מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית הפועל בשטוקהולם, פתח לאחרונה את השלוחה הראשונה שלו בעולם – ברחוב עולי ציון ביפו. ניהול השלוחה הישראלית – גלריה לא מסחרית בשטח של כ־180 מ״ר, פתוחה לרחוב בחזיתה הקדמית והאחורית – הופקד בידיה של האוצרת כרמית גלילי.
את החלל החדש חונכת תערוכת יחיד של חיים סטיינבך, אמן ישראלי בעבר שחי בניו־יורק. סטיינבך עוסק בעבודותיו בבחירה ובארגון של חפצי יום־יום בהקשרים חברתיים ותרבותיים. כאן הוא מציג משטחי צבע על פי שמותיהם במניפת ״פנטון״ ותיבות זכוכית השומרות בחובן חפצים וקופסאות – שלעולם לא נדע מה יש בהן באמת.
כרמית גלילי
את פני המבקרים הבאים מכיוון רחוב עולי ציון מקדמות שתי עבודות גדולות־ממדים המדמות דוגמאות צבע של פנטון: ״אפור מס׳ 10״ ו״טוטי פרוטי״ ורוד מתקתק, ששמו מתייחס כנראה לארטיק הזכור לאמן מילדותו בישראל, או לחליפין לשיר של הזמר ליטל ריצ׳רד בשם זה. כך סטיינבך מקשר בין העולמות הישראלי והאמריקאי שביניהם הוא חי. על קיר נוסף מוצג ציור ענק בצהוב אוקרה ובו צללית ראשו של ״מלך האריות״, המעצים את תחושת המרחב בחלל.
Hagit:
הי כרמית מה שלומך?
Karmit:
מעולה! איך את?
Hagit:
מצוין, מתרגשת לדבר איתך סוף סוף
Karmit:
גם אני מתרגשת. ודווקא שמחה שלקח לנו טיפה זמן
Hagit:
זמן לנחות על הרגליים?
Karmit:
כן, בהחלט זמן להבין מה קורה ואיך
Hagit:
אז בואי תעזרי גם לנו להבין מה קורה. מי זה מגזין III
Karmit:
מגזין III הוא מוזיאון ועמותה לקידום אמנות עכשווית, שפועל בשטוקהולם מאז 1987. הוא הוקם על ידי רוברט וייל ודיוויד נוימן – שאצר את התערוכה המוצגת כעת – והוא נחשב לאחד מהמוסדות המובילים המציגים אמנות עכשווית באירופה. הוא ייחודי בכך שהוא מוזיאון פרטי, וכתוצאה מכך נהנה מעצמאות יוצאת דופן שמאפשרת לו לקדם את האני המאמין שלו, האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכלל
Hagit:
ומה מביא אותם הלום?
Karmit:
למגזין III מעורבות ארוכת שנים בסצנת התרבות והאמנות בארץ. לאורך שנים מגזין III אוסף ומציג אמנים מקומיים, תערוכה שאצרה האוצרת הישראלית שרית שפירא הוצגה במוזיאון בשטוקהולם, המוזיאון משאיל עבודות למוסדות ישראלים (לדוגמה העבודה היפה של טום פרידמן Up in the Air שהוצגה במפל האור במוזיאון תל אביב לפני כמה שנים), ולאורך השנים הצטברה ההבנה שבנוסף לכל המעורבות הזו הם מעוניינים במקום קבוע כאן
למגזין III מעורבות ארוכת שנים בסצנת התרבות והאמנות בארץ. לאורך שנים הוא אוסף ומציג אמנים מקומיים, המוזיאון משאיל עבודות למוסדות ישראליים, ולאורך השנים הצטברה ההבנה שבנוסף לכל המעורבות הזו הם מעוניינים במקום קבוע כאן
האמן חיים סטיינבך (מימין) והאוצר דיויד ניומן
Hagit:
מעניין. ויש להם שלוחות של פעילות פיזית בעוד מקומות בעולם?
Karmit:
לא
Hagit:
אז זו לגמרי נקודה ישראלית, או אפילו תל אביבית. את יכולה לתאר קצת את הפעילות שאתם מתכננים?
