חדר משלי // צבי גרש

פורטפוליו בשיתוף PARQUETEAM

תעודת זהות

צבי גרש, יליד הארץ ששנות ילדותו ובגרותו עברו עליו בארצות הברית ובקנדה. בוגר המחלקה לאדריכלות בבצלאל ובית הספר הגבוה לעיצוב פרסונס, בניו יורק. בעליו של משרד פז־גרש אדריכלים ברמת השרון.

אהבה ראשונה

לדידו של גרש העיסוק באדריכלות משמעו לשאוב השראה מכל מה שסובב אותו ועל בסיס זה ליצור את החללים/מבנים שהוא מתכנן – יריעה מגוונת שמקיפה בתים פרטיים, מגורי בוטיק, פרויקטים של שימור, מבני חינוך ובתי קולנוע. העדפתו, הוא מספר, נתונה למבנים בעלי השפעה אורבנית: ״בתים מעניינים אותי בניסיון להבין את ולהתחקות אחר השינויים שחלו בתפיסת המגורים, אבל העיר מעניינת אותי הרבה יותר. בעיקר הרקמה האורבנית, על המפגשים והתפרים שמתקיימים בה, כמו לדוגמה המפגש בין תל אביב והים, או המפגש/תפר בין נווה צדק ושדרות רוטשילד״.

צבי גרש. צילום: רונן דבש

בין שלל החומרים והמרכיבים שמשמשים בעולם התכנון, האור הוא לשיטתו המאתגר ביותר, בעיקר באזור ים תיכוני שטוף השמש והשמים הבהירים כמו שלנו. ״מבחינתי האור הוא חומר לכל דבר ועניין. היטלי אור וצל מעסיקים אותי מאד, ומהווים לגבי נקודת מוצא לאוריינטציה התכנונית, להגדרת הנפחים וכדומה״.

גרש אינו מצהיר על אני מאמין מקצועי, ואפילו מסתייג מהצהרות גורפות מסוג זה. התשובה שלו לכך היא אמירה של האמן, הפסל, המעצב ואדריכל הנוף היפני אמריקני איסמו נוגוצ׳י, שאותה אימץ לחיקו: ״נוגוצ׳י גרס כי תפקידו של התלמיד הוא לבגוד במסטר שלו. המשפט הזה גרם לי להרבה תהיות ושאלות בדרכי כאדריכל, ומה שאני מאמין בו הוא שבשלב כלשהו צריך לבדוק ולבחון את כל האמיתות שלך כאיש מקצוע ומשם להתקדם. זה מה שאני מנסה לעשות״.

אהבה שנייה

הציור תמיד היה אהבה של גרש, ולאדריכלות – לדבריו – הוא הגיע דרכו. היו שנים, הוא מספר, שעסק בכך פחות, אך השנים האחרונות השיבו אותו אל כן הציור. הציורים שלו הם רישומי אקוורל בקנה מידה קטן שהוא מצייר/רושם בעיקר בלילות. הציור, הוא אומר, נולד מעצמו, וכך גם הנושאים הם ספורדיים: ״זה סוג של מסע יומי שמתרגם חוויות, מחשבות ורגשות לרישומי אקוורל. במישור האישי העיסוק בציור הוא לגבי ערוץ שפותח עוד קשר לעולם השראות נוסף ואחר, ומעשיר את חוויית היצירה ואת היצירתיות״.

את התרומה הרגשית שהציור מעניק לו במישור האישי, הוא הרחיב לתרומה חברתית־קהילתית. אחרי שהצטברו אצלו הרבה עבודות, הוא מסגר חלק מהן והציג אותן במסגרת תערוכה, כשאת ההכנסות שקיבל בעבור מכירתן תרם למחלקת אונקולוגית ילדים בבית חולים שניידר. מוקדם יותר החודש נפתחה תערוכה חדשה שלו בבית קנדינוף ביפו: ״הציור מהווה בעבורי גם גשר וערוץ לנתינה שחשובה לי, והפעם ייעדתי את ההכנסות לעמותת אותות של נוער בסיכון״.

חילוף חומרים

הקשר בין תחביב הציור לבין עיסוקו באדריכלות נתפס אצל גרש כסימביוטי. מבחינתו האדריכלות והאמנות חד הן, שתי מהויות שקשורות זו לזו ומפרות זו את זו ביחסי גומלין הדוקים. ״אדריכלות היא יצירה שמכילה בתוכה אמנויות כחלק בלתי נפרד ממהותה. ההבדל היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שבאדריכלות יש גם עניין לשנות לכיוון משהו יותר טוב. הסקיצות מכוונות לחקר, לעומת רישום אמנותי שמבוסס על טהרת הרגש״.

בית בנווה צדק

הבית, שממוקם באזור לשימור בשכונת נווה צדק, תל אביב, תוכנן למשפחה בת חמש נפשות המארחת אורחים מחו״ל לפרקי זמן ארוכים. תכנונו מבטא שתי שפות עיצוביות – אחת מודרנית, והשנייה נאמנה לצביון ולאופי השכונה – והפרטים המשתלבים בו נבחרו תוך הקפדה על הרמוניה ויצירת איזון בין אדריכלות מודרנית של מפתחי פלדה וזכוכית לבין אלמנטים המשמרים את מאפייני התכנון של סביבתו.

הבית הינו טורי בעל שתי חזיתות: בחזית הצפונית תוכנן פאטיו שמהווה באר אור אנכית, המאפשרת כניסה של אור צפוני לרוב החללים הציבוריים. מדרום הבית גובל בחצר אחורית, שתוכננה כפרק חיבור המתקשר עם הפאטיו. הוא תוכנן תוך שימת דגש על מספר אלמנטים המפרידים בין הרחוב לבית, על מנת ליצור פרטיות מחד, ולאפשר כניסת אור יום לחללו מאידך. השימוש בטיח בחלל הפנימי מייצר תחושה של מעין חזית רחוב בחלל המשפחתי, והקומה הראשונה שבמרכזה גרם המדרגות, מאופיינת בשקיפות בין החללים. גרם המדרגות תחום בספרייה מברזל שדרכה אפשר לראות פרספקטיבה של המרחב.