בפרויקט הגמר שלו במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר משנת 2011, אייר אביאל בסיל את ספרו של נתן אלתרמן ״עוג מלך הבשן״. בסיל אייר את עוג באופן לא שגרתי כענק החי כחריג בחברה, אולם על אף אופיו ה״ענקי״ – בסיל לא אייר אותו כדמות מפלצתית או מרושעת, אלא להפך, כיצור עדין וביישן. הפרויקט, שהיה אחד הבולטים באותה שנה ויצא לאור לאחר מכן כספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סימן את בסיל כאחד היוצרים המבטיחים של דור המאיירים הצעיר שפועל הארץ. שש שנים – ועשרות ספרים של מיטב סופרי ישראל – אחר כך, בסיל נמנה על המאיירים העסוקים והפוריים בתחום ספרי הילדים, עם פרויקטים בארץ ובעולם, האחרון שבהם להוצאת מדריכי הטיולים ״לונלי פלנט״. ״היום אני יכול ליהנות מהעובדה שאני מתפרנס רק מאיור, שזה דבר שלא היה ברור לי שיקרה לאחר הלימודים״, הוא אומר.
Yuval:
הי אביאל, בוקר טוב, מה שלומך?
Aviel:
הכל טוב, תודה
Yuval:
יפה! מזל טוב על האיורים ללונלי פלנט. האמת שלא ידעתי שהם עדיין קיימים…
Aviel:
תודה (: כן, גם אני לא ידעתי עד הפרויקט הזה. סוכנות המאיירים שמייצגת אותי בבריטניה שידכה בינינו
Yuval:
נייס. ספר קצת על הפרויקט, על התהליך, מה היה הבריף (ואחר כך נדבר על סוכנויות וחו״ל)
Aviel:
לפני כמה חודשים פנו אלי דרך הסוכנות עם הרעיון של סדרת חוברות מדבקות לילדים. העבודה היתה מול סטודיו אנגלי לעיצוב, והבקשה היתה ליצור משהו סדרתי וכיפי שיעמוד בפני עצמו גם בלי המדבקות. סיכמנו על פאלטת צבעים מצומצמת שתאחד את שלוש החוברות. הדמויות הראשיות (הילד והילדה שמלווים את החוברת) הן דמויות קבועות של לונלי פלאנט שמופיעות בכל מיני פורמטים. אני הייתי צריך לצייר אותן על פי התיאור הקבוע שלהן אבל לעשות את זה בסגנון שלי
מתוך החוברות של Lonely Planet Kids
אביאל בסיל. צילום: אריאל אלינסון
למדתי עם הזמן לעבוד מהר ועדיין לשמור על איכות. בעולם מושלם הייתי עושה ספר אחד בשנה, אבל זו המציאות. והיום, שש שנים לאחר שסיימתי את הלימודים, אני יכול ליהנות מהעובדה שאני מתפרנס רק מאיור, שזה דבר שלא היה ברור לי שיקרה
Yuval:
ומבחינת תוכן החוברות?
Aviel:
מהסטודיו קיבלתי בריף שמתאר את הפעילות שאמורה להיות בכל כפולה, את מספר המדבקות ואת תיאור הסביבה, ואני הייתי צריך לפתור את זה ויזואלית. העבודה היתה בצורה צמודה לסטודיו בכדי להתמודד עם כמות הטקסט והמיקום המתאים למדבקות. נקבעו מועדי דדליין מאוד נוקשים להגשת סקיצות, תיקונים, ביצוע ותיקוני ביצוע והכל עבד על פי הלו״ז הזה. ניתן לי חופש בעיקר בסגנון הסביבות והדמויות, אבל היו גם הרבה מגבלות שחייבו אותי לעבוד סביב התנאים שהציבו לי מהסטודיו
Yuval:
אני מניח שזה בסך הכל די נוח שיש דדליין נוקשה – ואתה גם רגיל לעבוד מהר בדרך כלל – נכון?
Aviel:
כן, אני תמיד מעדיף דדליין נוקשה, יש לי בעייה של דחיית דברים לרגע האחרון ודדליין כזה מאפס אותי. אני בהחלט רגיל לעבוד מהר ועל כמה דברים במקביל, לא הייתי מצליח להתפרנס מזה אחרת
לקריאה נוספת
Yuval:
מתי הגעת לתובנה הזו, של הצורך לעבוד מהר, אפרופו הצורך להתפרנס? ואיך אתה דואג שהמהירות לא תבוא על חשבון האיכות?
