עבודתה של איה בן רון בתערוכה ערבסק עכשווי במוזיאון לאמנות האיסלאם נראית כעיטור עדין, מעין תכשיט שהוגדל ויצא מפרופורציה. מבט מקרוב מגלה שהוא עשוי מברזל כסורג חלון, חלוד במקצת, ומטיל צללית על הקיר כך שהוא מכפיל את עצמו ויוצר עומק למה שנראה בתחילה כרישום קו באוויר. בפסל נראות דמויותיהם שלשני חיילים הסוחבים פצוע, כשהם מסתבכים או נתקעים בתוך ערבסק.
בן רון, בת 50, נולדה בחיפה וחיה בתל אביב. למדה במדרשה לאמנות ותואר שני בגולדסמית׳ס קולג׳ בלונדון. ״שנים רבות עניינו אותי נושאים הקשורים ברפואה, טיפול והצלה״, היא אומרת. ״היום מעניינים אותי הזמן והים״. החיילים במוזיאון האיסלאם שייכים לאותן עבודות ששואלות את נושאיהן מספרי הוראות למצבי חירום, שבן רון מנכסת לעבודותיה ומפשטת לכדי איורי קו, ולאחר מכן מפתחת ו״מסבכת״ אותם ברשת אסוציאטיבית וחומרית של יצירותיה, במדיום של פיסול, וידיאו, הדפס ועוד.
עבודה זו היא המשכה של עבודה מוקדמת שהציגה בן רון ב־2002 בעכו: ״במסגרת התערוכה ׳פרשת המים׳ (באוצרות אילן וייסגן) בחמאם בעכו, הצגתי את העבודה Patterns – שני באנרים שעליהם מודפסת דוגמה גיאומטרית, שעשויה מרישומים מחוברת עזרה ראשונה של צה״ל, של חיילים המדגימים טכניקות לסחיבת פצוע – משובצים בערבסקות שנלקחו מתוך אריחי החמאם. בעבודה Pattern הנוכחית, החיילים עשויים ברזל חלוד ולא ניתן להפריד בינם ובין הצורה הגיאומטרית שהם כלואים בתוכה. לא ברור איפה החיילים נגמרים והערבסק מתחיל״.
אניסה אשקר, חלב שחור. צילום: שי הלוי
הערבסק – אמנות העיטור המוסלמי שהחלה במאה ה־10 לספירה ומקורה בעיטורים לקוראן – עומדת במרכזה של התערוכה ״ערבסק עכשווי״, שאצרה תמר גיספאן גרינברג. התערוכה מבקשת לבחון כיצד אמנים מקומיים, פלסטינים וישראלים, מאמצים מוטיבים שונים שקשורים לערבּסק ומשלבים אותם בעבודתם תוך שהם יוצקים לו תכנים ביוגרפיים, פוליטיים ומגדריים. מרבית העבודות בתערוכה נוצרו במיוחד לתערוכה והן מצביעות על גישות שונות של האמנים לערבסק: רוב האמנים הישראלים מתייחסים אל צורתו של הערבסק והאסתטיקה שלו, כמה מהם מציעים לו חלופה ואחרים יוצרים לו הקבלות פנים־תרבותיות ובין־תרבותיות. האמנים הפלסטינים לעומתם, מזהים את הערבסק עם תרבות האיסלאם השמרנית, רואים בו סמן של הסמכות הפטריארכלית שבבסיסה ורותמים אותו ביתר חופשיות למטרות חברתיות של מחאה מגדרית ופוליטית.
לפי האיסלאם, הערבסק מבטא את המבנה המופלא והמורכב של העולם ואת שלמותו ההרמונית. זהו עיטור נפוץ בארכיטקטורה, בטקסטיל, באיורי ספרים והקוראן ובעיטורי כלי מתכת וקרמיקה. כיום מזהים שלושה טיפוסים של ערבסק: צמחי, גאומטרי וקליגרפי, שבאים לידי ביטוי בדפוס, או דגם ליניארי שחוזר על עצמו ומתפשט עד אינסוף. הדגם הממלא שטחים נרחבים מתאפיין בהרמוניות ובאיזון מושלמים, בדחיסות, בחזרתיות ובצבעוניות עזה. אין לו התחלה, אמצע וסוף, ואין בו ימין־שמאל, למעלה־למטה, מרכז ושוליים או כל היררכיה.
ביום שישי הקרוב 23.3 יתקיים שיח גלריה מסכם בתערוכה, בהשתתפות האוצרת תמר גיספאן גרינברג והאמנים אניסה אשקר ויואב רבן.
The post סחיבת פצוע: איה בן רון במוזיאון לאמנות האסלאם appeared first on מגזין פורטפוליו.
