Yuval:
הי שירי, מה קורה? מזל טוב על התערוכה!
Shiri:
הכל טוב, תודה, מאוד מרגש
Yuval:
מאיפה הגיע הרעיון לקחת צילומים של אמנות רחוב ולתלות אותם כתערוכת חוצות? מן מהלך לא שגרתי
Shiri:
זה התחיל מפניה שקבלתי מרפי וזאנה – עוזר מנכ״ל עיריית חולון בתחום אמנות ותרבות – להציע תערוכה לאחת הגלריות שלהם, ובין היתר גלריית החוצות בשדרות דב הוז. אני באה מרקע של עיסוק בצילום, וחשבתי מיד על תערוכה שתשלב צילום עם עיצוב אורבני, מכיוון שהתערוכות בגלריות של עיריית חולון כולן קשורות לתחום העיצוב. את הצילומים האורבניים של עמי ורוד, שמשלב אמנות רחוב וגרפיטי ביצירתו, הכרתי בעיקר דרך האינסטגרם שלו: החיבור של צילום אורבני המתעד אמנות רחוב לתצוגה ברחוב נראה לי טבעי כמו כפפה ליד…
Yuval:
נחמד שההכרות בינך לבין עמי התחילה באינסטגרם…
אני רוצה רגע להתעכב על זה שהחיבור הזה נראה לך טבעי, כי מצד אחד זה נכון, אמנות רחוב ברחוב, אבל מצד שני יש בזה משהו שעלול להיתפס קצת מוזר. לא? זו אמנות שלא נעשתה במחשבה שימסגרו אותה וישימו אותה בשלטי חוצות
עבודה של Kai בצילום של עמי ורוד מתוך התערוכה
שירי ברוזה. צילום: תמר לביא
Shiri:
נכון, זאת אמנות מחתרתית ביסודה ולרוב יש לה מסר חברתי ביקורתי, אבל מצד שני זאת לא אמנות שמבקשת להתחבא. אמני הרחוב רוצים לקבל חשיפה רחבה והצילום מפיץ את האמנות הזו למקומות נוספים, עוד קהל זוכה לראות אותה. תערוכת החוצות מכוונת לטובת תושבי העיר כך שאין פה שימוש מסחרי באמנות הרחוב, להפך: נעשה פה שירות הדדי
Yuval:
איך עמי הגיב כשפנית אליו? הוא ישר אמר כן?
Shiri:
הוא מאוד שמח על ההזדמנות להציג, אבל היו לו הרבה בקשות שגם הן השפיעו על התערוכה. לדוגמה, שיהיה בתערוכה תיעוד של כמה שיותר אמני רחוב מהבולטים בסצנה בארץ, כך שבכל תצלום בתערוכה מתועדת יצירה של אמן, אמנית או קבוצת אמני רחוב אחרים ואין כמעט חזרה של אמנים. דבר נוסף שהוא ביקש זה לא לגלות איפה נמצאות היצירות בדיוק, כי לפעמים מוחקים אותם בכוונה…
Yuval:
וואלה. ומעבר לבקשות האלו, איך עוד בחרתם את העבודות? כי אני מניח שחלק מהשיקול היה מה מתאים לפורמט של תערוכת החוצות
Shiri:
נכון מאד, רוב התצלומים של עמי ורוד, מה שנכון להרבה צילומי רחוב, הם בפורמט אופקי והיינו צריכים לבחור תצלומים אנכיים שיתאימו לשלטי החוצות. אבל לפעמים כשיש מגבלה בסופו של דבר היא עוזרת לצמצם את האפשרויות, ולמרות זאת עדיין היו לנו מספיק פריימים לבחירה.
שיקול נוסף בבחירה היה להציג רק עבודות רחוב מהארץ. כצלם אורבני כל נסיעה לחו״ל של עמי סובבת סביב תיעוד של אמנות רחוב מקומית, אבל הרצון להראות עבודות של אמני רחוב רבים שהוא מעריך הפועלים בארץ הכריע כאן. השיקול האחרון היה בקשה של רפי וזאנה לחבר את התערוכה לשבוע האשה שמתרחש במקביל לה, ומכאן הדגש על יצירה של נשים הפעילות באמנות הרחוב ועל דימויים העוסקים בנשיות או קשורים אליה
עבודה של פילפלד בצילום של עמי ורוד מתוך התערוכה
עבודה של Miss Van בצילום של עמי ורוד מתוך התערוכה
Yuval:
ולך היה קשר או הכרות קודמים עם התחום?
Shiri:
עם תחום הצילום כן, ועם אמנות רחוב לא ממש. מצאתי עם זאת דברים משותפים בין צילום דוקומנטרי לאמנות הרחוב ומאוד שמחתי על ההזדמנות להכיר לעומק את אמנות הרחוב; זה תחום מרתק ומגוון
Yuval:
ספרי באמת כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר
Shiri:
למדתי צילום בבית הספר של המוזיאון לאמנות בבוסטון, ומקביל הייתי גם חלק מצוות שניהל גלריה שיתופית של אמנים, חלל אלטרנטיבי. אחרי הלימודים עבדתי כצלמת, ולפני כ־15 שנים חזרתי לעסוק בתחום האוצרות: למדתי מוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ועבדתי כשלוש שנים במוזיאון תל אביב כעוזרת לאוצרת מחלקת הצילום. בשנים האחרונות אני עובדת כאוצרת עצמאית ולומדת בתוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל.
