הרויאל אקדמי החדש והנופים של טסיטה דין

זו הייתה ללא ספק השנה של האמנית הרב־תחומית טסיטה דין (Tacita Dean), הבריטית שמחלקת זמנה בין לוס אנג׳לס וברלין, ושהפרקטיקה שלה מתפרסת על מדיומים שונים. מוקדם יותר השנה הציגה דין בנשיונל פורטרייט גלרי תערוכה בשם Portrait; לפני כמה שבועות הסתיימה תערוכת ה־Still Life שלה בנשיונל גלרי, שבה אצרה מתוך האוסף של הגלריה ומתוך יצירות שלה שילובים שונים המהווים אינטרפרטציה אישית ומעניינת של הנושא טבע דומם; ובחודש שעבר נפתחה באקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון – הרויאל אקדמי – התערוכה Landscape, שמהווה את השיא של הטריו.

בכניסה לתערוכה מקדם את פני המבקרים קיר שכולו לוח כהה שעליו מצויירות בגיר לבן פסגות מושלגות של הרי האלפים. דין מתייחסת בציור למפולת שלגים שהתרחשה באלפים האוסטרים ב־1689 ושקברה תחתיה כפר שלם. מפולת שנייה קברה בשלג את הכומר שהגיע על מנת להביא את התושבים למנוחה אחרונה. באורח פלא, מפולת שלגים שלישית הביאה להצלתו של אותו הכומר. היכולת של דין ליצור ציור קיר ששואב לתוכו את הצופה באמצעים כה דלים כמו לוח וגיר היא מרשימה.

טסיטה דין ברואיל אקדמי. צילום: Fredrik Nilsen Studio

אוסף התלתנים של טסיטה דין. צילום: August Garza

LANDSCAPE, טסיטה דין

לצד ציורים וצילומים נוספים שתלייתם המקורית מוסיפה להם ערך, מציגה דין גם אוספים פרטיים שלה שמתקשרים בעבורה עם נושא הנוף. אפשר למצוא כאן ויטרינה מלאה באבנים עגולות שאותן החלה לאסוף בגיל שלוש. גם אוסף התלתנים הפרטי שלה מוצג כאן עם תלתנים בני ארבעה, חמישה, שישה, שבעה ושמונה עלים. ההתבוננות בהם גורמת למבקר לדמיין את אותם המרחבים בהם לוקטו התלתנים – תרגיל מחוכם על נושא הנוף.

שיאה של התערוכה הוא בסרט ״אנטיגונה״ בן ה־56 דקות. דין, יוצרת סרטים מחוננת, עוסקת בצילום פוטו־כימיקלי שהינו בעל איכויות שונות מהנוף הדיגיטלי המוכר. הסרט מוקרן על שני מסכים סמוכים שעוסקים בסיפורו של אדיפוס התועה בנופים החשופים, לאחר שעקר את שתי עיניו בעקבות הבנתו כי רצח את אביו ונשא את אימו לאישה.אחותה של דין נקראת אף היא כשמה של ביתו של אדיפוס, אנטיגונה, ומכאן הקשר האישי לנושא.

העיסוק בראייה ובעיוורון בא לידי ביטוי לאורך כל היצירה בדימויים חוזרים של ליקוי חמה ושל עיניו של אדיפוס ובשני המסכים המדמים שתי עיניים ומציגים לעיתים את אותה הסצנה מנקודות מבט שונות. דין מתייחסת לנושא העיוורון גם בעצם עשייתה: העבודה עם פילם היא עבודה ״עיוורת״ והתוצאה מתגלית ליוצרת רק בשלב הפיתוח. האסתטיקה הלירית של דין יחד עם הקצב האיטי יוצרת עבודה מדיטטיבית וחושנית.

250 שנה של אמנות

התערוכה של דין פתחה את לוח התערוכות של האקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון – הרויאל אקדמי – שחוגגת 250 שנים להיווסדה עם מבנה מחודש, מתקנים משופרים ולוח תערוכות מפתה. המהלך כלל חיבור שני המבנים של האקדמיה והרחבתם למתחם אחד גדול ומואר הכולל גם את בית הספר וגם את חללי התצוגה, תחת ניצוחו של האדריכל הבריטי דיוויד צ׳יפרפילד (David Chipperfield). נוסף על כך נבנה אולם הרצאות מרשים ויוחד גם אזור לתצוגת הקבע של האוסף.

