תמיד תהיה לנו מילאנו

מעגל המראות שניצב בחצר הפנימית של ארמון עתיק בלב מילאנו משך את העיניים והעביר השתקפות מרהיבה של דמות המתבונן על רקע הארמון והשמים שמעליו. אבל ההפתעה האמיתית של חברת האופנה COS לקהל של שבוע העיצוב במילאנו המתינה בגינה האחורית רחבת הידיים. שם, בין פרחי אביב קטנטנים שבצבצו בדשא, בין העצים, השבילים והערוגות, הציב האמן האמריקאי פיליפ ק. סמית III פסלי־מראות בדמות טוטמים משוננים, שהכפילו ושיקפו את הירוק החי והעוטף של הגן. התערוכה של COS, תחת הכותרת Open Sky, לא הציגה עיצוב מוצר במובנו המקובל ולא עיצוב אופנה, שעליו אמונה החברה. כמו רבים ממשתתפי שבוע העיצוב במילאנו COS מגיעה לעיר כדי להפגין נוכחות ולשמור יד על הדופק, או אולי להראות עד כמה היא מעודכנת.

פיליפ ק. סמית III במיצב של COS

סמית הוא ממשיך דרכם של אמנים מסוגם של כריסטו ושל ג׳יימס טורל. הוא מרבה לעבוד במרחבים פתוחים ובאזורים בעלי פני קרקע ותנאי אקלים קיצוניים, שבהם הוא מציב עבודות בקנה מידה גדול, המתערבות בנוף וממשיכות אותו. באחת מעבודותיו הידועות עטף במראות את קירותיו החיצוניים של צריף במדבר, והפך אותו למעין רואה ואינו נראה; באחרת הציב מראות אנכיות במבנה קשת שהשתרע על פני רבע מייל. הוא למד ארכיטקטורה ואמנות באקדמיה לעיצוב ברוד איילנד, חי בדרום קליפורניה, שם נולד וגדל ואפשר לומר שהוא מעצב שוב ושוב את נוף מולדתו. עבודותיו מבוססות על משחקי אור־צל והשתקפויות, ומכוונות למחשבה על הקשר בין האדם לסביבה, המבט מהארץ לחלל והמודעות לשינויים החלים בכל אלה.

הזמנתו של סמית למילאנו היא יותר מחווה קונספטואלית מאשר פעולה שיווקית טהורה, ונועדה ככל הנראה להצביע על הקשר העז של COS והכבוד שהיא רוחשת לעולם, לטבע ולסביבה. ולשבוע העיצוב. כמו חברת האופנה, שבאה להציג את סגולותיה במקום שבו מסתובבים קובעי הטעם ומובילי החדשנות של תרבות המגורים והחיים עצמם (מה שנהוג לכנות לייפסטייל), כך נוהגות בשנים האחרונות חברות רכב כמו לקסוס ומרצדס, חברות אלקטרוניקה כמו סוני וסמסונג והשנה הצטרפו אליהם גם גוגל עם פרויקט שהובילה לי אדלקורט; BMW, בעלת המותג מיני קופר, שהציגה קונספט נדל״ני חדש ״מיני ליווינג״; וחברת המשרדים השיתופיים WeWork בשיתוף פעולה אסטרטגי עם מותג העיצוב HAY.

יותר מ־430 אלף איש מ־188 מדינות ביקרו השנה בתערוכה הראשית של סלון דל מובילה במרכז הירידים (פיארה מילאנו), עלייה של 26% מהשנה שעברה. ה״סלון״ נוסד לפני 57 שנים, במטרה לקדם את תעשיית הרהיטים האיטלקית, ותרם רבות למיצובה של איטליה כמעצמת עיצוב במחצית השנייה של המאה העשרים. אחרי שסבל משנים של דעיכה לנוכח הגלובליזציה, כעת הוא פורח מחדש בעקבות הפתיחות של מארגניו והכמיהה של מותגים ויצרנים מכל העולם להיות חלק ממנו כתו תקן של יוקרה וחדשנות.

