תחת הכותרת ״אדריכלות יוצרת מציאות״, יתקיים בשבוע הבא (12-13.6) בגני התערוכה בתל אביב פסטיבל אדריכלות ישראלית 2018. האירוע – ביוזמת התאחדות האדריכלים ובוני ערים בישראל ובשיתוף איגודי התכנון והעיצוב – יפגיש את קהילת התכנון לגווניה ויארח אדריכלי־על מובילים מהעולם, שיעלו על סדר היום את נושא איכות התכנון ויבחנו אותו בהקשרים רחבים של חדשנות, יצירתיות ומבט על העתיד העירוני. במסגרת הפסטיבל יוענק לראשונה ״אות האדריכלות הישראלית״ בחלוקה לחמש קטגוריות: מבנה מגורים, מבנה ציבור/חינוך, תכנון עירוני, אדריכלות המחר, קיימות ובניה ירוקה – וכן פרס מפעל חיים על מצוינות תכנונית.
בשיחה עם פורטפוליו, שוטח האדריכל דוד קנפו – יו״ר התאחדות האדריכלים ובוני ערים בישראל – את משנתו הסדורה על האדריכלות העכשווית; ומספר על היוזמה לקיום הפסטיבל ועל המטרות והאתגרים העומדים בבסיס פעילות ההתאחדות, שהביאו גם לשינוי שמו של הארגון, שנקרא קודם עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל. ״השם החדש מעמיד את העירוניות ואת ערכי הקהילה בלב העשייה. בעידן של ציפוף עירוני, המרחב הציבורי צריך לקבל את מלוא תשומת הלב, ומה שקורה היום זה שההתחדשות העירונית מנוהלת יותר משיקולים יזמיים של היתכנות ופחות משיקולי תכנון ושיקולים ערכיים של יצירת סביבה משופרת. שינוי השם מבטא את השאיפה להשיב למפה את תכנון העיר, ולשוב לשליחות הציבורית הראשונה במעלה של אדריכלות שמחויבת לסביבה ערכית, קהילתית ומקיימת״.
דוד קנפו. צילום: יח״צ
בתוך כך, גם הבחירה להגדיר את האירוע כפסטיבל אינה אקראית. ״האירוע נועד לכנס תחת קורת גג אחת את כל קהילות התכנון והמקצועות השונים ולעורר דיון שחוצה דיסציפלינות. ההשתתפות של כלל בעלי המקצוע בתחומי התכנון, הבניה והעיצוב, מסמלת יותר מכל את הרצון שלנו להיות גורם משמעותי בכל העשייה התכנונית בארץ ולהוביל לשינוי שהמדינה זקוקה לו. הכוונה היא לחגוג את הישראליות החדשה שאליה אנחנו חותרים, ואת העירוניות החדשה כמקום של קהילה, אנשים וערכים אנושיים; להביא למודעות שהעיסוק באדריכלות הוא חברתי, ושהיא מיועדת לכלל הציבור ואינה בבחינת מהות אליטיסטית״.
מבקשים להשפיע, מתקשים לפרוץ
לשיטתו של קנפו המרחב הציבורי הוא מקום שדורש מיומנות מקצועית גבוהה ומאפשר להביא לידי ביטוי כישרון ויכולות, והוא היה שמח לראות את הדור הצעיר שותף לכך. ״הדור הצעיר מבקש להשפיע, אך מתקשה לפרוץ את תקרת הזכוכית ולכן פונה לתכנון פרטי, שהינו כמובן חלק מהאדריכלות אבל פחות משפיע. אם האדריכלות תזכה למעמד הראוי לה כולם ייצאו נשכרים: הן הקהילה והן מתכננים מוכשרים שיוכלו לתרגם רעיונות טובים הלכה למעשה״.
את האדריכלות הפרטית של המאה ה־20 רואה קנפו כשדה ניסויים; כהתפתחות של הדירה המסורתית ולא כניסיון ליצור אמירה אדריכלית חדשה, כשהעיצוב גובר על התכנון והתחרות היא על רמות גימור ופרטים ופחות על איכות פרוגרמטית. כאדריכל צעיר, לדבריו, גם הוא עסק בתכנון פרטי, בעיקר ביישובים קהילתיים שאותם הוא מגדיר כ״פוסט חקלאיים״ – ביטוי לתנועה שרווחה בשנות ה־80, כשאנשים עזבו את העיר לטובת מגורים בפריפריה. התופעה, אגב, אינה חדשה, והמודל של עיר גנים התפתח בדיוק על רקע כזה.