Aviel:
הגעתי לתובנה הזאת כבר בלימודים: מימנתי את עצמי, שכרתי דירה ועבדתי די הרבה במהלך השבוע כדי להתקיים, וזה לא השאיר לי יותר מדי זמן לעבוד על פרויקטים בלימודים. הבנתי מהר מאוד שבשביל להצליח לעמוד בדרישות אני אצטרך לפתור דברים בצורה מהירה. החיים לאחר הלימודים היו המשך ישיר של זה: החלטתי שאני רוצה לעסוק באיור באופן מלא ובמקביל יש לי חרדה כלכלית שמלווה אותי מילדות… אז כדי לשרוד במקצוע הזה, שלרוב קשה להתפרנס ממנו, ידעתי שאצטרך לעבוד מהיר וביעילות.
לגבי איכות העבודות, אני בטוח שיש הרבה פרויקטים שלי שהיו יכולים להיות טובים יותר, אבל אני מרגיש די בטוח במה שאני יודע לעשות ולמדתי עם הזמן לעבוד מהר ועדיין לשמור על איכות. זה מאבק מתמיד: בעולם מושלם הייתי עושה ספר אחד בשנה, אני עושה יותר ולרוב אני יוצא בתחושה שהייתי יכול לעשות טוב יותר. אבל זו המציאות של הפרנסה שבחרתי והיום, שש שנים לאחר שסיימתי את הלימודים, אני יכול ליהנות מהעובדה שאני מתפרנס רק מאיור, שזה דבר שלא היה ברור לי שיקרה לאחר הלימודים
Yuval:
זה באמת לא ברור מאליו, גם בכלל ובטח באיור. ובאמת, די מהר הצלחת להתברג בשוק הוצאות ספרי הילדים בארץ. זה משהו שתמיד רצית, איור לילדים?
Aviel:
עד הלימודים לא ידעתי בכלל שאני רוצה להיות מאייר, ובלימודים עצמם לקח לי המון זמן למצוא את עצמי. אני חושב שרק ממש בסוף הדרך, בשנה ד׳, כשעבדתי על פרויקט הגמר שלי ״עוג מלך הבשן״, הבנתי שזה הדבר שאני הכי אוהב לעשות. ממש בסיום הלימודים היה לי מזל לקבל הצעות לעבוד על ספרי ילדים, ופשוט המשכתי באופן ישיר לעבוד מפרויקט הגמר לספרים בעולם ה״אמיתי״. במקביל לעבודה על הספרים הראשונים הבנתי שזה הדבר שהכי מושך אותי
הדבר שהכי מושך אותי בספרי ילדים הוא כמות הדפים הלבנים שיש לי בתחילת העבודה. אין הרבה פרויקטים למאיירים שבהם יש לך תחום אחריות ונפח עבודה כמו בספר ילדים
Yuval:
אתה יודע להגיד מה מושך אותך בספרי ילדים?
Aviel:
הדבר שהכי מושך אותי בעבודה על ספר ילדים הוא כמות הדפים הלבנים שיש לי בתחילת העבודה. העובדה שצריך לבנות עולם שלם של דמויות, סביבה וצבע היא זאת שהכי מדליקה אותי. יש המון מקום למאייר בספר ילדים, המון מקום פיזי והמון מקום יצירתי. אין הרבה פרויקטים למאיירים שבהם יש לך תחום אחריות ונפח עבודה כמו בספר ילדים. אני גם מאוד אוהב את העובדה שהתוצאה של ספר היא מוחשית ושהיא נשארת ומסתובבת גם הרבה לאחר שאתה מסיים אותה
Yuval:
ספר אם כך איפה זה בא לידי ביטוי בספרים האחרונים שלך, la monstre du lavabo בהוצאת la palissade, צרפת; le rire בהוצאת milan, צרפת; ו״אילו הייתי קוף״ בהוצאת עם עובד
Aviel:
שלושת הספרים האלו הם דוגמה טובה לאתגרים השונים שיש לי בעבודה על ספר ועל השוני בין אחד לשני. בספר la monstre du lavabo (המפלצת של הכיור), שמספר על מפגש בין ילדה למפלצת שחיה בצינורות הביוב של הבניין שלה, העורכת ואני החלטנו לעבוד בפורמט עומד וצר, מאוד לא סטנדרטי, שיתכתב עם הבניין והטיפוס של הדמויות בספר. בנוסף גם החלטתי על פאלטת צבעים מצומצמת שתעזור לי לבנות חוקיות בעולם המצויר שנוצר.
le rire (צחוק) הוא ספר שיצא כחלק מסדרה גדולה של ספרים, שבה כל ספר מספר על נושא אחר לילדים בליווי עובדות. בספר הזה, שעוסק סצחוק ובנוי יותר כמדריך מאויר ולא כסיפור עם התחלה אמצע וסוף, היה צורך לפתור את השפה האיורית שתלווה הרבה טקסטים קצרים בעלי מידע, ופתרנו (אני והמעצבת) את העובדה הזו בהחלטה שרוב איורי הספר יהיו איורי ספוטים על הרבה רקע לבן כך שיהיה אפשר לשמור על סדר מסויים ועל מקום לטקסט.
