Yuval:
הי שרון, מה שלומך?
Sharon:
בוקר טוב, אני בסדר גמור, נחתת?
Yuval:
תלוי את מי שואלים, הג׳טלג הוא אויב אכזר! אבל אני לא באמת מתלונן…
Sharon:
אכן אויב מר
Yuval:
כן. אבל בוא נתחיל: האמת שאני סופר סקרן לדעת איך מבּוֹגר בהצטיינות של המחלקה לצילום בבצלאל התחלת ליצור ספרים ולהתמחות בכריכה (אני מדייק?)
Sharon:
מדייק, אם כי הדברים נבנו בסדר ליניארי. את לימודי הצילום סיימתי ב־2002, כשהצילום הדיגיטלי עוד היה בחיתולים. למדנו צילום כמו שלמדו 50 שנה קודם: פילם, פיתוח, הדפסה בחדר חושך. היה משהו רב־גוני בעיסוק הזה של החומר. בעשור שלאחר מכן הכול השתנה ופתאום המחשב הפך להיות סביבת העבודה היחידה כמעט. כתוצאה מכך נוצר אצלי פער בתפיסה – המדיום הפך בעבורי לדו־ממד מדי.
אך לא אזקוף את הפזילה לתחום אמנות הספר רק לזכות הפער הזה. כשהפעילות המסחרית שלי כצלם היתה בשיאה, עת התגוררתי בארצות הברית, חיפשתי את השלב הבא בהתפתחות המסחרית שלי, שאלתי את עצמי איך אוכל להתפתח והבנתי שההתפתחות הראוייה תגיע בצורת השינוי שבו אני תופס את תהליך היצירה שלי. אני לא יכול לראות יותר את הצילום מוצג באמצעי רנדומלי: אלבום התמונות שלי לא יכול להיות משהו שמישהו אחר מייצר בעבורי בסטנדרטים מקובלים
Yuval:
מה כללה הפעילות המסחרית שלך כצלם באותה תקופה?
Sharon:
באותה תקופה הפעילות המסחרית שלי כללה פורטרטים ואירועים יוקרתיים ללקוחות פרטיים
שרון עמית. צילומים: מ״ל
Yuval:
ואיך למדת את עולם הכריכה?
Sharon:
ברגע שהבנתי שזה הנדבך הנוסף שאני מחפש להוסיף התחלתי לחפש מקום להתחיל בו ומצאתי קורס בסיסי במרכז לאמנות הספר בניו יורק, Center of Book Arts. אני זוכר שתוך כדי הקורס הבנתי שאני נוגע במשהו שילווה אותי בהמשך הפעילות האמנותית והמסחרית שלי, לפחות באותה תשוקה כמו הצילום. חזרתי לביתי בפלורידה והתחלתי להתנסות, רכשתי מעט ציוד וחומרים ודי מהר חיפשתי את השלב הבא.
חשבתי שהדבר הנכון ביותר יהיה לימוד פרטני עם מאסטרים בתחום וחיפשתי אותם ברשת. זה היה תהליך מרתק, שבמהלכו למדתי המון על התחום רק מתהליך החיפוש הזה. מצאתי את Monique Lallier, מורתי האהובה בצפון קרוליינה, לשם נסעתי לשבוע של אחד על אחד ולמדתי לכרוך בעור. השהייה בסטודיו של אמנית בסדר גודל כזה איפשרה לי ללמוד איך סטודיו פעיל נראה, מה הציוד שקיים בו, ועוד. לסטודיו של מוניק, שנשואה ל־Don Etherington, גם הוא מאסטר בתחום, הגיעו תמיד אנשים מעניינים מהתחום, וזה איפשר לי לצלול לעומק די מהר.
תחילת המסע ממש זכורה לי כשוק מוחלט. נסעתי למוניק שלוש פעמים, בכל פעם למדתי טכניקה חדשה, ושוב, חזרתי הביתה, רכשתי עוד ציוד, נסיון וחוזר חלילה. שהייה נוספת של שבוע עשיתי בסטודיו של Daniel Kelm, במאסצ׳וסטס, איש מרתק שהמציא טכניקה שקסמה לי
Yuval:
על איזו שנה אנחנו מדברים?
Sharon:
2012-2013, בשנתיים לפני שחזרתי לישראל
Yuval:
ואז מה? אתה מצלם וכורך במקביל? לאט לאט מצלם פחות?
Sharon:
שאלה מצויינת… אני מתחיל לקחת צעדים מאוד שאפתניים בתחום יצירת הספרים. רציתי ללמוד איך לכרוך לא סתם ספרים אלא ספרי צילום, ולכן האתגרים שעמדו בפני היו קשורים לא רק בטכניקות מסורתיות אלא גם בחיבור עולם טכנולוגי עדכני – התפתחות המדפסות המקצועיות בהזרקת דיו והיצור ההולך ומתגבר של נייר – למסורת בת מאות שנים. הבנתי שאני בר מזל מהעובדה שאני יוצר בתקופה שבה נוצר מפגש ענק בין טכנולוגיה דיגיטלית זמינה למסורות עתיקות, שאפשר ללמוד מענקים התחום בעודם בחיים (מוניק ודון חצו את גיל ה־80!).
