סמל האוניברסיטה הפתוחה הוא מהבולטים בהיסטוריה של העיצוב הגרפי הישראלי. מינימליסטי, פשוט, תמציתי; אך יחד עם זאת ייחודי וזכיר – בדיוק כפי שסמל טוב צריך להיות. את הסמל עיצב בשנת 1974 ירום ורדימון – אז מעצב גרפי צעיר ולימים פרופסור וחתן פרס ישראל לעיצוב. ארבעה עשורים וחצי לאחר שעיצב את סמלה, תעניק האוניברסיטה הפתוחה תואר עמית כבוד לורדימון, במסגרת טקס חגיגי שיתקיים מחר (חמישי 10.5) בקריית האוניברסיטה ברעננה. התואר יוענק לו ״על תרומתו המקורית והחדשנית למיתוגם ולתדמיתם של גופים ציבוריים, ארגונים, תעשיות ומתחמים רבים בישראל״, כפי שנמסר מהאוניברסיטה. באותו טקס יוענקו תארי עמית כבוד גם ליוצרת והשחקנית חנה אזולאי־הספרי ולראש עיריית רעננה לשעבר זאב בילסקי.
סיפורו של עיצוב סמל האוניברסיטה מלווה את ורדימון מאז 1974. ״מי שתמכה בהקמת אוניברסיטה פתוחה בישראל הייתה קרן רוטשילד, שביקשה לעשות זאת לפי המודל באנגליה״, הוא מספר. כחלק מההקמה חיפשו מעצב שיעמוד באתגר: עיצוב תדמית מקיפה לאוניברסיטה חדשה שתשמש מעוז לחשיבה שונה ומאתגרת. אחרי שלבים מוקדמים בתנאי מכרז, הוחלט לפנות לורדימון – אז מעצב בן 33 שמאחוריו בין השאר עיצוב לאולימפיאדת נכים ולאולימפיאדת שחמט.
ירום ורדימון: צילום גלעד שליו
סבב התכנון הראשון כלל עיצוב סמל, ניירת ראשונית, עקרונות לעיצוב לטלוויזיה ולספרות מקצועית. פגישה עם ד״ר מקס רו – מנהל הקרן, שמקום מושבה היה בז׳נבה – נקבעה ליום שישי בשעה 13:00 בסטודיו של ורדימון ברחוב שלמה המלך בתל אביב. ב־13:00 בדיוק, כיאה להנהלת קרן הממוקמת בשוויץ, נכנסו לסטודיו קבוצת מומחים ויועצים בראשותו של ד״ר רו. סקיצות מילאו את החדר; רו ביקש להימנע מהסברים מילוליים. לפניו היה מונח סמל שמורכב מצורה ידידותית, לא מוכרת, גמישה, דינמית וקליטה. ואכן, הסברים לא היו נחוצים. הסמל פשוט עבד. ״רק שאלה אחת שאל רו, נזכר ורדימון, והיא: מדוע דווקא הכחול הזה?״.
הכחול היה כחול קובלט, שבעבור רו לא נראה נכון. באותה תקופה נהגו לעשות שימוש בפילם צבעוני דביק, וקובלט היה צבע הפילם שבו השתמש ורדימון. בעקבות השאלה שלף ורדימון את הסקיצה המקורית שביצע בגואש, שם עשה שימוש בכחול אולטרמרין – זה של דגל ישראל. ״זה הצבע הנכון, אמר רו, זו מדינת ישראל! מדוע לא הצגת את הכחול הזה?״. ״לא מוכרים פילם אולטרמרין בחנויות בישראל…״, השיב ורדימון. וכך ננעלה הפגישה שבה הוחלט כיצד יראה סמלה של האוניברסיטה הפתוחה בישראל; פגישה שארכה אגב פחות מרבע שעה.
