בית, משפחה, אנשים (ועיצוב): המסע של אורלי רובינזון מישראל לעולם

במשך שנים נוסעת אורלי רובינזון עם לימור זומר־אריק, ״מנהלת התחקיר וההפקה שעובדת לצדי ואיתי ממש מתחילת הדרך״, לתערוכות ספרים בחו״ל. ומבין הקטלוגים של כל הוצאות הספרים המשתתפות בירידים שבהן ביקרה, הוצאת ספרים אחת הצליחה לתפוס את תשומת הלב שלה: הוצאת Images. ״אהבתי את הקטלוג הקטן והאדום שלה, והוא גם היחיד מבין שלל הקטלוגים שצוברים בתערוכות כאלה ששמרתי אצלי כל השנים.

״לפני שנתיים החלטנו לעשות מעשה, וכשנסענו לתערוכה לקחנו איתנו את ׳הבית הרגשי׳ ואת ׳כוחו של הסטיילינג׳ ונכנסנו לביתן של ההוצאה. היה שם איש גדול עם זקן ומקטרת, וכשהצגנו את עצמנו התברר שהוא הבעלים. אני הייתי מצוידת בטיפ שקיבלתי ממכר לגבי אופן התנהלות הביזנס בתחום: אם בסוף שיחה לוחצים את היד זה אומר שיש עסקה ולא סתם דיבורים. וזה מה שהיה. האיש הגדול לחץ לנו את היד, ואת ההתרגשות העצומה שלנו קשה לתאר״.

מתוך ״הבית הרגשי״, עיצוב: נעה בר לב דוידור. צילום: שי אדם

הרזומה של ״רובינזון את זומר״ כולל עד היום הוצאה לאור של 30 ספרים, ובימים אלו היא הוציאה לאור ספר חדש – Indoor Outdoor – אבל לדבריה, למרות ש״הבית הרגשי״ הוא הכי קטן, הוא גם היה הכי קשה לכתיבה. ״הספר התחיל ממקום אחד והתגלגל למקום אחר. הרעיון היה לכתוב על בתים אקולוגיים, אבל הסתבר שאין מספיק ׳בשר׳ לספר כפי שרצינו וחזינו אותו. בד בבד, תוך כדי תהליך החיפוש והתחקיר, גילינו שבבתים שראינו יש עוד משהו מעבר לירוק – נוכחות חזקה של ממד רגשי שדיברה אלינו, ומשם הרעיון התגבש לכיוון הזה של בתים רגשיים.

״בתים שמספרים את מי שגר בהם, שחיים בהם, ושהעיצוב שלהם נולד מתכנים אישיים ולא קשור לשום צווי אופנה כאלה או אחרים. דרך הבתים האלה הבנו שהרגישות לסביבה מתקשרת לרגישות לאדם ולרגש בכלל, וכך גם נולדה הכותרת״. עם כל הניסיון הרב שצברה במהלך השנים, העבודה על הספר, היא אומרת, הייתה שונה וכרוכה מבחינתה במעורבות אישית גדולה: ״הוא הכניס אותי למערבולת רגשית שהציפה המון שאלות על בית, על משפחה, על אנשים, על שלמות וחוסר שלמות, ונולד ממקום אותנטי של תהליך״.

אחריות תרבותית

רובינזון, הנדסאית אדריכלות בעלת תעודת הוראה למקצועות טכנולוגיים, התחילה את דרכה בעולם העיצוב כשעדיין למדה ועבדה כמנהלת הדרכה במכללת בילדינג (היום מרכז הבנייה הישראלי) שניהל אחיה, ערן רולס, העומד גם היום בראש המרכז. שנים מספר לאחר מכן, העתיקה את מקום מגורי משפחתה מתל אביב לעין ורד ופתחה משרד תכנון. במקביל היא כתבה כתבות עיצוב שימושיות למוסף שנלווה באותן שנים לעיתון מעריב, מה שלימים, הסתבר, כמה שהתחיל את סיפור הספרים. ״נערמו אצלי הרבה כתבות שהתבקש לעשות איתן משהו, ונקבעה לי פגישה עם העורך של הוצאת כתר״. כל השאר, כמו שאומרים, היסטוריה: כתיבת הספרים הפכה לייעוד.

הספרים, מהם שרובינזון מובילה ומהם שזומר־אריק, נולדים מזיהוי מושכל של ״הדבר הבא״, של המגמות והלכי הרוח בזירת העיצוב. הספר הראשון ״חדרים״, שיצא לאור בשנת 2001, סקר עיצובי בתים ודירות והיה הראשון מסוגו בארץ. הספר האחרון, המרשים בגודלו ובעוביו, עוסק בקשר בין פנים לחוץ ומדבר על ערכה של נוכחות ירוקה במרחב המגורים, ועל תפיסתה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסגנון חיים.

מתוך INDOOR OUTDOOR. תכנון נוף: אמיר מימוני, גן וטבע; צילום: גלעד רדט

״כל ספר הוא יצירה חדשה והתמודדות שמאתגרת מחדש – לדייק את הנושא ואת התוכן ולהציג אותם בצורה הטובה והנכונה ביותר. לספרים יש השפעה על תפיסות אסתטיות ואנחנו מודעות לגודל האחריות שיש בכך״. עבודה על ספר, היא אומרת, אורכת כשנתיים, ומתנהלת כתהליך של תחקיר מעמיק ומדוקדק עד שהתוצר מסבר את דעתן. ״אפשר לומר שאנחנו מתחרות עם עצמנו בכל מה שקשור לפרפקציוניזם. היה לנו אפילו מקרה שספר שהוזמן אצלנו כבר היה מוכן, אבל ממש רגע לפני הדפוס, החלטנו שאנחנו לא שלמות עם התוצאה והתחלנו הכול מהתחלה״.

הספרים של רובינזון פתחו טרנד של ספרי עיצוב שממלאים היום את מדפי חנויות הספרים. ״זה רק מעודד להתקדם הלאה למקום שיבדל אותם כך שימשיכו להיות איכותיים ונחשקים. אם בתחילת הדרך הם היו ׳סוקרים׳ ומציגים, היום הם יותר ׳ספרי מסע׳ עם גון אוניברסלי, שמביאים גם את סיפור הדרך והתהליך ונוגעים במהויות של תרבות וחיים. הכוונה שלנו היא להשפיע ולעורר דיון, וככלל, לתעד ארכיטקטורה ותרבות דיור, היא לדידנו אחריות תרבותית״.