Karmit:
מגזין III יפו, השלוחה המקומית, הוא חלל ללא מטרות רווח שמטרתו הצגת אמנות. הכוונה היא להציג כשלוש תערוכות בשנה, של אמנים בין־לאומיים ומקומיים.
מה שלא אמרנו, וממש חשוב להגיד, הוא שהייחוד של החלל הוא שהוא נגיש 24 שעות ביממה. כלומר – החלל מאפשר צפייה בתערוכות מבחוץ בכל שעה, גם כשאנחנו סגורים, והתערוכה אצורה במיוחד באופן כזה שאפשר לראות את הכל גם בלי להיכנס פנימה, והאורות תמיד דלוקים ככה שאפשר להגיע גם ב־2 בבוקר
Hagit:
וכעת מוצגת תערוכת הפתיחה, של האמן הישראלי־אמריקאי חיים סטיינבך. יש קשר בין התערוכה כאן למה שמוצג בשטוקהולם?
Karmit:
לא. המוזיאון בשטוקוהלם סגור כרגע עד 2019, לצורך חשיבה מחדש של אופני הפעילות שלו, ככה שאנחנו החלק הפעיל כרגע. המוזיאון פעל 30 שנה ללא הפסקה. הם עוצרים לרגע כדי להסתכל אחורה וקדימה בו בזמן, ולחשוב. במקביל זה מאפשר בוודאי תמיכה בפעילות פה
Hagit:
הו! אז במה מתבטאת הפעילות פה – כלפי חוץ נראה שהקמתם תערוכה ועכשיו אפשר לנוח
Karmit:
ממש בכלל לא נחים :) התערוכה פה והחלל פועל אחרי תקופת שיפוצים ארוכה ביותר, ואנחנו כרגע עובדים על יצירת קשרים עם קהילות שונות, קודם כל מי ששוכן בסביבה הפיזית הקרובה אלינו. במקביל אנחנו עובדים על פיתוח תוכן נוסף – בחלל הקיים ובחלל הווירטואלי, וכמובן על התערוכה הבאה. ולא, עדיין לא יכולים לגלות מי זה יהיה :)
Hagit:
ומה בדיוק תפקידך בהרכב?
Karmit:
אני מנהלת את החלל ואת הפעילות שלו
Hagit:
לטובת מי שלא מכיר, ספרי קצת עלייך, ואיך הגעת לתפקיד?
Karmit:
בעבר הייתי עורכת דין, עבדתי בעיקר בניו יורק, ומאז 2011 אני אוצרת. עבדתי שנתיים במוזיאון חיפה כעוזרת של רותי דירקטור ואחר כך כאוצרת עצמאית. אצרתי מספר תערוכות וכמה פרויקטים גדולים יותר, שהמשמעותי שבהם הוא שלושת ירידי ספרי האמן בארטפורט, שאותם אצרתי במשותף עם ורדית גרוס. הקשר עם מגזין III נוצר דרך מכרים מעולם האמנות שחשבו שדווקא הרקע המורכב שלי יהיה מתאים לתפקיד הזה
אנחנו נמצאים בלב שכונת מגורים מעורבת ביפו, ומקווים למפגשים עם השכנים, גם בעזרת האפשרות לראות את התערוכה מבחוץ (זה הקונספט של החלל). כלומר, אנחנו מחפשים מפגש גם עם קהלים שהם לאו דווקא צפויים
Hagit:
ואיזה סוג של קשר אתם מחפשים עם הסביבה?
