פורטפוליו בשיתוף מוזיאון ישראל
מה רואים בתמונה
פינה בסופרמרקט השכונתי – מדפי המשקאות, מעדניית הבשרים וכיכרות הלחם שיצאו מהתנור. אנשים טרודים בקניות היום־יום. כותרת היצירה ״פסח בבת ים״ (2016) מציגה סתירה פנימית והופכת את הסצנה לטעונה – בשר חזיר? לחם בפסח? ועוד בבת ים?
מה באמת רואים בתמונה
מבחינתה של צ׳רקסקי, פסח הוא הזדמנות חגיגית להציג את השונות החברתית, את הרקע התרבותי המתבדל של העלייה הרוסית ובו־זמנית גם את התרומה שלה לנוף הישראלי. בת ים, השכנה הענייה של תל אביב מדרום, עיר שאוכלוסייתה נחשבת באופן סטריאוטיפי למסורתית, מזרחית ברובה, ממעמד סוציו אקונומי בינוני־נמוך, היא גם אתר קליטה טיפוסי לעולים מברית המועצות לשעבר. התנגשות האוכלוסיות יצרה מצב נפיץ, וצ׳רקסקי ששה להעלות את המתח על פני השטח.
אחת התופעות שנלוו לעלייה בשנות ה־90 הייתה פתיחתן של מעדניות רוסיות שסיפקו מוצרי מזון מהמולדת – שימורים, ממתקים, וכמובן בשר לא כשר, שעד אז כמעט ולא נראה על מדפים בארץ. איור של חזיר ורדרד וכיתוב מפורש ״בשר לבן טרי״ בעמדת הבשר, ומגשי הלחם הגלויים לעין כל משמשים עדות לפרובוקציה.
מעבר לכך, כינוי הגנאי שדבק בעולים החדשים ״אוכלי חזיר״ היה שם נרדף ל״גויים״, מתחזים ואופורטוניסטים, שבאו לנצל את סל הקליטה שהציעה ישראל. בדיעבד, העולים הללו, מגובים באוכלוסייה החילונית בישראל, היוו את כוח הקנייה שסלל את הדרך להקמתה של רשת ״טיב טעם״ הלא־כשרה, שמזוהה כרשת רוסית, אם כי מקימיה ובעליה ישראלים ותיקים.
אולי יעניין אתכם גם
הציור ״אנחנו אוכלים שומן חזיר רוסי״ הוא אחיו של ציור גדול־ממדים, שנבחר לככב על ההזמנה לתערוכה. קלוז־אפ על מקרר המעדניה, ובו שפע מגרה של נקניקים וגבינות, זה לצד זה. המוצרים מצויירים בפרטנות מרשימה, בעושר צורות ומרקמים של שומן וסוגי נתחים, ובשלטים קטנים, המזהים כל גבינה וכל נקניק בשמם – ברוסית ועברית ומחירם לצידם. אחד מהם הוא נקניק ״צ׳רקסקיה״, כשם משפחתה של האמנית.
אנחנו אוכלים שומן חזיר רוסי, 2013
לקריאה נוספת
The post החיים ע״פ זויה צ׳רקסקי // פסח בבת ים appeared first on מגזין פורטפוליו.
