רותם וייסמן רוצה לגרום לעולם לאהוב את ימי שני

אחד הדברים שמאפיינים את העולם הדיגיטלי הוא המרדף הסיזיפי והאין־סופי אחרי ״אינבוקס אפס״: אותו תרחיש דמיוני שבו לא ממתינים יותר מיילים בתיבה שצריך לטפל בהם. המקבילה לכך במערכת של monday.com היא שורת המשימות שמחכה למשתמשים שלה בתחילת השבוע, ושמזמנם להם את האתגר להשלים אותן, ובמילים אחרות: לצבוע אותן בירוק.

לפי רותם וייסמן, מנהלת העיצוב של החברה, הפעולה הפשוטה הזו – לצבע משימה בירוק – היא הדוגמה הטובה ביותר למעורבות הרגשית שהם הצליחו לפתח אצל המשתמשים שלהם. ״אנשים אוהבים לוח משימות שכולו ירוק״, היא מספרת בחיוך. ״אתה ממש יכול לראות אנשים שיוצאים לסופשבוע בטירוף ועושים סלפי עם עצמם ולוח המשימות שהכול בו צבוע בירוק״.

זה ממש נשמע כאילו יש סיבה לקום בבוקר וללכת לעבודה…

״אנחנו אומרים שהבעיה היא לא ביום, גם אם אתה שונא אותו. אנחנו באים לעזור בדיוק בנקודה הזו: זה לא שתקום עם חיוך אבל עבודה יכולה להיות מקום כיפי ומקום טוב. זו גם הסיבה ששינינו את השם של החברה מ־dapulse, שהיה שם שאף אחד לא הבין, שקשה לבטא אותו, שעשה לאנשים אסוציאציות לא נכונות: פאלסים של רפואה מצד אחד, מוזיקת ראפ מצד שני. הבנו את זה הרבה זמן ורצינו לשנות את השם, ואחרי שלוש שנים הגענו ל־monday ומיד ידענו שזה זה: זה יום העבודה הראשון של השבוע, זה שם שאי אפשר לשכוח, זה עושה אחלה אסוציאציה, אנשים מבינים את זה״.

גדול זה גדול, קטן זה קטן

וייסמן, בת 33, היא בוגרת התמחות אינטראקטיב במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2012). עם סיום הלימודים היא עבדה במשך שנה בסטודיו שעוסק במיתוג ובעיצוב אתרים ואפליקציות בדגש על חווית משתמש. לפני ארבע וחצי שנים הגיעה ל־monday.com (אז עדיין dapulse), והייתה העובדת השישית של החברה. כיום עובדים בחברה כ־100 עובדים, בשני משרדים בתל אביב ובניו יורק. בתפקידה כמנהלת העיצוב היא עומדת בראש צוות שמונה שישה מעצבים.

מי הלקוחות שלכם?

״בגלל שקל מאוד להתאים את המוצר לצרכים שלך – הוא מאוד ויזואלי, פשוט לתפעול, וזה אחד הדברים הכי מאתגרים שגם הופכים את העבודה איתו ועליו לכיף – הוא מתאים לכולם. זה מוצר שעוזר לצוותים לעבוד טוב יותר ביחד: כל אחד שנכנס יכול להבין מי אחראי על מה, באיזה שלב זה נמצא, להבין איפה הדברים עומדים.

״ולכן אין לנו קהל יעד אחד, אלה אנשים שעובדים עם עוד אנשים והם רוצים לנהל את מה שזה לא יהיה שהם עושים. עובדים איתנו חברות היי־טק גדולות, בנקים, כנסיות, עמותות, מסעדות, מבשלות בירה, בתי ספר, גן חיות; הלקוחות שלנו מרתקים, אנחנו עפים על הלקוחות שלנו, זה מנעד אין־סופי וזה אתגר כיפי: אתה פונה לכולם, במה שאפשר אולי להגדיר כעיצוב גנרי אישי״.

מה הערך המוסף שלכם בעידן הגוגל־דרייב והענן? 

״קודם כל שזה ויזואלי וקל לתפעול. אחד הדברים הקריטיים במערכת הוא איך שהיא נראית, וזה אחד הדברים שהמשתמשים שלנו הכי אוהבים בה – זה ׳UX ברבאק׳. זה לא אקסל, שגם בגוגל־דרייב אולי מי שיודע להשתמש ב׳ספרדשיט׳ עף אליו, אבל הוא לא קל להבנה. אצלנו אתה פותח, זה נורא אינטואיטיבי, לא משהו שצריך ללמוד, האימוץ שלו פשוט, הוא קל נורא לשיתוף (גם ברשת וגם באפליקציה), אתה יכול לשתף קבצים בתוך המערכת, לכתוב את כל מה שיש לך להגיד בפנים.