נוצר אצלי רעב אדיר שהתחיל לקבל ביטוי די מיידי בצורת ספרים שיצרתי ללקוחות שלי. משם התחיל תהליך חדש, אני מתחיל ליצור גם בעבור לקוחות שלא צילמתי, צלמים אחרים, אמנים, מעצבים… ולפני שחזרתי לישראל אספתי את כל הציוד שהייתי זקוק לו כדי לקיים את המפגש הזה בין הסטודיו לצילום על מכשיריו הטכנולוגיים העדכניים לציוד כריכה מסורתי בן עשרות שנים ויותר.
משהו נוסף התחיל להתחבר לי: בתיכון למדתי שרטוט אדריכלי ולפני הלימודים בבצלאל חשבתי ללמוד ארכיטקטורה. זה כמובן לא קרה, והיום כשאני יוצר ספרים אני מביא לידי ביטוי צד מאוד יקר לי והוא היצירה בתלת־ממד, מן סוג של מבנים ארכיטקטונים בגודל מוקטן
Yuval:
אז כששואלים אותך היום מה אתה עושה, מה אתה עונה?
Sharon:
אני נתקל בקושי רב כשאני בא לסכם את מה שאני עושה במילה או שתיים. זה מצריך ממני לפעמים להסתכל על השואל ולנסות להבין מה הוא מצפה ממני לענות 
אני צלם ואמן ספר, אם להיות פשטני, אבל אני יוצר חוויות וויזואליות שתוכנן צילום, והתוצר הסופי שלהן אמור לקחת את הצופה או את המשתמש למסע חוויתי רחב יותר הכולל חיבור של טכניקות מגוונות, חומרים, נפח ומגע. אבל אם לומר את האמת, אני משתדל לא לענות על זה מכיוון שכל נסיון כזה מרגיש לי כמו צמצום הפוטנציאל. במקום תשובה אני מספק לשואל דיאלוג
Yuval:
אני מניח שאחרי שאתה מספר מה אתה עושה יש לך את הדוגמה או שתיים שאתה נותן תמיד (או כמעט תמיד) מכל מה שעשית בשנים האחרונות. נכון? אולי תספר קצת תכל׳ס
Sharon:
נכון, כל פרויקט שייצרתי שונה מקודמו בכל מובן כמעט, לכן קל לי לשלוף פרויקטים שיצרתי ושיכולים להיות רפרנט לתהליך היצירה שלי. לדוגמה, הספר הראשון שיצרתי בטכינקה שהמציא קלם, חיבור של דפי הספר בפליז וקשירת הדפים לספר. את הספר הזה יצרתי בסך הכל שלוש שנים אחרי שהתחלתי להתעסק בתחום והוא היה בעבורי קפיצת מדרגה עצומה, אך גם ביקשתי להעמיד בעבור עצמי ובעבור הלקוחות שלי סטנדרטים כאלה והיה לי חשוב להבין שאני נמצא שם (זה פרוייקט שעשיתי בעבור עצמי, לא בעבור לקוח)
פרויקט אחר יצרתי בעבור צלם הארכיטקטורה ליאור אביטן. הוא ביקש תיק עבודות שיאפשר לו פתיחה בשני אופנים שונים – האחת כספר והשנייה כמשהו יותר מתמשך ופרוס. יצרתי ארבעה מבנים של אקורדיון שמאפשר את שני האופנים. את כל העיצוב של הכריכות אני יוצר כביטוי של השפה שבה הלקוח פועל
Yuval:
זה באמת מסביר את העניין שלך בלימודי אדריכלות…
Sharon:
וזה משהו שנפל לי רק עמוק לתוך המסע
Yuval:
זה מעניין התהליך הזה שעברת, כמו כל העולם, מהפיזי לדיגיטלי ובחזרה. או אולי לא בחזרה, אלא במקביל. איפה אתה מוצא את ההקבלה בין הפעולה הדיגיטלית היום של הצילום, לעבודה הידנית והפיזית בכריכה? איפה הן משלימות אחת השנייה ואיפה הן מנוגדות?
Sharon:
התהליך היה באמת מעבר מעולם פיזי לדיגיטלי ואז לא ממש חזרה. נוצר חיבור שרואה את התהליך ומשתמש בכל חלק ממנו. שום דבר לא מחליף דבר אחר, אני מסתכל על הרצף כאחד. זה באמת מאפשר לי להיות חופשי מהגדרות כשאני בא לתכנן פרוייקט חדש. לעיתים קרובות אני מציע עיצוב שאת חלקו אני כלל לא יודע איך לבצע. אני משלים את הידע תוך כדי התהליך. אם הייתי יוצר רק מתוך הידע הקיים לא היתה התפתחות. אני תמיד לומד טכניקות נוספות, בין אם הן עתיקות יומין כמו דפוס משי או כאלו שיותר בנות זמננו. אני לא רואה ניגודים כמעט אף פעם…
ברור לי היום כשאני עמוק יותר בתוך תהליך היצירה בעולם הספר שלעיתים הביטוי שלי כצלם קטן יותר, אני מעצב/אמן שיוצר בתלת־ממד. אז לא תמיד ישנו חיבור שווה ערך בין שרון הצלם לשרון יוצר הספרים, ואכן הם מתקיימים גם במקביל, כיום
Yuval:
יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Sharon:
שאחרי הכול כשנוצרת הטמעה של שפת ביטוי חדשה נבחנת אצלי כמעט מיידית השאלה: מה השלב הבא?
Yuval:
נמתין בסבלנות לתשובה…
Sharon:
מבטיח לשתף כשאדע
The post שרון עמית מצלם וכורך, כורך ומצלם appeared first on מגזין פורטפוליו.