גוגל Softwear

גוגל לא באה להשיק במילאנו מוצרי מדף מעוצבים. אחרי גוגל גלאס, מוצר הצריכה הניסיוני שנגנז לפני מספר שנים, נראה שגוגל מתמקדת במוצריה הווירטואליים ומחפשת חיבורים אחרים לעולם המוחשי, שיגשימו את ההבטחה שלה: לעזור לנו לעבוד ולשחק, להישאר מאורגנים, לקבל תשובות, לשמור על קשר ולהגדיל את עסקינו. את האתגר כיצד להציג את עצמה בפעם הראשונה במילאנו הפקידה בידי חזאית הטרנדים לי אדלקורט, שבחרה לעשות זאת במתחם של כוהנת העיצוב רוזנה אורלנדי.

בתערוכה Softwear אדלקורט קוראת לנו לאמץ את הטכנולוגיה לחיקנו, במקום להירתע מהשינויים המהירים המתחוללים בעולם הרשתות והחפצים הטכנולוגיים. היא הציגה חלל המדמה בית פרטי קטן, שחדריו עטופים בשטיחים רכים ועבודות טקסטיל בעיצוב קיקי ון אייק, ורהיטיו מאורגנים בפינות ישיבה אינטימיות. המכשירים החכמים – ממחשב נייד וסמארטפון ועד אוזניות ומשקפת מציאות מדומה – משתלבים בהוויה הביתית הרכה, ממש כמו הבגדים וכוס הקפה. הסביבה העוטפת והנעימה למגע היא חלק מהמסר המפוייס והאנושי שגוגל מנסה להעביר.

שיתופיות מסוג חדש

יחסים בין אישיים, חללי ישיבה משותפים, אזורי מפגש ושולחנות ארוכים או עגולים לארוחה רבת משתתפים הם חלק מהטרנד. ככל שעינינו נעוצות יותר במסכי הסמארטפון, כך אנו כמהים כנראה לנקודות מפגש חברתיות. בחשיבה עיצובית מוקדשת תשומת לב רבה לרעיונות של כלכלה שיתופית, וחברות שונות מתייחסות לכך בקולקציות שלהן.

הגדילה לעשות (או אולי יש לומר – הקטינה לעשות) זרוע הנדל״ן של BMW, שהציגה את הקונספט ״מיני ליווינג״, מבוסס על תכנון דירות קטנטנות, בנות 15־20 מ״ר, מעוצבות להפליא, המתאימות בעיקר לצעירים החיים לבד. את המענה למחסור במרחב אישי מרווח מציעה החברה בחללי מחיה משותפים – לשימושים כמו אירוח, הכנת אוכל, בילוי ספורטיבי ואפילו גינון. החברה תשיק פיילוט של דירותיה הקטנטנות בשנגחאי בשנה הבאה, ואם תצליח לסגל את דייריה לצורת החיים הבודדה והשיתופית החדשה, אולי נראה את המגמה מתפשטת בעולם ועונה על מצוקות דיור זמניות לפחות.

מיני ליווינג

שולחן לבישול ועבודה של קרטל בעיצוב פיירו ליסוני

רהיטים שיתופיים של ויטרה

חברת ויטרה הציגה מקבץ של רהיטים ״קהילתיים״, המיועדים לחללים ולקבוצות החיות בשיתוף. בין המוצרים החדשים שחשפה החברה נראו ספות ענק כפולות, הגולשות לשני צדי המשענת, אביזרי ישיבה ניידים ומדורגים, מרבץ מרופד המזכיר ישיבה בג׳קוזי – כולם מיועדים לחללים סלוניים שיתופיים. מנכ״לית ויטרה, נורה פלבאום אמרה כי ״מדובר בשיתופיות מסוג חדש, לא כמו הקומונות או הקיבוצים בעבר. חברות שיתופיות כיום מונעות מאידאולוגיה אחרת, כמו ניצול מיטבי של משאבים, שמירה על הסביבה והפחתת צריכת־יתר״.

ואם כבר בילוי משותף, מובן שגם אוכל ומקומות בילוי כיכבו בכמה מהפרויקטים המדוברים בשבוע העיצוב. נינה ישר, בעלת גלריה נילופר, הקימה בר-קפה אקסקלוסיבי שהכניסה אליו בהזמנה בלבד. ״דיינר״ פופ אפ שהקימו מגזין סרפייס האמריקאי עם אדריכל דייויד רוקוול ליד תחנת הרכבת המרכזית, הביא לבירת העיצוב של אירופה ייצוג סימבולי של המטען התרבותי ומורשת העיצוב האמריקאי מודרני. מאחורי הפרויקט, שזכה בפרס על מעורבות הקהל הנלהב, עמדו רעיון ויוזמה של החברות הישראליות אלנבי קונספט האוס וחברת הייעוץ והאסטרטגיה ג׳ייקוב פרס אופיס.

