״יום אחד קיבלתי מייל מאם ששאלה אם אוכל להנחות את הבן שלה בפרויקט אמנותי״, מספר זאב אנגלמאיר על האופן שבן הכיר את ירדן הירש, אמן רב־תחומי ששם קץ לחייו בפברואר 2016, עוד בטרם מלאו לו 20 שנה. ״המשימה נראתה לי בלתי אפשרית. הייתי בעיצומה של תקופה אינטנסיבית, עבדתי על ספר מאויר, והנחייה נראתה לי עניין שמתאים לזמנים אחרים, רגועים יותר״.
במייל נוסף הגיעו אל אנגלמאיר כמה רישומים של הירש. שרבוטי הקומיקס הצבועים ביד, בטושים צבעוניים, שכנעו אותו מייד להסכים. ״משהו באנרגיה המתפרצת מהקווים, בהגזמה הקריקטורית, בהומור הלא מרוסן, היה נדיר ופורץ גבולות״, מתאר אנגלמאיר את עבודותיו של הירש, שיוצגו בתערוכה ״ירדן הירש: עבודות״ (אוצר: גיל יפמן), שתיפתח בשבוע הבא (חמישי 9.8) במקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב.
ירדן הירש בגיל 19 במכללת ספיר
הירש היה אמן אינטנסיבי מאוד; עבד, יצר, חקר ולמד כל הזמן. באוקטובר 2015 עבר להתגורר בשדרות והתחיל ללמוד במכללת ספיר במחלקה לתרבות, יצירה והפקה. בפברואר 2016 שם קץ לחייו. הוא השאיר אחריו מאות עבודות במדיומים שונים (פיסול, ציור, רישום, קולאז׳, אנימציה וקומיקס), שמאופיינות בחוש הומור פרוע וחסר רסן מחד, ובתחושת ניכור מורבידית משהו מאידך.
גרעפסים של להבות, תינוק בולע רכבת דוהרת
בגיל שנתיים אובחן הירש כמי שנמצא על הרצף האוטיסטי, ובגיל ארבע צייר לראשונה. מאז לא הפסיק לצייר וברבות הזמן השתכללו הטכניקות שלו: הוא לימד את עצמו להשתמש בתוכנות אנימציה, פיסל בחומרים שונים והשתמש בטכניקות מגוונות ליצירות שלו. הוא ביקר בגלריות ובמוזיאונים, הלך לחוגים וגם נפגש עם אמנים מקצועיים, שהקדישו לו מזמנם. כשסיים את לימודיו התנדב לשנת שירות לאומי במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון.
כשהירש הגיע בפעם הראשונה אל ביתו של אנגלמאיר – עם הדר, אימו – אנגלמאיר זוכר את הניצוץ המיוחד, שהיה חריג לנער בגילו. ״הסתגרנו לכמה שעות בחדר העבודה שלי ונסחפנו למערבולת של סרטונים ומקורות השראה, שהוא הראה לי ואני הראיתי לו: רן וסטימפי, האחים פליישר, סרטוני תעמולה של דיסני, מונטי פייטון, אנימציות רוסיות וטים ברטון, שהיה אולי האהוב עליו ביותר.
״היה שם רצף מוטרף של דימויים: מכונית שצמחו ממנה שורת ליצנים סגולים, בחורה קשורה לבחור שהפכה ליצור דמוי תפוח אדמה עם כרבולת ירוקה, גרעפסים של להבות, תינוק בולע רכבת דוהרת, דייג שדג מפלצת טורף אותו, וכל זה הסתיים באיחולי מזל טוב ליום הולדת״
״דפדפנו בפגישה הראשונה בספר של ג׳ים וודרינג ובחוברות קומיקס אלטרנטיבי אמריקאי. ירדן הראה לי סרטון שהכין, שהוא מעין כרטיס ברכה אישי באנימציה. היה שם רצף מוטרף של דימויים: מכונית שצמחו ממנה שורת ליצנים סגולים, בחורה קשורה לבחור שהפכה ליצור דמוי תפוח אדמה עם כרבולת ירוקה, גרעפסים של להבות, תינוק בולע רכבת דוהרת, דייג שדג מפלצת טורף אותו, וכל זה הסתיים באיחולי מזל טוב ליום הולדת״.
כבר בפגישה הראשונה המציאו הירש ואנגלמאיר התחלה של סיפור לט״ו בשבט, שעלילתו מספרת על שוד של צימוק מכספת סודית, ועל הבלש דוּבּי שְׁבָט שחוקר את התעלומה. ״זהירות, ספוילר: אחרי הרפתקאות רבות מתברר שגמל הוא שבלע את הצימוק, וחיפשנו דרך להוציא אותו מהגמל. הפתרון המעולה של ירדן היה ערבוב של קוקה קולה עם מנטוס, בהשראת סרטוני יו־טיוב, שילוב שייצור לחץ גזים חזק וידחוף את הצימוק החוצה מבטן הגמל״.
