שנערך מוקדם יותר החודש (9-11.2) – התמקם בבנין HAKA, אחד הבניינים האיקוניים של העיר שנבנה בתחילת שנות ה־30, שתוכנן כממגורה לאחסון תבואה ובשנת 2002 הוכרז כבניין לשימור.
בעשורים האחרונים הבניין היה ריק לגמרי, ולטובת הפסטיבל הוא הושמש ונוספו לו תשתיות ארעיות של חשמל ומים (בעתיד הקרוב המבנה עתיד לכלול חללי משרדים, אזורי תצוגה ומסעדות). הארשת התעשייתית והמחוספסת של המבנה במראו הנוכחי הוסיפה למוצגים המהוקצעים תפאורה שבה הם יכולים לבלוט וגם להצטלם נפלא.
לצד בניין התצוגה המרכזי, תכנית האירוע הציעה ביקורים מונחים בסטודיות האמנים והמעצבים שפועלים באזור, וביקור בחלק מיריד האמנות ארט רוטרדם. כמו כן התקיימו סיורים מודרכים של קבוצת האספנים Young Collectors Circle, שפועלת בזירת האמנות והעיצוב המקומית ופועלת לחשוף את הציבור להיסטוריה ולערכן של היצירות, ולעודד אותו להשקיע ביצירות אמנות מתחומים שונים
זו הייתה השנה התשיעית שבה התקיים היריד: במשך שלושה ימים הציגו בו מעל 100 מעצבות ומעצבים באחד המיקומים המבוקשים בעיר, והוא היווה תוספת נאה ליריד האמנות הגדול ארט רוטרדם, שהחל גם הוא באותו סוף השבוע. האירוע חשף את המבקרים למגוון רחב של עבודות, בהן עבודות יד יחודיות לצד מוצרים תעשייתיים, עיצוב טקסטיל וארכיטקטורה, יחד עם מיצבים שנעים על הגבול שבין עיצוב ואמנות.
היריד מציע למעצבים צעירים ומבוססים כאחד, מקום מרכזי להציג את עבודתם לקהל הרחב וגם לקדם את מכירת מוצריהם לאספנים ולחובבי עיצוב. בשונה משבוע העיצוב ההולנדי, שהתקיים כארבעה חודשים קודם לכן באיינדהובן, יריד אובג׳קט רוטרדם שם דגש על הפן המסחרי של עבודת העיצוב ומעודד את המבקרים לרכוש לעצמם את אחד האוביקטים.
פרנסה חימבררה. צילום: Lonneke van der Palen
אחת המגמות המרכזיות שבלטו ביריד הייתה שימוש בחומרים תעשייתיים פשוטים שאפשר להשיג בכל חנות חומרי בניין כמו בטון, ברזל וחבלים, והפיכתם לאוביקטים נחשקים. לדוגמה, סטודיו ירון וונד (Jeroen Wand) יצר סדרת אוביקטים לפנים הבית וביניהם כסא העשוי כולו משכבות של נייר ואגרטלים העשויים מגבס בלבד. תבניות לאגרטלים שיצק מהחומר עברו לאחר מכן טבילה בשכבות של גבס נוסף יחד עם הוספה של פיגמנטים ושימוש בחומר במרקם וברמת ייבוש שונה. כל אוביקט כזה נעשה באופן ידני בסטודיו המעצב באיינדהובן, והתוצאה הייתה מראה ייחודי לכל אחד מהאגרטלים, והוכיחה שלכל חומר, אפילו הזול ביותר, יש איכויות אסתטיות שהמעצב יכול להשתמש בהן.
המעצבת פרנסה חימבררה (Fransje Gimbrère), בוגרת טרייה של האקדמיה לעיצוב באיינדהובן, יצרה ב־Standing Textiles פסלים ארוגים באמצעות הדפסה תלת־ממדית. בעבודה ידנית על נול, עם הדפסה תלת־ממדית בחומר פולימרי, יצרה המעצבת אוביקטים שנראים מלאי חללים, פרומים ושבריריים, אך חזקים דיים כדי להחזיק משקל רב. האיכות הטקטילית של האוביקט – יחד עם הטכניקה שפיתחה – מאפשרת שימוש צורני אין־סופי ויישום מגוון לטובת אוביקטים נוספים.
