״חיי היום־יום מלאים בסודות ושקרים, בעיקר כהורים. גדולים כקטנים, חצאי אמיתות – הם בדרך כלל נזרקים לחלל האוויר מבלי שאפילו נבחין בהם. לפעמים אלו שקרים שאנחנו מספרים לעצמנו״, אומרת המאיירת רעות בורץ, שאצרה את התערוכה שקרים קטנים גדולים שנפתחה בשבוע שעבר בירושלים כחלק מפסטיבל אאוטליין.
״לפעמים הם כאלו שסיפרו לנו הורינו או הורים אחרים, ולפעמים בכלל הילדים הם אלו שמספרים לנו. השקרים הפכו להיות חלק טבעי משגרת ההורות, שהיא – כידוע לכל הורה – מסע מורכב. היא מלווה בפחדים, באכזבות ובכשלונות, אבל גם באושר, בצחוק ובגאווה גדולה. היא בוודאי אף פעם לא מה שציפינו שתהיה. לפעמים, בכל זאת, כדי לצלוח את המסע, אנחנו נעזרים בשקרים כדי להקל על עצמנו, על הסביבה שלנו ובעיקר על ילדינו״.
שמונה מהמשתתפים בתערוכה מספרים לפורטפוליו על השקרים שלהם, ועל האיורים שהכינו לתערוכה. הערב (8.7), יתקיים בשעה 20:00 בביתא מפגש בין המאיירות רעות בורץ ורחלי שלו, ובסיומו יתקיים מופע סטנדאפ של חגית גינזבורג.
ניר פילוסוף
ידעתי מראש שיש לי שלושה חודשים להכין את האיור, ובזמן הזה שיקרתי לבתי בתדירות עולה, מנסה למצוא את השקר המוצלח ביותר: ״אם לא תאכלי יבוא שוטר״ או ״זה הדבש של הבננה״. אבל לא לדאוג, הכל נעשה על בסיס הפילוסופיה שלי להורות: תפקידנו כהורים הוא לשמור את הטיפול הפסיכולוגי העתידי שלהם למינימום האפשרי. עשיתי המון סקיצות לכל אחד מהרעיונות, אבל לא הייתה פריצת דרך וגם הילדה הפסיקה לענות לי. שלושה ימים לפני הדדליין, עדיין בלי אוויר, החלטתי לתור את המרשתת ולהיעזר בהורים שקרנים מוצלחים הרבה יותר ממני. ברגע שראיתי את הציטוט של מישל ברנק (Michelle Barneck), בלוגר ועקר בית,ידעתי ש: א. אני לא יכול לחכות ולהשתמש בשקר הזה על הבת שלי; ב. יש איור. מכאן זה היה סופ״ש ויום של עבודה סביב השעון לסיים את האיור בזמן.
ניר פילוסוף
אהרון פרידמן
אהרון פרידמן
כשרעות הציעה לי להשתתף בתערוכה, המחשבה הראשונה שהתיישבה אצלי בראש היתה ״אני לא כמו כל ההורים האלה. אני מיוחד! אני באמת לא משקר לילדה שלי. אף פעם״. המחשבה השניה היתה: ״בוא, אהרון, בחיאת״. ועם הקול הזה נשארתי. ההשתתפות בתערוכה הייתה הסכמה לערוך חשבון נפש פנימי ביחס להורות שלי וליחסים שלי עם הבת שלי. כצפוי – אני לא מיוחד, וגם אני משקר לבת שלי, גם אם זה לא שקר במובן הפשוט והבסיסי של המילה.
זאת יכולה להיות התנהגות שמעבירה מסרים מסוימים, כמו לשבת לידה בארוחת ערב ולגלול את מסך הטלפון, או לעשות את זה אחרי שהצהרתי שאני מצטרף למשחקי הבובות שלה. בינתיים אני יכול לומר שהרווחתי לגמרי את המוּדעוּת לעניין הספציפי הזה של הטלפון: אני עובד על זה ושמח על ההזדמנות הכפולה – להשתתף בתערוכה כל כך יפה וחשובה ולהיות הורה טוב יותר.
שלומית סאור
כאם טרייה לילד ראשון למדתי מהר מאוד שהורות ושקרים כרוכים זה בזה, בעיקר לאור הקונפליקט בין הרצון להיות ההורה הטוב ביותר לבין … ובכן, המציאות. הקונפליקט הזה מהווה בעבורי גם את המנוע העיקרי ליצירה מאז שהפכתי לאם וסלל את הדרך לקומיקס ״אמא עייפה לי״, שדרכו אני מבטאת את הקושי, את ההומור ואת האבסורד שבלהיות הורה צעיר בישראל 2018.