צניעות ויום־יומיות הן חלק ממגמה משמעותית נוספת. במקום להרהיב ולנקר עיניים במוצרי מותרות נחשקים, שמים המעצבים דגש על היום־יומי, הנחוץ והפשוט. הכול מעוצב להפליא, אבל נראה כאילו מישהו חי כאן ויצא רק לרגע. כך נראתה התערוכה של חברת העיצוב הדנית HAY בשיתוף עם WeWork – ענקית חללי העבודה השיתופיים. בחלקה הראשון עוד הורגשה רשמיות משרדית, בתצוגה של ריהוט ומחיצות לחללים גמישים, אך ככל שהעמקנו פנימה לחדרי הארמון הבארוקי, הפכו החפצים והרהיטים למושכים ושימושיים – שולחנות מטבח ארוכים עם כלי אוכל במראה נקי ובצבעוניות פונץ׳ בננה רכה, כורסאות בעיצוב הצמד הבריטי דושי לוויאן ומחיצות של האחים בורולק, המאפשרות להתבודד או להשתלב בקבוצה, ושילוב של סביבת מגורים ועבודה בחללים וריהוט רב־תכליתי.

אחד החידושים המרשימים מסוג זה הוא שולחן רב־שימושי, שהציגה לראשונה חברת הריהוט קרטל, בתערוכה הרשמית שלה במרכז הירידים. השולחן משלב בתוכו מנגנון חשמלי לבישול באינדוקציה, ומרחיב עוד יותר את המגמה של שילוב חיי בית, חברה ועבודה במקום אחד. קרטל, שעד כה הייתה מזוהה עם מוצרי פלסטיק אלגנטיים, הפתיעה השנה עם השקת כיסרות וכורסאות בעיצוב פיליפ סטארק, שלראשונה מכניס את החברה לייצור בעץ – בטכנולוגיה חדשנית שמותחת את יכולותיה. המעבר מפלסטיק לעץ אינו מעיד על שינוי גורף במוצרי החברה, אך נוגע בהצלחה במגמה של חזרה לחומרים מן הטבע. 

HAY בשיתוף WeWork

סוני, Hidden Sences

גם סוני היפנית מושיטה יד ומדגישה את חשיבות המגע האנושי. בתערוכה ״חושים נסתרים״ החברה הציגה ממשקים טכנולוגיים הנענים למבט, מגיבים בצליל ומושכים למגע יד, ויוצרים בתוך כך סקרנות ומשחקיות. סטודיו ננדו הציג חדשנות חומרית וצורנית, מתובלת בהומור: דף נייר עם נורת לד קטנטנה הופך לפנס כשמגלגלים אותו, בזכות כמה פסים מוליכי חשמל כמעט בלתי נראים; רוכסנים בעלי שלושה פסי פתיחה; כלים המציעים צורות שונות של מזיגת נוזלים; מחיצה המגיבה למידת האור וסדרת רהיטי מתכת שהמשטח העליון שלהם מעוטר בפינה קלועה בשתי וערב, ללא חשיפה של קו הניתוק והחיבור של החומר.

ביציאה מהתערוכה הוזמנו הצופים לרכוש צעצוע שולחני מבית ננדו, שנשלף כמו ביצת הפתעה ממכונת הגרלות. מה שנראה אולי כגימיק חביב עונה למעשה על עוד אחת המגמות של התקופה: חברות מובילות מפתחות צעצועים ואביזרים משחקיים ומשעשעים, שמספרים סיפור ומפעילים את הדמיון אצל המבוגרים דווקא. חברת מאגיס השיקה בשבוע העיצוב גופי תאורה מפלסטיק בצורת חיות לילה מקסימות; וגם ל־MOOOI יש סדרה של גופי תאורה קטנים וחייתיים, עשויים מזכוכית.