״רגשות אכזבה ופחד מההיפר־גלובליות יביאו להתפכחות מהעירוניות כסביבה אולטימטיבית, במיוחד בצל הקיטוב החברתי וחוסר השוויון שנובע ממנו. בעולם כבר רואים את זה קורה, איך הקיטוב הוא המנוע שמחולל סדר חברתי חדש״
היום, הוא אומר, ״אנחנו שוב חווים מהפכה, כשהעיר ׳בולעת׳ את הפריפריה. הטלקומוניקציה והעידן הדיגיטלי־גלובלי באים לידי ביטוי בקצב אינטנסיבי שמושך אנשים לעיר ומייצר מרכזים עירוניים צפופים מאוד. זו תמונת המצב של העשורים האחרונים, שברובד התכנוני מכתיבה אדריכלות שמונעת מאקלים פוליטי וכלכלי״. עם זאת, גורס קנפו, בדינמיקה של החיים ההיפוך הבא כבר מצוי בהתהוות ומתחיל להיווצר. ״רגשות אכזבה ופחד מההיפר־גלובליות יביאו להתפכחות מהעירוניות כסביבה אולטימטיבית, במיוחד בצל הקיטוב החברתי וחוסר השוויון שנובע ממנו. בעולם כבר רואים את זה קורה, איך הקיטוב הוא המנוע שמחולל סדר חברתי חדש. יש נהירה לקהילתיות בעלת גון מקיים וליישובים שיודעים לחיות בסימביוזה עם מערכות אקולוגיות״.
ישראל, לדידו של קנפו, צריכה לבחון מחדש את האדריכלות במשמעות של יצירת מציאות חדשה בהבטים של רמת התכנון וההשקעה. לתפיסתו מדובר במרכיב משמעותי בעיצוב זהות תרבותית, ותפקידו כיו״ר ההתאחדות אינו מתמצה מבחינתו בעמידה בראש ארגון. ״השאיפה שלי היא להוביל מעורבות בניסוח פרוגרמה תכנונית של אדריכלות חדשה. זה אולי נשמע יומרני, אבל זה האני מאמין שלי, שיש צורך כזה״. אמונה נוספת שלו היא שזוהי שעתה הגדולה של האדריכלות במזרח התיכון, וכאן השאיפה מתרחבת לקנה מידה אזורי, ״לייצר מנהיגות אדריכלית אזורית, שתציע פרוגרמת בינוי חדשה לקהילות שאבדו בעשור של מאבקים על זהות לאומית, תרבותית ודתית. במסגרת האירוע גם נקיים מושב כזה, ׳שכנים׳, שידון בפני הערים במזרח התיכון, ומי יודע, אולי הוא יהווה יריית פתיחה או נקודת התחלה כלשהי, גם אם ראשונית ביותר, לכינון שיתוף פעולה כזה״.
שדה תעופה שנזן, סין, בתכנון מסימיליאנו פוקסאס. צילום: יח״צ
סצנת האדריכלות הבין־לאומית מגיעה לישראל
לפסטיבל אדריכלות ישראלית 2018 שותפים המועצה הישראלית לבניה ירוקה, איגוד מהנדסי ערים בישראל, איגוד המתכננים בישראל, לשכת המהנדסים האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים, אגודת מעצבי הפנים, האיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף, איגוד המהנדסים לבניה ולתשתיות, מרחב התנועה לעירוניות בישראל והתאחדות בוני הארץ.
בין הדוברים שיתארחו בו נמנים שמות מובילים מסצנת האדריכלות הבין־לאומית: האדריכל והמעצב האיטלקי מסימיליאנו פוקסאס (Massimiliano Fuksas), שתכנן את מרכז פרס לשלום ואת שדה התעופה בשנזן, סין. פול פינש הבריטי (Paul Finch), עורך מגזין Architects Journal ומנהל התוכן של פסטיבל WAF, שנחשב לאוסקר של האדריכלות (World Architecture Festival); האדריכל ומעצב העל הישראלי רון ארד, שתכנן את מוזיאון העיצוב בחולון ורהיטיו האיקוניים מוצגים במוזיאונים נחשבים בעולם; האדריכל הגרמני סטפן בניש (Stefan Behnisch), מומחה עולמי לאדריכלות בת קיימא, החתום על ה־King Abdullah Financial District בריאד שבערב הסעודית; לאון רוסט (Leon Rost), שותף במשרד האדריכלים הדני־אמריקאי BIG ומי שתכנן את משרדי גוגל ניו יורק, במיאמי ובלונדון; בורינה אנדריו (Borina Andrieu), העומדת בראש משרד לתכנון אצטדיונים (אצטדיון הכדורגל סאן ז׳רמין בפריז), מוזיאונים ומבני ציבור וחולשת על כמאה פרויקטים בו זמנית בלמעלה מ־20 מדינות בעולם.
The post דוד קנפו: ״העיסוק באדריכלות הוא חברתי והיא אינה מהות אליטיסטית״ appeared first on מגזין פורטפוליו.
