בתערוכתו החדשה ״חיטוט״, שתיפתח ביום חמישי 8.3 בגלריה רוזנפלד, מציג אלעד רוזן ציורים ועבודות קרמיקה, שממשיכים ומרחיבים את עיסוקו בחרדה הצבעונית של הגוף. הגוף בציוריו של רוזן תמיד נוכח מאוד, חסר פרופורציות ומפורק, גוף שהנוחות זרה לו.
חוסר הנוחות נוכח בתערוכה כולה, בעבודות הגדושות והצבעוניות, בקומפוזיציות האינטנסיביות ובדימויים הגרוטסקיים. הציורים לוכדים את העין בצבעוניותם ועליזותם, כמו סוכריות מורעלות או פרחים טורפים, אך בו בזמן חושפים מציאות מטרידה וכאוטית, פתיינות שקרית. כך, החיטוט הוא גם פרקטיקה אמנותית של חיפוש ובדיקה פיזיים, וגם חיטוט באף שהוא חיטוט בפצע וחיטוט בציור ובסטודיו; חיטוט המפרק את ההיגיון של עבודת הסטודיו ומפזר את קרביו ברחבי הגלריה.
אלעד רוזן
Yuval:
הי אלעד, מה קורה? אני פה
Elad:
הי יובל, גם אני. אני רואה שהפעם האחרונה שצ׳וטטנו פה הייתה בראיון האחרון על התערוכה בבת ים
Yuval:
נכון! כמעט שלוש שנים. עבר לך מהר?
Elad:
כן. האמת שנשמע מוזר לחשוב על זה כעל לפני שלוש שנים, מצד שני בראש שלי רק עכשיו התחילה 2017…
Yuval:
ספר קצת מה עשית מאז, מעבר ללעבוד על תערוכה חדשה
Elad:
זמן מה אחרי שהתחילה התערוכה בבת ים, התחלתי את השנה שלי ברזידנסי של ארטפורט, שם הייתי שנה. אחריו הייתי תקופה קצרה באירלנד והצגתי תערוכה. הספקתי להתחתן גם, ובעיקר עובד בסטודיו. השינוי המעניין של השנים האלה בסטודיו הוא שהקרמיקה נכנסה לפרקטיקה שלי
Yuval:
איך זה קרה? (הקרמיקה, לא החתונה…)
Elad:
קרמיקה זה משהו שסיקרן אותי המון זמן ותמיד רציתי לעשות עם זה משהו. יש סביב המדיום הזה הרבה דעות קדומות וסטיגמות, שגם בחלקן אני הייתי נגוע. אני חושב אבל, שבעיקר מה שחשבתי הוא שזה דבר מאוד מסובך ובלתי מושג
Yuval:
מה סיקרן אותך בקרמיקה?
Elad:
היה משהו בעבודות הקרמיקה שאהבתי, שתמיד נראה לי שעוסק בנושאים שחשובים לי גם בציור – איזשהו עיסוק מאוד ראשוני ובסיסי בגוף, איזשהו הומור חומרי ואיזושהי גסות שאני תמיד מנסה להשיג בציור. אני חושב שלא סתם הרבה ציירים וציירות נכנסים לקרמיקה לאחרונה (ולמען האמת תמיד). אלה שני מדיומים שהם סוג של קרובי משפחה
Yuval:
מעניין, לא חשבתי על זה ככה. אז מה אתה מציג בתערוכה?