הרויאל אקדמי היא עוף מוזר בנוף מוסדות האמנות. לפני 250 שנים הוקמה האקדמיה על ידי כ־40 אמנים על מנת לקדם את לימודי האמנות. פעם בשנה האקדמיה מציגה את המיטב של אמניה בתערוכת קיץ שהפכה לאירוע חובה בלוח השנה של השמנא והסלתא בעיר. עם הזמן החלה האקדמיה להציג תערוכות גם במהלך השנה והפכה למעין מוזיאון או גלריה. המאפיין הייחודי של האקדמיה הוא העובדה שהיא אינה נתמכת על ידי הממשלה וממומנת אך ורק על ידי האמנים החברים בה והציבור המבקר בתערוכות, מה שכמובן נותן תמריץ משמעותי להציג תערוכות מרשימות, מושכות קהל וטובות. רק השנה הוצגו תערוכה נהדרת שקיבצה מחדש את האוסף של המלך צ׳ארלס הראשון (חיבתו הגדולה לאמנות הייתה אחת הסיבות שנאלץ להיפרד מראשו), רטרוספקטיבה של ג׳ספר ג׳ונס, תערוכה משותפת של סלבדור דאלי ומרסל דושאן, וזו רק רשימה חלקית.

הרויאל אקדמי בלונדון. צילום: Hayes Davidson

בודקים את הסעודה האחרונה ברויאל אקדמי. צילום: David Parry

מאז הקמתה ב־1768 האקדמיה אוספת יצירות אמנות. כל אמן שנבחר להצטרף לרויאל אקדמי תרם לאוסף יצירה שמייצגת אותו בצורה הטובה ביותר, הידועה גם כ־Diploma Work. האוסף מייצג נאמנה את האמנות הבריטית לאורך שתי מאות ומחצה וכולל אמנים כמו ויליאם טרנר, דיוויד הוקני וטרייסי אמין. סך הכל הוא מונה 935 ציורים, 350 פסלים, 700 יציקות גבס, 25,000 רישומים והדפסים ו־5,000 צילומים היסטוריים; חלקם נרכשו כאמצעים לימודיים או על מנת לתת השראה לאמנים הצעירים.

המסדרון הרחב המוביל לגלריה עמוס ביציקות גבס והעתקים של פסלים יווניים ורומיים שאותם נהגו הסטודנטים לרשום כאימון על גוף האדם. אפשר למצוא כאן עותק של הפייטה של מיכלאנג׳לו, שממנה החסירו כמעט לחלוטין את דמותה של מריה, ופינה של כבוד מוקדשת לפסלו של הרקולס מפארנזה, פסל יווני מפורסם שיציקתו נעשתה ב־1790 בגודל מונומנטלי יוצא דופן.

הגלריה אינה גדולה אך כוללת כמה יצירות נהדרות שבראשן ה־Taddei Tondo של מיכלאנג׳לו – תבליט שיש עגול של מריה עם ישו וסנט ג׳ון התינוקות. זהו פסל השיש היחיד של מיכלאנג׳לו בבריטניה, וברויאל אקדמי גאים על כך מאוד, אבל זוהי יצירה לא גמורה. מיכלאנג׳לו נטש אותה, ככל הנראה עקב עומס התחייבויות שלקח על עצמו. התוצאה נראית עכשווית ורעננה יותר, ללא הגימור האופייני לתקופה. הטונדו משקיף על הסעודה האחרונה – העתק בגודל מלא של הסעודה האחרונה שצייר לאונרדו דה וינצ׳י על קיר הקתדרלה במילאנו. למרבה האירוניה, מצבו של ההעתק שצוייר על קנווס רק כ־20 שנה אחרי המקור על ידי אחד מתלמידיו של ליאונרדו (עוד בחייו), טוב בהרבה מהפרסקו המתפורר. כאן אפשר לראות את הצבעים במלוא חיוניותם וליהנות מכל הפרטים שדהו כמעט לחלוטין מיצירת המקור.

The post הרויאל אקדמי החדש והנופים של טסיטה דין appeared first on מגזין פורטפוליו.