חלונות לארבע העונות

עבודת הקיר ״מעברים״, המוצגת בימים אלה על גבי הקיר הדרומי של בית האמנים בתל אביב היא תולדה של עיסוק ממושך שלי באופן שבו טונאליות צבעונית, מעברים בין גוונים – שבאה לידי ביטוי בעונות השנה, אך גם בציור מופשט – יכולה לייצג ולהתחבר אסוציאטיבית להלכי רוח ולמאפיינים רגשיים, כמו פתיחות וסגירות, שמחה, בדידות, רוחב לב וגעגועים.

בשנתיים האחרונות אני עוסקת בעיקר במיצבים ציוריים גדולי מימדים. אני מציירת על גבי גלילי קנבס בני עשרות מטרים, ומציבה אותם כשהם תלויים בחלל בקומפוזיציות משתנות, (לא מתוחים על גבי מסגרות) ויוצרים חוויה תלת מימדית עוטפת. הציור במצבו המיצבי יוצא מהמסגרת המקובעת שלו וממצבו ״הסופי״, הסביל, והופך לזירה פעילה, המתחדשת ומשתנה ביחס לשטח ולמבנה החלל שבו היא מוצגת. הצופים כמו נכנסים לציור עצמו ונעים בתוכו וסביבו, וכך הופכים שותפים במסע אמנותי הכרוך בחלל ובזמן.

היצירה ״מעברים״, שמוצגת בימים אלה בחזית הרחוב של בית האמנים בתל אביב, היא עבודת החוץ הראשונה שיצרתי, וככזו היא דרשה אופן עבודה שונה, שימוש בחומרים עמידים והתייחסות לסביבה שהיא עולם פתוח, חי ופעיל. העבודה מתערבת בסביבה ובחזות האדריכלית ומציגה מראית עין של חזית חדשה ומשופצת, בסגנון באוהאוס, לקיר הדרומי של בית האמנים: 20 חלונות שבתוכם שתולים 20 ציורי מונוכרום מופשטים ועזים, במקבצים המייצגים את עונות השנה. הציורים שבחלונות מציגים את המעברים שבין העונות – סתיו, חורף, אביב וקיץ – באמצעות מעברים טונאליים של תתי־גוונים, בין סקאלת הצבעים החמים (צהובים, ורודים ואדומים) לבין סקאלת הצבעים הקרים (כחולים וסגולים) – ולכל מנעד צבעוני האיכויות האסוציאטיביות הנקשרות בו.

העבודה עוסקת באשליה – אשליה של חזית, אשליה של חלונות, אשליה של מראות שניבטים מהם, אשליה של שקיפות, אשליה של אדריכלות או של רישומי קרקע בצילומי אוויר. כל האשליות הללו מצביעות על היעדר

מראה הקיר החשוף של בית האמנים

החלונות צולמו מתוך ציורים שנוצרו במקור בהטבעה של חומרים וחפצים בצבע על גבי הקנבס. חפצי פלסטיק, חוטים, כפיסי עץ מוטבעים ומשאירים עקבות בבד, באמצעות צבע מדולל על פני מצע קנבס, ללא שימוש במכחולים או מברשות. אלו ציורי רפאים, המציגים למעשה שכבה מקולפת של דימוי מוטבע – עדות של תהליך אמנותי שנותר ברובו מחוץ לציור הסופי. שכבת רפאים נוספת נוצרה בהצבה זו, מאחר ואין אלו הציורים המקוריים, אלא הדפסה שלהם, שעתוק מורחק מן המקור, אך כזה ששייך למהלך האמנותי של התקרבות והתרחקות.

ברובד נוסף העבודה עוסקת בסוג של אשליה – אשליה של חזית, אשליה של חלונות, אשליה של מראות שניבטים מהם, אשליה של שקיפות, אשליה של אדריכלות או של רישומי קרקע בצילומי אוויר. כל האשליות הללו מצביעות על היעדר ומבקשות להעלות אותו למודעות, בדרך שממתיקה את הגלולה. הרהור שהוא סוג של לו יהי, של כמיהה – אם הכול לא היה זמני, אם אפשר היה לעשות ״שיהיה בסדר״, אם שכבות הרפאים עליהן אנחנו חיים ובתוכן אנו מתפקדים היו משתדרגות, ומאפשרות להביע את היופי והעושר במקום את הדלות וההתפוררות.

עבודת הקיר קושרת פנטזיה עם מציאות. יריעה אחת גדולה מתחברת בחלקה העליון לאדריכלות הקיימת, של שורת העמודים המחברים בין המעקה הקיים לגג ובתחתיתה צמחייה חיה, שנשתלה בערוגה לאורך הקיר. למעלה – מבצבץ חלקו החשוף והמתפורר של הבניין, ולמטה הצמחייה מעוררת אופטימיות, צמיחה והתחדשות, ומהדהדת את הצבעוניות של עונות השנה. כך מתחברת העבודה לקרקע והפנטזיה מתחברת אל המציאות.

החלונות אינם מתפקדים כ״חלון אל המציאות״ או כמו צינור להעברת מידע על מה שקורה בתוך המבנה, אבל מזמינים את העוברים ושבים להאט את קצב הליכתם, להביט אל הקיר החיצוני של בית האמנים. הם מעידים על הבניין שמתקיימת בו אמנות ומזמינים להתבונן פנימה, אל תוך המבנה, אל הציור וגם אל תוך עצמם.

The post חלונות לארבע העונות appeared first on מגזין פורטפוליו.