Elad:
התערוכה הולכת להיות מורכבת מכמה אלמנטים והיא תהיה סוג של פירוק של הדברים שעסקתי בהם בסטודיו בשנים האחרונות. בנוסף לציורים אני אציג גם קרמיקה וסוג של פיסול. זו כנראה התערוכה המגוונת ביותר מבחינת מדיומים שהצגתי עד כה
Yuval:
אז אם לחזור למה שאמרת – עיסוק מאוד ראשוני ובסיסי בגוף, הומור חומרי ואיזושהי גסות – אני מניח ששם התערוכה רלוונטי לכל האלמנטים האלו
Elad:
כן, החיטוט הזה – כמו ציור המחטט באף שגם מופיע בתערוכה – הוא חיטוט באף וגם חיטוט בפצע או בעבר או בסטודיו. זו תמיד פעולה קצת מגעילה וקצת אירוטית, קצת טאבו־ית וכזו שיכולה לחלץ משהו חבוי מהמעמקים. וזה מתקשר לי לעיסוק בגוף שזה משהו שתמיד העסיק אותי באיזושהי מידה, ובשנים האחרונות הופך לעיסוק יותר ויותר אינטנסיבי, כי ציור מבחינתי – וגם קרמיקה לצורך העניין – הם דברים מאוד גופניים. שבאים מהגוף ויוצרים גוף
החיטוט הוא חיטוט באף וגם חיטוט בפצע או בעבר או בסטודיו. זו תמיד פעולה קצת מגעילה וקצת אירוטית, קצת טאבו־ית וכזו שיכולה לחלץ משהו חבוי מהמעמקים. ציור מבחינתי – וגם קרמיקה לצורך העניין – הם דברים מאוד גופניים. שבאים מהגוף ויוצרים גוף
Yuval:
מצד אחד אני רוצה לשאול אם אתה יודע להגיד מאיפה נובע העיסוק והעניין שלך בגוף, אבל מצד שני אני מרגיש שזה קצת פסיכולוגיסטי מדי ולא בטוח שאני צריך לדעת את התשובה. אתה מבין למה אני מתכוון?
Elad:
הכול התחיל כשהייתי בן שש או שבע כשאמא שלי…
אני חושב שפשוט החיבור בין גוף לציור הוא מאוד מובהק: אתה קודם כל מצייר פשוטו כמשמעו עם הגוף, גם אם יש כאלה שמנסים לברוח מזה. והגוף הוא דבר מוזר ומביך ומפחיד ונפלא כמובן
Yuval:
אבל באותו אופן אני יכול להגיד שגם כתיבה היא משהו מאוד גופני, ועדיין, יש פה משהו מעבר לזה. אני מסתכל על העבודות שלך (אמנם במחשב) וחושב שלפני ״גוף״ הייתי אומר שיש לך עניין עם פרצופים, או בפרצופים
Elad:
מעניין. כתיבה זה משהו שאתה עושה עם קצות האצבעות בימינו והמעורבות של הגוף, אני חושב, היא מינימלית. בציור אתה מניע ומפעיל את הגוף כדי לייצר דימוי. ובעניין הפרצופים, אני חושב שהם כנראה איבר התקשורת המרכזי. כלומר, תקשורת שקודמת לדיבור
Yuval:
זה מאוד רומנטי מה שאמרת עכשיו, אם אתה שואל אותי
Elad:
אני רומנטיקן ידוע, אבל למה אתה אומר?
Yuval:
העניין הזה של פנים כאיבר תקשורת, שקודם לדיבור. מה אנחנו רואים כשאנחנו מסתכלים על אנשים אחרים, על מה אנחנו מסתכלים קודם
Elad:
זה כמו השאלה הקבועה בתוכניות הכרויות של הניינטיז – על איזה איבר אתה מסתכל ראשון אצל אישה? וישר הבחור אומר – העיניים!
Yuval:
לגמרי. זה גם מזכיר לי את הפוסט הראשון שפרסמתי אי פעם בפורטפוליו! תקרא רגע, אפרופו ניתוח של בחירת המקצוע לפי היחס לגוף
Elad:
קורא. מעניין מאוד. כנראה שאני יוצר לי בסטודיו גופים לגעת בהם
Yuval:
אז אם לחזור לעבודות, מעבר לחומר, אתה רואה הבדל בין עבודות הציור לתלת־ממד? כי נדמה שיש משהו בציור שהוא פרוע יותר, שמח יותר, עם יותר חוש הומור, בעוד שבקרמיקה יש משהו רציני יותר
Elad:
קרמיקה עוברת אש וזה כנראה מכניס לה איזה אלמנט של חומרה, אבל דווקא בעבודה על הקרמיקה יש משהו הרבה יותר משוחרר בשבילי, בעיקר כי אני מאוד מתחיל בתחום הזה. אם בציור אני עוסק כבר כמה שנים טובות ודי יודע מה אני עושה, בקרמיקה רוב הזמן אין לי מושג.