שלומית סאור
שמעון אנגל
שמעון אנגל
בתור ילד שגדל במשפחה בת 12 ילדים, הרבה צדדים בהורות באו לי בקלות וכמובן מאליו: החלפת חיתול, הכנת בקבוק בשלוש בלילה ואפילו ילד קודח מחום לא הפילו אותי מהרגליים. לכמות השקרים שההורות מכילה, ממש לא ציפיתי. כי מילא לאכול שוקולד בסתר כשהרגע אמרת שאף אחד לא מקבל היום, או להתחייב שבלי נדר נלך הקיץ ללונה פארק, אבל מה כבר תוכל לומר לילדה שמסתכלת לך כל הדרך מהעיניים ישר אל תוך הלב, ורוצה שתתחייב שתהפוך בשבילה את העולם?
ליאור עצמון פרוין
״זה לא רקוב – זה דבש״: השקר המתקתק שגדלנו עליו, שלגלות אותו היה כאב גדילה לא פחות מאכזב מללמוד שפיית השיניים לא קיימת. ארבע קירות, ארבע נפשות יחודיות, אין־סוף אי התאמות בין רצונות וחלומות, עשר שתיקות רועמות ביממה, תשעה שקרים קטנים, שתי כוסות יין להרגעות ואחת קורת גג. המפעל המשפחתי כבננה – פרדוקס של אושר אמיתי ומתוק – לא לבעלי קיבה רגישה.
ליאור עצמון פרואין
רחלי שלו
רחלי שלו
את טור הקומיקס השבועי שלי, התחלתי לפני חמש שנים. מהר מאוד הבנתי מה יהיה הנושא העיקרי שלו: הורות. בור ללא תחתית, מעיין בלתי נדלה של צחוקים מתוקים ודמעות מלוחות, ליטופים וצעקות, פאנצ׳ים מהחיים מוגשים עם רגשות אשם, וכל הסלט הזה מתובל באמת גדולה וגם בלא מעט שקרים קטנים בדרך.
זה מתחיל בדיבור המקביל באנגלית (פריבילגיה השמורה לבית חד־לשוני) כדי שהילדים לא יבינו (הם מבינים) וממשיך במה שנקרא ״שקרים לבנים״, ״ריכוך המציאות״ או בקיצור ״בבל״ת״. הכרח המציאות? ביג מיסטייק? Huge? אני חושבת שזה חלק בלתי נמנע מההורות. לפחות הצעירה. לפחות עד שילמדו אנגלית או שהגלגל יתהפך. הראשון מביניהם.
רעות בורץ
אף פעם לא שמתי לב כמה אני משקרת בתור אמא: משקרת לילדים שלי, משקרת לעצמי, משקרת להורים אחרים. לא בכוונה, אלא כדי להפוך את ההתמודדות היום־יומית לקלה יותר, נעימה יותר. כאמא לשלושה בנים במדינה שלנו, אחד הפחדים הגדולים שלי, בתוך שאר הפחדים שמתלווים לאימהות, זה השירות הצבאי. במשך כל שנות קיומה של המדינה הורים שיקרו לילדים שלהם שכשהם יגדלו, כבר לא יהיה צבא. כולנו יודעים שזה לא יקרה וכולנו ממשיכים לחזור על השקר הזה, כמו מנטרה. בשביל להרגיע את עצמנו יותר מאותם. באיור שיצרתי אני מתמודדת עם השקר הזה, דרך המציאות הבלתי נמנעת.
רעות בורץ
עינת צרפתי
עינת צרפתי
הרגעים החביבים והשנואים עליי בהורות אלו הרגעים הקטנים והמפרכים של היום יום, אלו שפחות מדברים עליהם, לא מתוך קשר של שתיקה, אלא בגלל שהם לא כל כך אסתטיים או דרמטיים או מעניינים במיוחד. לאייר ולהתעסק בהם הופך אותם גם ליותר מצחיקים וקלים, וגם מחזיר להם את האסתטיקה ואת האמת המצחיקה שגלומה בהם.
The post שקרים קטנים גדולים בפסטיבל אאוטליין 2018 appeared first on מגזין פורטפוליו.