הירש צייר סטוריבורד מפורט, מצויר עד הפרטים הקטנים, וכעבור שלושה ימים שלח לאנגלמאיר גרסה של הסרטון, כמעט גמור, ״אנרגטי, קצבי ומוטרף. הפתיעה אותי המיידיות שלו, ההתלהבות, המהירות שבה הפך את הסיפור שלנו לרצף דימויים כֵּיפי ומסחרר. את הקולות בסרטון דיבבו בני המשפחה. מצאנו לוקיישן מושלם לצילומי המעבדה בסרטון: בית מרקחת ברחוב הרצל שמנהל רוקח צרפתי.
״הגענו לשם מייק (אביו של ירדן), ירדן ואני. הרוקח הנדיב הסכים שנצלם במעבדה שמאחורי הדלפק והופתע כשירדן הזיז צינורות ומבחנות כדי שיתאימו לפריים וביים אותי בביטחון של במאי בוגר ומנוסה. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, נתן לי הוראות בימוי מדויקות והדגים לי הבעות ומחוות גוף״.
הסרטון השני שיצרו יחד לכבוד ל״ג בעומר, ״בר כוכבא הסיפור האמיתי״, היה פרוע עוד יותר. גם אותו ערך הירש בימים ספורים, ״וכיכבו בו אצבעות כרותות של לוחמים, ברבי רפאלי, גמל מנשנש, אש אש מדורה תחתונים של בר כוכבא״. הסרטון, שזכה ליותר מ־10,000 צופים ביוטיוב, מתחיל בטקסט היסטורי שמזכיר את מונטי פייטון וגם הוא מחוספס ואבסורדי.
ארץ פלאות מסחררת
במקביל לתערוכה במקום לאמנות, ראה אור ספר אמן בן 350 עמודים באותו השם, שכולל עבודות במדיומים שונים. חמש הכפולות הראשונות של הספר מציגות את חדרו של הירש, ״ארץ פלאות מסחררת״ לדברי אנגלמאיר, שביקר בו לראשונה בארוחת ערב שבת עם המשפחה. ״ירדן הראה לי לרגע את החדר לפני הארוחה וחזרנו אליו מייד אחריה. היה בו משהו מחדרים ובתים של אמנים אאוט־סיידרים שאני אוהב במיוחד, כאלה שבמשך שנים יצרו לעצמם ממלכה פרטית בעלת חוקים ושפה״.
חדרו של ירדן הירש
עטיפת הספר ״ירדן הירש: עבודות״
החדר היה כמוסה מרוכזת, בועה של צבע והתפרצות יצירתית: ״כל הקירות טופלו וצוירו, כולל התקרה, היו בו המוני פסלונים מקרטון צבוע, שרבוטים בעטים ובטושים של יצורים דמיוניים ונערים מחוצ׳קנים, יצירות בגדלים שונים, סיפורי קומיקס, מסכות ותחפושות שתפר לעצמו, דגמים ואוביקטים לצילום. העבודות כולן דינמיות, ססגוניות ומלאות אנרגיה ותנועה. וכולן ספוגות בהומור פרוע, שובב ולפעמים מקאברי, עסיסי ולא מתחשב״.
לצד העבודות מופיעים בספר – שעיצבו סטודיו קרן וגולן – טקסטים של אנגלמאיר, של יפמן ושל ד״ר עמרי הרצוג, ראש המחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת ספיר. הספר יוצג בפסטיבל אנימיקס לאנימציה קומיקס וקריקטורה ה־18, שיתקיים בתאריכים 7-11.8 בסינמטק תל אביב.
״זה ספר ייחודי ומעורר השראה, מצחיק ויפהפה. הוא הזמנה לטיול מסחרר ברכבת הרים, שטסה במהירות מוגזמת בין סלעים והרים צבעוניים, ועל גגות הקרונות והקטר רוקדים ומשתוללים המוני היצורים שהמציא ירדן״
״זה ספר ייחודי ומעורר השראה, מצחיק ויפהפה, והוא מספק הזדמנות לטעום מעבודותיו של יוצר מעולה וטוטאלי״, מסכם אנגלמאיר. ״הוא הזמנה לטיול מסחרר ברכבת הרים, שטסה במהירות מוגזמת בין סלעים והרים צבעוניים, ועל גגות הקרונות והקטר רוקדים ומשתוללים המוני היצורים שהמציא ירדן – חייזרים ירקרקים, אנשי ביצה צהובים, עצים פעורי עיניים, תרנגולות נלהבות – ומפצירים בנו: יאללה, דפדפו כבר, בואו איתנו לארץ הפלאות של ירדן״.
The post ברוכים הבאים לארץ הפלאות של ירדן הירש appeared first on מגזין פורטפוליו.