הספר השלישי, ״אילו הייתי קוף״, הוא ספר קרטון לפעוטות, (ספר המשך לספר ״אילו הייתי אריה״ בהוצאת עם עובד). במקרה הזה כמות הטקסט קטנה יחסית, והיתה חשיבות גדולה להשתלטות על כל כפולה מבחינת קומפוזיציות וצבעוניות, שתבליט את החיה המדוברת בכל כפולה ותעניין את קהל היעד המאוד צעיר
Le Rire, הוצאת Milan
Yuval:
כשאתה מסתכל על הספרים האלו, ועל הפרויקט של לונלי פלנט, ומשווה אותם לספרים שעשית בתחילת הדרך, איפה אתה רואה המשך לקו ולסגנון שלך, ואיפה אתה רואה – או אם בכלל אתה רואה – משהו חדש שלא בהכרח היה שם קודם?
Aviel:
אני רואה שוני די גדול בין הספרים הראשונים שלי לנוכחיים, למרות שאני מניח שמבחוץ זה פחות ברור. אני בעיקר מרגיש הרבה יותר בטוח ביד ובקו שלי. בתחילת הדרך עבדתי על סקיצות המון זמן, עשיתי אותן בעיפרון, סרקתי, תיקנתי, וגם בצביעה הייתי נורא חסר ביטחון והתהליך היה מסורבל. היום אני מצייר ישירות על המחשב, מרגיש הרבה יותר בטוח בסגנון הדמויות שלי ובבחירות צבעוניות. בתחילת הדרך נורא ניסיתי לצייר את כל הדמויות שלי באופן אחיד ומזוהה והיום אני מרשה לעצמי לשנות קצת מספר לספר במקצת, את הסגנון ואת העבודה הצבעונית. אבל בסופו של דבר, זו אותה יד שמציירת, אז אני מניח שהשינוי יותר ניכר לי מלאחרים
Yuval:
אני חושב שמי שקצת בתחום יכול לראות את מה שאתה מדבר עליו
Aviel:
אמת (;
אילו הייתי קוף, הוצאת עם עובד
Yuval:
אז אם לחזור לעניין סוכנויות וחו״ל, מה אתה יכול לספר על העבודה עם לקוחות מחו״ל, האם הבקשות אחרות, הטעם שלהם אחר? (אני מניח – או מקווה – שהתשלום יותר טוב…)
Aviel:
התשלום בהחלט טוב יותר (: מבחינת הטעם, אני לא חושב שיש הבדל גדול, לפחות לא בפרויקטים שיצא לי לעבוד עליהם; מעולם לא רצו שאנסה לשנות את הסגנון שלי לטובת פרוייקט. ההבדל הכי גדול הוא בצורת העבודה מולם: ההתנהלות הרבה יותר קונקרטית, אין הרבה סבבי תיקונים, וכשיש הם מועברים בצורה מאוד ברורה ובמייל אחד.
אני מניח שזה נובע בעיקר בגלל ההתנהלות במיילים, שלא מאפשרת יותר מדי דו שיח. יש תחושה ״קרה״ יותר, של עמידה בדדליין ובמה יסתדר עם מחלקת השיווק. בעבודה שלי פה בארץ אני מרגיש הרבה יותר תשוקה מהעורכות שאיתן אני עובד על הספרים. כמובן שזה גם קשור לרמת ההיכרות האישית שלי איתן אבל בכללי זה מרגיש שהרבה יותר אכפת להן ברמה האישית. זה בטח גם פונקציה של מספר הספרים שיוצא בהוצאות בחו״ל לעומת הספרים שיוצאים כאן.
התחושה היא שאין הרבה על מה להתעכב בחו״ל. לדוגמה, בפעם הראשונה שעבדתי מול הוצאה בצרפת, איחרתי לשלוח סקיצות בזמן, ומהר מאוד קיבלתי מייל שאם זה לא מסתדר לי אז הם יעברו הלאה
Yuval:
וואלה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Aviel:
הכל טוב חוץ מזה (: אני שמח שלמרות החרדות הכלכליות שלי אני עדין מצליח לאייר, ולא פרשתי למשהו אחר
The post זה עולם קטן מאוד: האיורים של אביאל בסיל מגיעים רחוק appeared first on מגזין פורטפוליו.