Karmit:
אנחנו נמצאים בלב שכונת מגורים מעורבת ביפו, ומקווים למפגשים עם השכנים, גם בעזרת האפשרות לראות את התערוכה מבחוץ (את זו ואלו שיבואו אחריה – זה הקונספט של החלל). כלומר, אנחנו מחפשים מפגש גם עם קהלים שהם לאו דווקא צפויים
Hagit:
אין אצלנו הרבה מקומות מסוג זה. את חושבת שתהיה לגלריה השפעה על הסביבה המיידית או שיותר בפעילות עומק
Karmit:
גם וגם. ברמת הסביבה המיידית אי אפשר לעבור ליד החלל ולא לשים לב שקורה כאן משהו, ואנחנו חווים מפגשים מאד מרגשים עם הסביבה המיידית וגם עם צופים יותר מנוסים, ואפילו עם העולם האמנות. בנוסף אני בטוחה שהחלל הזה יאפשר חשיפה לאוצרות ואמנות מהעולם, ויאפשר דיאלוגים בין אמנים מקומיים לאמנים בין־לאומיים
Hagit:
במקרה יצא לי להגיע לשם בשעות הערב, ולקחתי חברה לראות את הגלריה משני צדדיה. זה מאוד מואר ומאוד מרשים. אבל איך לומר – העבודות קצת מבלבלות
Karmit:
זו לא תערוכה קלה. כלומר, היא מאוד יפה, צבעונית ומפתה, בה במידה שהיא מושגית מאוד ודורשת מהצופה מחשבה והשקעה. אבל כמו שאומרים, no pain no gain, ואנחנו סומכים על הקהל שלנו. היחס בין העבודות לארכיטקטורה של החלל מרגש, האופן שבו העבודות מאירות ומעירות על החלל על עצמו וגם על הסביבה.
כתערוכה ראשונה היא עושה עבודה מעולה בקישור בין החלל לשכונה. לדוגמה, היא מצביעה על צבעוניות ברחובות שמקיפים אותנו, וממש יוצרת מסלולים לשכונה וחזרה לחלל. בתוך החלל עצמו היא עובדת יפה עם האור ועם הצללות
Hagit:
חיים סטיינבך בעצמו היה אניגמטי בשיחה בפתיחת הגלריה. הוא דיבר על מרחבי הצבע שלו כעל סוג של עבודה שאפשר להקימה מחדש בכל מקום. אבל במיוחד סיקרן אותנו בקשר למה שיש או אין בתוך הקופסאות (משהו שלא נגלה לעולם כנראה)
Karmit:
אכן לא נגלה. כמו שאומר מיץ פטל – זה סוד
Hagit:
איזה תגובות את שומעת מקהל מזדמן? איזה שיחות נוצרות סביב הגלריה?
Karmit:
אנשים מאוד מתפעלים מהחלל. זה באמת חלל יוצא דופן וגם ההשקעה בתשתיות שלו היא לא משהו שגרתי. ביחס לתערוכה, יש מי שמוקסם מיד ויש מי שפחות מתחבר, אבל בדרך כלל אחרי שיחה איתנו התגובות מעולות
Hagit:
כשאני חושבת על החלל של מגזין III באזור הנמל בשטוקהולם, ובמעבר חד לרחוב עולי ציון ביפו – זה כל כך שונה, גם באווירה וגם בתפקוד של המקום. אני מודה שאני עדיין מתקשה להבין את הקשר
Karmit:
הצוות שלנו מונה שלושה אנשים כרגע. ביחד איתי עובדים במגזין III יפו רוני רביב ושאדי שביטה. סדר היום שלי מורכב מאירוח מבקרים בחלל, בודדים וקבוצות, עבודה על תכנים חדשים, עבודה על התערוכה הבאה, מפגשים עם אמנים, סטודנטים וגופים שאנחנו מקווים לשתף איתם פעולה בעתיד. ויש גם המון אדמיניסטרציה שהיא כמובן פחות כייפית, וטיפול בחלל.
ואני חייבת להגיד שלצד ההבדלים הברורים בין שטוקהולם לישראל (שם כרגע מינוס 4 מעלות ופה 26), ההבדל בגודל, וההבדל בין מוסד בן 30 לכזה שהוא בן חודשיים, יש גם הרבה דמיון. מגזין III יפו בפירוש מרוויח מכל הניסיון שנצבר במוסד האם השוודי, וירש ממנו אופן התנהלות מסוים שבעיקר שם את האמנות בקדמת הבמה. כל השאר נועד לשרת אותה. ותתפלאי, אבל יש אפילו דמיון בחללים
The post מוזיאון מגזין III משטוקהולם הגיע ליפו ומחשב מסלול מחדש appeared first on מגזין פורטפוליו.