״כל הפלואו שם: אתה יכול לראות מה עשיתי ולהגיב שם במקום לתאם עוד ישיבה או שיחת טלפון. הכוח של הכלי הוא שהוא שובר המון בירוקרטיות, מקל על התקשורת בתוך החברה. הוא עוזר לאנשים שאוהבים את מה שהם עושים להזיז הצידה את מה שמיותר ולהתמקד בעשיייה״.

לפי וייסמן, אחד הערכים החשובים שמפעילים את המערכת הוא שקיפות לאורך כל תהליך העבודה. ״אנחנו מאמינים בסביבה שבה כולם יכולים לראות על מה כולם עובדים באמצע, תוך כדי התהליך, ולא בסופו. במקום לקיים ישיבות ופרזנטציות כל אחד יכול לראות, לשתף את כולם בעשייה, ולא לפחד שלא יראו מה עשית. להפך: זה מאוד מקל על התקשורת. וזה גם מרכז את הידע של כולם, אני יכולה ללכת אחורה ולראות באנרים שעשיתי לפני שנתיים, לשתף עם אנשים אחרים.

״זה מחבר את הצוות: אני יכולה לעצב באנר והמנכ״ל, מישהו מהפיתוח או מישהו מהמרקטינג יכולים לתת הערה. זה כיף: זה מחבר את כולם מבלי שכולם יצטרכו לשבת בעוד ישיבה. כמובן שזה מורכב יותר; פשוט אבל לא פשטני. אנחנו נורא רוצים שיהיה לך יותר פשוט ושתוכל לעשות כל דבר שתרצה״.

  מה פשוט במוצר שלכם?

״העובדה שכול דבר במערכת הוא לחיץ, אפשר לגרור, אני מבינה מהר מה אני יכולה לעשות, אני לא צריכה לעשות דוקטורט. והכול לפי הערכים העיצוביים שלנו: בהירות, מהירות, אמינות, אינטואיטיביות ומחויבות רגשית.

״הבהירות מתבססת על פיזיות: כולנו יודעים איך העולם הפיזי עובד, אם  אני רוצה להזיז אוביקט ברור לכולם מה סדר הפעולות שאני צריכה לעשות. על מסך יכולים לקרות הרבה דברים בצורה שונה ונורא רצינו שהכול יהיה נורא אינטואיטיבי, שזה יהיה ממש פיזי: לגרור זה לתפוס ולהזיז. מצד שני הפעולה זמינה גם בתפריט אם אתה רוצה. דוגמה אחרת היא שאם משהו בא מעל משהו אחר אז יש לו צל, ואתה יכול להבין מה נמצא מעל מה. רצינו שזה ירגיש כמו מרחב אמיתי, שתבין מה יקרה, איך דברים זזים, באנימציה מהירה, בתנועות.

״שיהיה קונטרסט – ואנחנו ממש דתיים בזה – גדול זה גדול וקטן זה קטן, ולא קצת פחות קטן. אנחנו מאמינים בפונטים גדולים וקריאים, ומשתדלים להימנע מאפור על אפור כדי שאנשים יוכלו לקרוא. אנחנו גם מאמינים ב׳עיקרון החרטה׳ – לתת לכל אחד להתחרט, שאף פעולה לא תהיה דרמטית. הכל בסדר, יש undo, זו מערכת שאמורה להוריד את הסטרס. אנחנו לומדים מעולם המשחקים – להשתמש במתודות של משחק, ללמוד לבד את המערכת כמו שאתה לומד ממשחקי מחשב, כדי שלאנשים תהיה חוייה טובה ועמוקה בלי לעשות דוקטורט״.

והאינטואיטיביות?

״כמו מדף של ספרים: אתה יכול לסדר את המשימות מ־A ל־Z, מגדול לקטן, מכחול לאדום. אנחנו רוצים לתת לך תחושה נעימה שאתה שולט בסיטואציה. זה שלך. שהמערכת תעבוד בשבילך ושלא נהיה עבד של המערכת. שאנשים ירגישו שזה נותן להם כוח״.

המינימום ההכרחי

המדד העיקרי שלפיו עובדים ב־monday.com הוא מדד ה־wap, ראשי התיבות של weekly active paying people – לקוחות שמשלמים פר שבוע. ״זה מדד שמודד איכות״, מסבירה וייסמן: ״לקוח שחוזר להשתמש בנו על בסיס שבועי; לא מישהו ששילם, שכח מזה ומעולם לא חזר להשתמש בנו״.