הרציונל במרכז
ורדימון, יליד תל אביב 1941; מעצב רב־תחומי ואיש חינוך, מחשובי המעצבים בעולם בתחומי העיצוב הגרפי, המיתוג והעיצוב בסביבה אדריכלית. עבודותיו התפרסמו בספרות הבין־לאומית, הוצגו בתערוכות ומצויות באוספי מוזיאונים מובילים בעולם, דוגמת המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק, מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ומוזיאון ישראל בירושלים. הוא הוביל מהלכים שקידמו את תחום העיצוב בישראל, זאת במסגרת תפקידים שונים שבהם כיהן, ביניהם יו״ר אגודת המעצבים הגרפיים בישראל וסגן יו״ר ה־Icograda (המועצה הבין־לאומית של ארגוני העיצוב הגרפי). התואר שיוענק לו מחר מצטרף לשורה של עשרות פרסים ותארי כבוד שהוענקו לו, החל כאמור מפרס ישראל לעיצוב לשנת תשס״ז (2007), ועד תואר יקיר בצלאל לשנת 2016. בין השאר הוענקו לו ״כדור הבדולח״ – אות המצוינות בעיצוב של ה־ Icograda ואות המצוינות בעיצוב של ועידת דרום אמריקה ״דיסניו״. ורדימון הוא גם חבר ארגון AGI היוקרתי (Alliance Graphique Internationale).
ורדימון נמנה על דור המעצבים שחוללו שינוי משמעותי בתחום העיצוב הגרפי בישראל בשנות ה־60 וה־70. כבוגר לימודי עיצוב ואמנות במספר מוסדות באנגליה, ביניהם הקולג׳ לאמנויות של צ׳לסי וה־LCP – London College of Printing, ייבא ורדימון בחזרה לישראל את גישות העיצוב האירופאיות שעליהן התחנך. שימוש בגריד, בדימויים מצולמים, בטיפוגרפיה נטולת תגים (סנס־סריפית), ובעיקר בקונספט רעיוני מתוחכם, כזה ששם את הרציונל במרכז – כל אלה החליפו את העיצוב שהיה נהוג עד כה בארץ, שהיה מבוסס בעיקר על הצגת האוביקט המשווק כפי שהוא. הטיפוגרפיה השוויצרית, עקרונות הבאוהאוס הגרמני וגישת ה־Total Design ההולנדית, שהביאו איתם ורדימון ובני דורו מאירופה, החליפו את סגנון הזאכ־פלאקט (כרזת האובייקט) שבמסגרתו פעלו מעצבי דור המייסדים.
כרזת תערוכות סוף שנה בצלאל, 1980
כרזת תערוכת מרצי בצלאל, 1970
דוגמה בולטת לגישת העיצוב המודרני שאימץ אפשר למצוא בכרזת ״תערוכת מרצי בצלאל״ שעיצב בשנת 1970, בהיותו מרצה לעיצוב גרפי במוסד הירושלמי הוותיק. בכרזה נראית קופסת סרדינים פתוחה בחלקה. על גבי המכסה פסי שחור־לבן ופנים הקופסה אדום. רוח האומנות הקינטית, או האופ־ארט (אופטיקל ארט), שורה על הכרזה. זאת בעקבות מעברם של הפסים מדו לתלת־ממד, לאור פתיחתה כביכול של הקופסה. אגב, השימוש דווקא בדימוי זה הגיע בעקבות בדיחה פנימית של מרצי בצלאל שחשו לחץ ״כמו סרדינים״. כרזה זו מכילה את כל המוטיבים שאיפיינו את גישות העיצוב שאותן ספג ורדימון בלונדון ואותן ייבא איתו בחזרה לארץ, החל מהרעיון, דרך הטכניקה ועד הטיפוגרפיה. בסוגיית הצבת הטיפוגרפיה בכרזה נחלץ לעזרתו של ורדימון מעצב גרפי ישראלי חשוב נוסף, הלוא הוא חברו לספסל הלימודים ב-LCP מייק (מיכאל) פלהיים, שכיהן באותה תקופה כראש המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל. לאחר שפלהיים נפטר בשנת 1977, היה זה ורדימון שהחליפו בתפקיד.
לצד עיצוב עבודות מסחריות, נוהג ורדימון לעצב גם כרזות אישיות, שבהן הוא מביע דעות סוציו־פוליטיות. בשנת 1983 עיצב כרזה אישית שהתייחסה להקצנה הפוליטית בארץ באותה תקופה. על אף שעוצבה לפני 35 שנה, כרזה זו, שלה העניק ורדימון את השם ״שמאל ימין בום״ היא אקטואלית גם כיום, אולי יותר מאי פעם. למילים שמאל וימין תפקיד כפול: איזכור לשני צידי המפה הפוליטית בישראל, ומתן קצב של צעידה בעלת ניחוחות מיליטנטיים; כזו שמסתיימת בפיצוץ. הקונספט הרעיוני מתגבש בעזרת חזרה משולשת על המילים בטור. ורדימון מביע חשש מוצדק, ולמי שעוקב כיום אחר מהדורות החדשות, נראה כי כרזה זו ניבאה את העתיד לבוא. בשנת 1992 עיצב גרסה אנגלית, וגרסה נוספת – רוחבית – הוצגה ב־2004 בחזית בניין הרייכסטאג בברלין.