ויטרה ייצרה כבר לפני עשרות שנים פריטי נוי הנראים כצעצועים, ובראשם הפילונים והציפורים של ריי וצ׳רלס אימס ובובות העץ של אלכסנדר ג׳יררד. השנה הזמינה החברה יצורים נוספים מסטודיו פרונט השוודי וחשפה לראשונה לוויתן בעיצוב צ׳רלס וריי אימס, שמעולם לא הגיע לשלבי ייצור. אגרטלים במראה של מסכות אתניות ודמויות קרקס של המעצב חיימה חיון כיכבו אצל חברת הקרמיקה בוסה וחברת BD ברצלונה דיזיין.

המוזיאון לחיות נכחדות

הגעגוע לטבע והאהבה לסביבה תרמו לגידול בנוכחות של בעלי חיים וצמחייה בכל הדוגמאות, הגדלים והצורות: בהדפסים על אריגים, על גבי אריחים וריצופי פסיפס מקרמיקה וזכוכית, שאפשר היה לראות לדוגמה אצל חברת ביזאצה, בקולקציה בעיצובה של אינדיה מהדבי; בקולקציה האפריקנית המתמשכת של מורוסו ובקולקציה חדשה – בהשראה מקסיקנית – שפיתחה מורוסו עם המעצבת לורה בת׳אן ווד.

סדרת הורה של רואו אדג׳ס

אבן קיסר וסנארקיטקצ׳ר

ברוח החיבור לטבע אפשר לראות גם את עבודתם של רואו אדג׳ס, בני הזוג יעל מר ושי אלקלעי, שהציגו את המיצב ״הורה״, ובו סדרת גופי תאורה בעלי כנפי זכוכית, הנעים סביב עצמם. תהליך הפיתוח כלל יציקה של הזכוכית לתבנית כמעט שטוחה וכיפופה בין רשתות שהעניקו לה את הדוגמה והזווית, והפכו כל לוח לכנף או עלה כותרת במערך העגול.

אבן קיסר בחרה השנה בשיתוף פעולה עם חברת האדריכלות והעיצוב סנארקיטקצ׳ר האמריקאית, שבחרה לבחון לעומק את אי המטבח האיקוני, שהפך מאזור עבודה פונקציונלי ללב ליבו של הבית המודרני: מקום לאירוח, לקיום אינטראקציה חברתית ומשפחתית ולהצגת יכולות בישול. במוקד המיצב עמדו משטחי אבן קיסר והמים, כמרכיב החשוב ביותר במטבח, שהוצגו בכל מצבי הצבירה כפי שהם באים לידי ביטוי בטבע (קרחונים, נהרות וגייזרים) ובמטבח (קרח, מים ואדים). מסביב לאי הוקם אמפיתיאטרון שכלל למעלה מ־250 כיסאות עשויים לוחות אבן קיסר על מסגרת מתכת דקה, שיחד יצרו מראה מדורג שהזכיר טופוגרפיה של נוף טבעי ודרמטי, בגוונים בהירים שהעלו אסוציאציה לפני הירח.

מתוך התערוכה של MOOOI

את הדוגמה הקיצונית בתחום המשיכה לטבע הציגה MOOOI, שהקדישה את התצוגה כולה ל״מוזיאון לחיות נכחדות״. בעלי חיים אקזוטיים ויערות גשם עבותים כיכבו בהדפסי הבדים וחיפויי הקיר ושימשו השראה לסדרות רהיטים, גופי תאורה, שטיחים וכלים. ביניהם נשתלו באלגנטיות מוצרים איקוניים של החברה המגיעים מאותו עולם תוכן – הסוס־מנורה בעיצוב סטודיו פרונט וידידו החזיר שנושא שולחן קפה; רהיטי העץ השרופים בעיצוב מרטן באס, אהילי ציפורים והרהיטים המעוטרים בחרקים של סטודיו ג׳וב.

במיצב living Nature שהוצג בכיכר העיר המרכזית, לצד הדואומו של מילאנו, יצר האדריכל קארלו ראטי מעין גן פנימי בין קירות זכוכית, שבו מתקיימות ארבע עונות השנה בעת ובעונה אחת. מיקרו־אקלים שנוצר באמצעות מערכות חכמות לשליטה במזג האוויר בחלל פנימי, מאפשר שילוב של תחושת טבע וביתיות. הרעיון, לדברי המעצב, הוא חלק מהמגמה שנועדה להחזיר את הטבע לעיר ואת האנשים לטבע.

The post תמיד תהיה לנו מילאנו appeared first on מגזין פורטפוליו.