ריק טגלר. צילום: Lonneke van der Palen
פרויקט נוסף שבו היה אפשר לראות שימוש בחומרים זולים ותעשייתיים היה שיתוף פעולה מסחרי בפרויקט In4nite, המאגד בין עשרה מעצבים לחברות מסחריות תוך שימוש בטכניקות ייצור תעשייתיות. חברת COLBACK, היוצרת אריגים סינתטיים לא ארוגים מפולימרים שונים, ביקשה ממעצבים להציע פתרונות לשימוש נוסף בחומרים התעשייתיים שהיא מייצרת, ובמקרה זה לחיפויים לחלונות, מהסוג הנפוץ ביותר שאפשר למצוא בכל בית הולנדי מצוי (לרוב, החלונות ההולנדים לא כוללים תריסים ולכן ישנו שימוש נרחב באמצעי הצללה אחרים, כמו וילונות, צלונים ומדבקות להצללה).
לדוגמה, טיין ון־אורסאוו (Tijn Van Orsouw) יצר מהחומר וילונות בסגנון פליסה, שיכולים לשמש כאוביקט הצללה דקורטיבי ומאפשרים גמישות והתאמה לחלונות בגדלים שאינם סטנדרטיים. ריק טגלר (Rick Tegelaar) חקר לעומק את משטחי החברה ויצר מספר מסכי הצללה המציגים את בדיקות הגמישות, החוזק והשקיפויות של החומר. את האוביקטים הוא יצר בהדפסה תלת־ממדית ביתית של צמר פולימרי.
לטובת הפרויקט פיתח טגלר מדפסת תלת־ממדית שתאפשר לו להשתמש בחומר כבכל חומר פולימרי אחר, ולהגיע לתוצאות מפתיעות של צורות וטקסטורות. לצידם הציגו שני מעצבים נוספים, יוריס דה־גרוט (Joris de Groot) ורובין באאס (Robbin Baas), שהשתמשו בטכניקות ליבוד ושיכוב של החומר על מנת ליצור כיסא נוח, המיוצר בשימוש של פילטרים תעשייתיים ומערכת מודולרית של גינון אנכי העשויה מאותו לבד פולימרי.
טיין ון־אורסאוו. צילום: Lonneke van der Palen
רובין באאס. צילום: Lonneke van der Palen
יוריס דה־גרוט. צילום: Lonneke van der Palen
מגמה בולטת נוספת ביריד הייתה עיצוב למען האנושות, ביטוי למרכזיות שלה בעיצוב ההולנדי בשנים האחרונות. לדוגמה, ״מייקרס יונייט״ (Makers Unite), קבוצת מעצבים מקומיים שפועלת יחד עם מבקשי מקלט ועולים חדשים בהולנד, הציגה ביריד מגוון של תיקים העשויים מחזור של חליפות הצלה. הקבוצה יוצרת מגוון מוצרים מחומרים מקיימים על מנת להוביל שינוי בהרגלי הצריכה המקומיים, כמו גם לקדם אפשרויות תעסוקה למשתתפים בפרויקט.
בסופו של דבר, ניכר מהעבודות שהוצגו ביריד שזוהי שעתו של הייצור העצמי בסדרות קטנות. רבים מהמעצבים הפגינו היכרות מעמיקה עם תהליך הייצור התעשייתי, אולם בחרו לבסוף ליצור באופן עצמאי ובאמצעים טכנולוגיים זמינים כמו חיתוך לייזר והדפסה תלת־ממדית ביתית. חלק מהעבודות חשפו את תהליך הייצור של המעצב ואת התהליך שנדרש לייצור – בין אם תעשייתי או ידני – ולשם כך השאירו המעצבים עקבות של חיתוכי לייזר ברורים, טבילות בחומר, חלקי תבנית המחוברים לעבודה (או שימוש בתבנית כחלק מהאובייקט הסופי).
אף על פי שחלק גדול מהעבודות הוצג בפסטיבלים ובירידים קודמים, אובג׳קט רוטרדם נתן הזדמנות להתבונן מחדש בפריטים, להעיף בהם מבט מקרוב, וגם לגעת ולמשש. לעומת ירידים אחרים, היוצרים עמדו לצד העבודות וענו על שאלות המבקרים, והאווירה המסחרית שאפפה את האירוע לא גרעה מהשראה שעוררו האוביקטים שהוצגו. הדבר היווה תזכורת חשובה שאוביקטים מעוצבים לא מוכרחים להישאר באולמות התצוגה, מרוחקים ובלתי ניתנים להשגה, אלא עשויים להיות חלק מהמרחב הביתי או המשרדי של כל אחד, ושלשם כך הם יוצרו.
מתוך אובג׳קט רוטרדם 2018. צילומים: JW Kaldenbach
The post אובג׳קט רוטרדם 2018: לא לראותם בלבד appeared first on מגזין פורטפוליו.