כרזת שמאל ימין בום – גרסה עברית, 1983
סקיצות לכרזת שמאל ימין בום, 1983
קיר כניסה בבניין המרכזי של חברת אסם. צילום: גילעד ורדימון
מרכז האם והילד הדסה עין כרם, 1994. צילום: גילעד ורדימון
מאגר עבודותיו של ורדימון כולל גם לא מעט עבודות שפורצות את גבולות הדו־ממד, מה שמכונה עיצוב בסביבה אדריכלית. קיר בן גוריון במרכז הרפואי סורוקה, עיצוב סביבתי למרכז רבין וניתוב אגף הנוער במוזיאון ישראל הן רק דוגמאות אחדות. בולט במיוחד העיצוב התדמיתי הכולל שיצר בעבור מרכז האם והילד במרכז הרפואי הדסה עין כרם ירושלים בשנת 1996. במסגרת פרויקט רחב־ממדים זה ורדימון היה אחראי על הנראות הכוללת של המרכז, שבמסגרתו עיצב החל מקיר הוקרה לתורמים, דרך איורים מוארים בשלטי נאון ועד מזוזות.
ורדימון אינו עוצר לרגע ופעילותו העיצובית מתקיימת גם כיום. שתי כרזות שעיצב לאחרונה מוצגות בימים אלה בתערוכות שעוסקות בשנת ה־70 למדינת ישראל. בזו שעיצב בעבור תערוכת ״490 קנים״ שאצר נדב ברקן כחלק מהתערוכה ״לחן עממי״ – שאצר יובל סער במסגרת מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל ומוצגת בבית האמנים בתל אביב – מציג ורדימון את פרשנותו למנורת שבעת הקנים. בכרזה שבעה טילי כיפת ברזל משוגרים לעבר השמים, כמניין קני המנורה. הוא אינו מסתפק במסר בודד; מצד אחד מודגש הפן חיובי שבהפעלת כיפת ברזל – זו המגנה על אזרחי המדינה; אך בוא בעת נוכח גם השלילי – זה שצף מעצם הצורך לעשות שימוש במערכת, בעקבות המצב הביטחוני התמידי שבה שרויה ישראל.
מתוך התערוכה לחן עממי של מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל
כרזת הגדרה, 2018
גם בכרזת ״הגדרה״ מציע ורדימון מבט מקורי על מצבה של ישראל בשנת ה־70. בעבודה זו, שהוזמנה על ידי מוסף כלכליסט לגיליון יום העצמאות ומוצגת בתערוכת ״מכריזים בזאת״ בקפה ביאליק בתל אביב, הציב ורדימון דימוי מונומנטלי – תקריב על גדר תיל, ולצידה המילה הגדרה. משחק המילים הגדרה – גדר מציב בפני הצופה שאלות רבות: איזו גדר מקיפה אותנו, ואיזו מפרידה בינינו? ומה מגדיר אותנו כישראלים?
הענקת תואר עמית כבוד לורדימון על ידי אוניברסיטה בישראל נושאת משמעות נוספת מעבר להכרה בהישגיו כמעצב. זאת משום שבין הישגיו המשמעותיים, בולטת תרומתו המכרעת לחינוך לעיצוב בישראל וכן השפעתו על תהליך האקדמיזציה של תחום לימודי העיצוב בארץ. כמרצה לעיצוב ורדימון מנחיל לתלמידיו מזה כחמישה עשורים את אותן גישות מודרניות שהביא איתו מלונדון, תחילה בבצלאל, שם החל ללמד בהיותו בן 26 בלבד, ובשנים 1988-1977 כיהן כראש המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל. ובהמשך במוסדות נוספים, דוגמת בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב והמחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, מוסד שבו הוא כיהן משנת 2005 ועד לאחרונה כדיקן הפקולטה לעיצוב, ושבו ייסד את התוכנית לתואר שני בעיצוב.
סמל בנק המזרחי, 1994
אלמנט מתוך קירות הוקרה ביד ושם, 2017. צילום: ירום ורדימון
The post תואר עמית כבוד של האוניברסיטה הפתוחה יוענק למעצב פרופ׳ ירום ורדימון appeared first on מגזין פורטפוליו.