חברה מהלימודים העירה את תשומת ליבי שמרבית הפרויקטים שלי הם חברתיים. הפן החברתי אכן תמיד מעניין אותי ונותן לדעתי ערך מוסף לתערוכה. לדוגמה, ביריד האמנות צבע טרי 9 שהתקיים בשנה שעברה, אצרתי בשיתוף פעולה עם קרן ברוזה את התערוכה ״שוות״, שבה הציגו שלוש נשים ישראליות ממוצא אתיופי – נירית טקלה, זוודיתו יוסף־סרי ואור טסמה־אברהם. זו הייתה תערוכה קבוצתית ראשונה של אמניות עכשוויות ישראליות־אתיופיות
Yuval:
אפרופו שבוע האישה, יש הבדל בין העבודות של אמניות הרחוב לבין אמני הרחוב, במה שמוצג בתערוכה? אולי תתני גם כמה דוגמאות לכמה עבודות?
Shiri:
אמניות הרחוב נוטות מן הסתם לעסוק יותר בנושאים של נשיות ופמיניזם, יחסים, קהילתיות, חוסר שיוויון, אי־צדק – אלו נושאים שנוגעים להן באופן ישיר מעצם היותן נשים בחברה. יש נשים שמסתירות את היותן נשים ולא רוצות שזה ישפיע על האופן שהאמנות שלהן נתפסת – ומכיוון שאמני רחוב ידועים בכינוי שלהם ולא תמיד חושפים את שמם, לא תמיד אפשר לדעת אם האמן הוא גבר או אשה.
MissK לדוגמה היא אמנית ישראלית שמציירת דמויות צבעוניות כמעט קומיות, שלרוב יש להן ארבע עיניים – מה שמחדד את העובדה שהן גם רואות וגם ניראות – שכן אשה בדרך כלל מאוד מודעת לאופן שבו היא נראית והרושם החיצוני שהיא מותירה. ניצן מינץ היא אמנית ומשוררת רחוב, הפועלת בשנים האחרונות בשיתוף פעולה עם בן זוגה Dede. הצורה החיצונית של שיריה – אותיות מרובעות ושורות קטועות – חשובה ביצירתה, מתוך רצון ללכוד את הצופה החולף ברחוב ליד השיר. מינץ פועלת בארץ ובחו״ל, כמו אמני רחוב רבים שזוכים להכרה ולחיבוק מהממסד.
חלק מהיצירות המתועדות בתערוכה הן של אמנים בין־לאומיים, בינהם שלוש נשים מוכרות בסצנת אמנות הרחוב העולמית. AM, או בשמה המלא אליס מיזרחי, ילידת קווינס, הציגה בעבר בגלריה באזל בארץ וציור הקיר שלה המתועד בתערוכה הוא של זוג ברגע אינטימי, אופייני ליצירתה העוסקת ביחסים אישיים וקהילתיים
MissK, תל אביב. צילום: עמי ורוד
AM, תל אביב. צילום: עמי ורוד
Dede Bandaid, תל אביב. צילום: עמי ורוד
Yuval:
כמה אמנים בסך הכל משתתפים ואיפה אפשר לראות את הצילומים?
Shiri:
את התערוכה אפשר לראות בשדרות דב הוז בחולון, מהיציאה של נתיבי איילון עד כיכר סטורמה, והיא תוצג עד העשירי באפריל. היא כוללת יצירות של כ־40 אמנים, ביניהם 13 נשים:
אורן, אמבי, בזוקה ג׳ו, ברוקן פינגאז, דיוז, דמיאן טאב, דן פלסמה, לאצי, מונטאג׳, מיכל רובין (MR), ניצן מינץ, עדי סנד, פילפלד, רוס פלזמה.
Dover D', Di Maggio, Dede Bandaid, Da Kool Kids, Baby K, Ame72, AM, MissK, Know Hope, Klone, Kiss-lev, Kai, Jack TML, Foma, Holy Era, Faith47, Enzo & Nio, Miss Van, Monkey, Murielle, Nesca, Signor Gi, TANT, Untay, Zero cents, 035 Crew.
Yuval:
סבבה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Shiri:
אמנות הרחוב מאפשרת ליוצריה לפעול במרחב הציבורי בלי התיווך של הממסד האמנותי, להיראות ולהשמיע קול. הממסד מצידו מחבק את אמני הרחוב אבל זו יצירה שאינה תלויה בממסד. דרך הצילום ועולם האינטרנט היא מופצת ותופסת מקום מכובד משלה במרחב, ומעניין לראות להיכן תתפתח וכמה תשפיע אמנות הרחוב על עולם האמנות בכלל
עבודה של Nesca בצילום של עמי ורוד, מתוך התערוכה גיבורי רחוב (צילום: מ״ל)
The post אמני הרחוב מגיעים לשדרות דב הוז בחולון appeared first on מגזין פורטפוליו.
