כריסטיאן בולטנסקי נולד בפריז ימים ספורים לאחר שחרור העיר מהכיבוש הנאצי ב־1944 לאב יהודי ולאם קתולית. ילדותו במחיצת האנשים ששרדו אחרי המלחמה וזיכרון אלה שאינם, דרך סיפורים ותצלומים, עומדים ביסוד עבודתו פורצת הדרך. בולטנסקי עוסק במה שהוא מכנה ״השאלות הגדולות״: האם ואיך אפשר לזכור? מה יישאר מאתנו אחרי לכתנו? את כל אלה הוא מתרגם למיצבים מורכבים ונוגעים ללב.
ב־1.6 תיפתח במוזיאון ישראל תערוכה רטרוספקטיבית רחבת היקף של בולטנסקי, הנחשב לאחד האמנים החשובים בתקופתנו. את התערוכה אוצרות מירה לפידות, אוצרת ראשית לאמנות במוזיאון ישראל ולורנס סיגל מפריז. עבודותיו אישיות ונובעות מכאב פרטי אך בו־זמנית גם אוניברסליות וחובקות שאלות ובעיות כלל־אנושיות. עבודותיו הוצגו במוזיאונים הגדולים בעולם וגם במוזיאון ישראל, וכעת הוא חוזר למוזיאון עם תערוכה מקיפה, המשתרעת על מספר אולמות במוזיאון ומזמנת למבקרים חוויה חזותית ורגשית עמוקה, וכוללת עבודות מ־30 השנים האחרונות, לצד עבודות שנעשו במיוחד למוזיאון.
חלק מהעבודות בתערוכה נחשבות ליצירות איקוניות של בולטנסקי, המוכרות מתערוכות שלו ברחבי העולם (בביאנלה בוונציה, מונומנטה בפריז, בחודש האחרון נפתחה תערוכת ענק שלו בשנחאי ובשנה הבאה מוזיאון פומפידו יציג רטרוספקטיבה מקיפה שלו).
כריסטיאן בולטנסקי, נשמות קטנות (צילומים מ״ל)
התערוכה בנויה כמסלול, בו המבקרים עוברים בין יצירות רבות ומסעירות: בכניסה לתערוכה מוצב שעון עצר דיגיטלי שסופר ללא הפסק את השניות מרגע הולדתו של האמן; הקרנת וידאו גדלת מידות בשם ״נשמות קטנות״, שצולמה בים המלח והוצגה בביאנלה בוונציה ב־2015, ובה מופיעים 300 פעמוני רוח יפניים שהוצבו על רקע נופי ים המלח, ערוכים לפי מפת הכוכבים בליל הולדתו של האמן. עבודות נוספות כוללות צילומי עיניים מודפסים על וילונות רפאים, ובקצה התערוכה ״הר מוזהב״ בגובה 5 מטרים, המצופה כולו שמיכות חירום מנצנצות.
העבודה ״מנויי הטלפון״ המוצגת כאן היא גרסה חדשה ומקומית של העבודה. ספר הטלפונים שבעבר היה בכל בית בישראל כמעט נעלם מחיינו, עם כניסת האינטרנט והטלפונים הניידים. הספרייה היא על כן מעין ארכיון – עדות למי שחי כאן, עבר דירה, התחתן או התגרש, וביטוי לקהילות השונות בארץ: המגזר החרדי, הקיבוצים וכו׳. העבודה שתוצג במוזיאון ישראל מכילה את פרטיהם של מיליוני ישראלים שחלקם אינם בין החיים.
המבקרים בתערוכה מוזמנים להקליט את פעימות ליבם במכשיר המיועד לכך בתערוכה, ולצרף אותן ל״ארכיון פעימות הלב״ של בולטנסקי, המקיף מאות אלפי בני אדם שביקרו בתערוכותיו ברחבי העולם. זוהי אחת העבודות הידועות ביותר של בולטנסקי מהשנים האחרונות. בשנת 2008 ייסד האמן ארכיון של פעימות לב: בכל מקום שהוא מציג הוא מקים חדר הקלטה שכל מבקר ומבקרת מוזמנים להקליט בו את פעימות ליבם. ההקלטות מועברות ונשמרות בארכיון מיוחד באי טשימה שביפן. עד כה הצטברו בו מאות אלפי הקלטות.
עבודה נוספת עוסקת במסתורין ובעוצמת היקום: בקצה העולם המיושב, בפטנגוניה שבארגנטינה, הציב בולטנסקי צינורות דמויי קרנות בגובה 3 מטרים. כשרוחות חזקות נושבות באזור, מפיקות הקרנות קולות מסתוריים הדומים לקולות הלווייתנים הרבים ששוחים בקרבת החוף בסתיו. הווידאו שצולם במצלמה נייחת מזריחה עד שקיעה, משקף גם זמן אחר, איטי ובראשיתי.
בעשור האחרון קיבלה עבודתו של בולטנסקי תפנית בעקבות התעניינותו במיתולוגיות – סיפורי היסוד של תרבויות, המתארים את בריאת העולם ומבארים את הכוחות הפועלים בו, מעניקים לו משמעות וקושרים אותנו אל אבותינו. בפטגוניה רואים בלווייתנים יצורים חכמים וקדמונים שאוצרים ידע מראשית ימי העולם. כששואלים שם שאלה, שהתשובה עליה אינה ידועה, אומרים לשואל: ״לך תשאל את הלווייתנים״. בולטנסקי מוצא באמצעותם את מקומו בעולם: ״אני מקווה שגם הרבה אחרי זמני, כשאף אחד כבר לא יזכור אותי, יישאר עדיין הסיפור על האיש המשוגע שניסה לדבר עם הלווייתנים״.
כריסטיאן בולטנסקי, חג פורים
The post כריסטיאן בולטנסקי במוזיאון ישראל appeared first on מגזין פורטפוליו.