מה תהליך העבודה שלכם?

״אנחנו לא עובדים על דברים הרבה זמן, מאמינים במה שנקרא המינימום ההכרחי – minimal viable product – ובגלל זה אין לנו גרסאות. נניח שחשבנו על משהו, אחרי שעשינו מחקר מקדים נעשה את המינימום ההכרחי ונעלה אותו לאוויר. אם הוא באמת יצליח נשפר ונפתח אותו.

״בנוסף, אנחנו כל הזמן לומדים מהמשתמשים, הם המקור ידע הכי חשוב. אנחנו מדברים איתם, יש לנו קבוצת פייסבוק של הלקוחות שלנו, ואנחנו בקשר איתם על הכול. הם מאוד אוהבים לקחת בה חלק כי הם מעלים שם רעיונות, הצעות, תלונות, כול מה שעולה להם בראש, ואין מישהו אחד שעונה, כולנו שם. לדוגמה, אם לקוח אומר ׳למה אתם לא עושים משהו,׳ הוא יכול לראות אותי עונה לו, מישהו מהפרודקט, המנכ״ל יכול לתייג את אחד המפתחים ולהגיד ׳בוא נתחיל לעבוד על זה׳. הלקוחות הם חלק אינטגרלי מהפיתוח של של המוצר ואנחנו כל הזמן חוזרים אליהם בשאלות: מה אתם רוצים, איך אתם רוצים.

״בתוך החברה הבנו בשלבים מוקדמים שזו עבודה של כולם. כולם חייבים לדבר את זה, העבודה היא בצוותים, כל המפתחים הם מפתחי פיקסל־פרפקט. כולם חושבים פרודקט. הדיון נעשה על ידי מפתחים, אנשי פרודקט, מרקטינג, וזה פשוט מעלה את הרמה של השיחה. אנחנו כול הזמן חושבים איך אפשר לשפר. זה כיף! זה היתרון הגדול שכולם מעורבים בהכול״.

מה את יודעת היום על עיצוב לעומת תקופת הלימודים?

״למדתי שתפקיד המעצב הוא הרבה מעבר למה שמבקשים ממנו לעשות; שכדי לעשות עיצוב נכון אנחנו לא יכולים לבוא עם התשובה שאנחנו מעצבים, מבינים הכל, יודעים הכל, איך לפתור את הבעיות. להפך: עיצוב אמיתי הוא עיצוב שעסוק בלהקשיב, בללמוד את המשתמשים ואת הרעיונות של כל מי שמסביבך, ולהיות מסוגל להרכיב את זה ביחד. חזון הוא לא תוצר של מעצב בהכרח או של איש פרודקט אלא תוצר של למידה במעגלים.

״אבל הדבר הכי טוב שיצאתי איתו מהלימודים הוא ההבנה שכול דבר שאני צריכה ללמוד אני צריכה ללמוד לבד. למדתי שעיצוב הוא לא רק להתעסק באסתטיקה, ושלעשות UX טוב ומוצר טוב דורש הבנה עמוקה של הרבה דברים מסביב. מעצב טוב זה מעצב שמתעניין ב־1,001 דברים, שיש לו ידע רחב, מישהו שמנסה להבין את המהות של מה מניע אנשים. והכי חשוב שהוא עושה את זה בשביל לשפר ולהתקדם.

מה זה עיצוב טוב מבחינתך?

״מעצב טוב הוא מעצב שישמח לזרוק את כול מה שהוא עשה עכשיו לפח, אם הוא מבין איך הוא יכול לעשות את זה יותר טוב. אם בלימודים אתה מתאהב בדבר שלך ומציג אותו לעולם, היום אין לי בעיה לזרוק משהו לפח, להביא את הדבר הבא ולהתקדם.

״חשוב שמעצבים יבינו את המודל העסקי ואת המספרים, אם אני רוצה להתקדם ולשפר את המוצר, אם אני רוצה להיות חלק משולחן ההחלטות ולהבין מה ולמה עושים ואיך לשפר. אנחנו מונעים מדאטה, זה בליבה של המוצר שלנו. אנחנו מקבלים בכל בוקר במייל את המטריקות של החברה: כמה שילמו, כמה ביטלו, כמה כסף עשינו, ואנחנו חיים את המספרים האלו. העיצוב שלנו מונע מתוך הנתונים האלו, כמו כול דבר שאנחנו עושים״.

The post רותם וייסמן רוצה לגרום לעולם לאהוב את ימי שני appeared first on מגזין פורטפוליו.