וזה מתקשר למה שאמרתי בהתחלה על המיס־קונספציה שקרמיקה זה סופר מסובך, שמנעה ממני מלהתעסק בזה הרבה שנים. קרמיקה, או לפחות הדרך שבה אני פועל, היא מאוד אינטואיטיבית ומשחקית וזה מאפשר לי להגיע למקומות חדשים ומעניינים בשבילי. והרצינות הזו שאתה מדבר עליה, זה באמת הדבר הזה בקרמיקה של בוץ שהופך לאבן בתנור
קרמיקה עוברת אש וזה כנראה מכניס לה איזה אלמנט של חומרה, אבל דווקא בעבודה על הקרמיקה יש משהו הרבה יותר משוחרר בשבילי, בעיקר כי אני מאוד מתחיל בתחום הזה. אם בציור אני עוסק כבר כמה שנים טובות ודי יודע מה אני עושה, בקרמיקה רוב הזמן אין לי מושג
Yuval:
והתותים? מאיפה הם הגיעו?
Elad:
שאלת מיליון הדולר, או מיליון התותים.
המקור שלהם הוא כנראה תקופת התואר השני שלי, כשהתחלתי לעסוק במשהו שאפשר לכנותו טבע דומם. ציירתי קערות של פירות וגולגלות, מהדמיון. לאט לאט הקערות האלה התפרקו לגורמים ולפירות נפרדים, היתה לי גם אובססיה לבננות לפני כן.
התותים נשארו איתי כי יש בהם כמה דברים: קודם כל יש להם לוק קצת של ראש, עם הסנטר הצר והמצח הרחב וציצת השיער הירוקה למעלה. הם מועמדים טובים להאנשה, והם גם מכילים בתוכם סט שלם של משמעויות וקונוטציות שאני יכול להשתמש בהם. יש בהם את הארוטיקה ואת הריקבון גלומים יחד, כלומר בארוחה רומנטית תמיד יהיו תותים ושמפניה, אבל בתחתית קופסת התותים תמיד יהיו כמעט חצי מהתותים רקובים לגמרי. והם גם מאוד איקוניים בלוק שלהם
Yuval:
אני חושב שמעולם לא שמעתי ניתוח מלומד כל כך על תותים
Elad:
שמע, אני מבלה איתם הרבה פה
Yuval:
כן, עושה רושם. אז בסופו של דבר, מה החוויה שאתה מזמן למבקרים בתערוכה. עם מה אתה רוצה שהמבקר יצא ממנה? שמה הוא ירגיש, יחווה, יבין? מה הדבר הכי חשוב לך?
Elad:
הייתי רוצה שהתערוכה תבלע אותם. לא נעים אולי לומר, אבל הרבה פעמים מה שאני מחפש בעבודות שלי זו יצירה של איזו תחושה של אי נוחות מסויימת. אני עושה מהלך כפול של משיכה ודחייה: הציורים שלי מאוד צבעוניים ומזמינים, אבל באותו זמן גם גדושים מדי מבחינת הצבע והקומפוזיציה ויכולים לגרום לדחייה מסויימת. זה שוב מחזיר אותנו לגוף, לאיזושהי תחושה של אי נוחות
Yuval:
לבלוע! אהבתי את הדימוי. תגיד, יהיו תותים בפתיחה?
Elad:
יהיו אפוני ווסאבי. קלאסיקה רוזנפלדית
Yuval:
למתקדמים. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?
Elad:
המון, אבל צריך להשאיר משהו לראיון הבא בעוד שלוש שנים
Yuval:
עשינו עסק
The post חיטוט באף, בפצע ובעבר: אלעד רוזן רוצה שהתערוכה שלו תבלע את המבקרים appeared first on מגזין פורטפוליו.
