משפחתה של יאיוי קוסמה לא הכירה בכישרונה מילדות. להפך. מאז שהיא זוכרת את עצמה ניסו ההורים לרפות את ידיה ולהניא אותה מהציור, אבל היא הרגישה שהדחף לצייר חזק ממנה, והציור שימש לה מפלט מהבית, שהיה מסוכסך ורווי מתח. גם היא עצמה לא הבינה מה היא מציירת ולמה, עד שראתה תערוכת ציורים של ג׳ורג׳יה או׳קיף האמריקנית, ובצעד נועז וחריג החליטה לכתוב לאו׳קיף ולבקש את חסותה. להפתעתה קיבלה מכתב תשובה ובו מילות עידוד ואף הצעה להראות את עבודותיה לדילרים שעשויים להתעניין בהן.
התגלית על הקשר – המרוחק אמנם אבל ללא ספק משמעותי – בין שתי האמניות הגדולות הללו היא נקודת מפתח בהבנת סיפורה של קוסמה, ואחד הרגעים החזקים בסרטה של הת׳ר הייז קוסמה-אינסוף, שיוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב החל מיום שישי השבוע, בסינמטק תל אביב ובמוזיאון תל אביב.
קוסמה, שבשנה הבאה תחגוג 90, הגיעה לניו יורק בסוף שנות ה־50. היא עבדה בחריצות, הכינה רשימה ארוכה של גלריות ודילרים וכיתתה רגליה ביניהם. לא מעט לעגו ליפנית הקטנה והמשונה, אך היו גם שהתרשמו מהנחישות הבלתי מתפשרת שלה ולעתים גם מעבודותיה. היא למדה את חוקי המשחק והחליפה בין זהות האמנית בבגדי עבודה לעלמה מצודדת ומסתורית בקימונו מלא בערבי פתיחת תערוכות. צילומיה מאותה תקופה מציגים אדם אחר, שונה מאוד מהדמות הצבעונית והממותגת של ימינו.
לקריאה נוספת
צילומים מתוך הסרט Harrie Verstappen
ציוריה הלכו ותפסו אופי אחיד: היא החלה למלא משטחי קנבס גדולים בקשתות זעירות, רשתות של גוון על גוון, בציור אובססיבי ואינסופי. נראה שהיא מצאה את שפת הציור שלה, והחלה גם לזכות לתשומת לב של מספר גלריסטים, אולם במקביל החלה להתפרץ מחלת הנפש שממנה סבלה. ״כיסיתי את הקנבס ברשתות והן בלעו אותי, עד שמצאתי את עצמי בליבו של התקף חרדה קיצוני״.
מאותו רגע היו אלו שני הכוחות המניעים של חייה: האובססיה לציור וההפרעה האובססיבית, שהיא למדה לשלוט בה באופן מבריק ולרתום אותה לטובתה. המקוריות שלה הובילה למחוזות חדשניים: הפסל הראשון שלה היה כורסת פאלוס, מרופדת כולה בקוצי בד הנראים כאברי מין גבריים. הכורסה הוצגה (לראשונה) בתערוכה קבוצתית של אמני התקופה, ראשית הפופ ארט, לצד עבודות של פרנק סטלה, אנדי וורהול וקלאס אולדנבורג.
אחרי הכורסה הגיעו ספה וסירה באותה טכניקה – פיסול רך בבד, שעליו היא יוצקת צבע לבן אחיד. מה שנתפס כתעוזה נשית בתקופה שמרנית עדיין – טרום מהפכת הגלולה למניעת הריון, האהבה החופשית וילדי הפרחים – נעשה לדבריה כדי להתמודד עם הבעתה שחשה מכל הקשור ביחסי מין. המטמורפוזה שעברה, מציירת לפסלת, לא נעצרה שם, והיא החלה לעבוד במושגי מיצב ולפסל סביבות וחללים שלמים. האפשרות להכניס את הצופים לתוך עבודת האמנות הייתה פריצת דרך משמעותית.
וורהול העתיק ממנה
בסרט היא מצביעה על אולדנבורג – שלפני שראה את עבודתה לא עסק בפיסול רך בתפירה. גם וורהול חיקה אותה, היא אומרת, אחרי שראה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה גרטרוד שטיין. היא הציבה סירת משוטים עטויה כולה בפאלוסים לבנים, הצטלמה בחלל ועטפה את קירותיו כולם בצילומי ענק שלה, כך שהתערוכה השתרעה על פני הקירות והחלל כמו עטף את עצמו. אנדי וורהול בא לתערוכה ואחרי כמה חודשים עטף את קירות הגלריה בתערוכה שלו בהדפסי עגל הזהב שלו.
היא סבלה מתסכול עמוק, בשל העובדה שעבודותיה – מקוריות וחדשניות ככל שיהיו – לא התקבלו באותה התלהבות שלה זכו אלה שפעלו בהשראתה או אפילו חיקו אותה. היא נותרה במעגל החיצוני, גם בשל היותה אישה וזרה. אחרי ניסיון התאבדות חזרה ליפן ואשפזה את עצמה בבית חולים לחולי נפש, ומשם, בתקופות טובות, המשיכה להציג בעולם.
לביאנלה בוונציה הגיעה בפעם הראשונה כפולשת, ב־1966, התנחלה על המדשאה המרכזית ופיזרה סביבה 1,500 כדורי מראה, שהציעה למכירה עבור 2 דולר לכל דורש. אחרי שגורשה משם, חזרה כמנצחת רק כעבור 30 שנה, כאישה הראשונה שהציגה תערוכת יחיד ראשונה בביתן הלאומי של יפן.
קוסמה כיום היא אחת האמניות בעלות השווי הרב ביותר (יותר מאו׳קיף ומלואיז בורז׳ואה). תערוכותיה הן תעשייה של נקודות וחדרי אינסוף, מרצ׳נדייזינג ועבודות בהזמנה. יש לה מיליוני עוקבים באינסטגרם שאולי בזכותה מבקרים במוזיאונים. גם במבט האוהד של הסרט קשה למצוא בקשישה המאוד מודעת לעצמה את הנערה הנועזת והביישנית שברחה מהבית כדי להיות אמנית.
–
בימוי: Heather Lenz; ארצות הברית 2018, 80 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית
The post ניצחון בנקודות: מה שג׳ורג׳יה או׳קיף נתנה ליאיוי קוסמה appeared first on מגזין פורטפוליו.
