המיזם, שהחל את דרכו כפרויקט תרבות עצמאי-ניסיוני בשנת 2013 וכבר הפך למסורת, משיק מהדורה חדשה, רביעית במספר. לצידה תצא לאור לראשונה השנה גם גירסה דו לשונית (עברית/אנגלית), שתציג אוסף של מיטב האיורים משלוש המהדורות השונות, ותודפס בפורמט מוגדל. ״יותר מכל דבר ארבע ההגדות משקפות את המוטו שנמצא בבסיס הקיום והעשייה של אסופה״, מוסיף ימין, ״משום שבכל מפעלינו אנחנו שואפים להעניק חוויה מתמשכת של עניין, התרגשות והתחדשות, למפגש של הקהל הרחב עם העיצוב והיצירה הישראלית״.
ביום רביעי 13.4 תיפתח תערוכת עבודות מתוך ההגדה המאוירת במרכז העיצוב design + בבאר שבע. לרגל פתיחת התערוכה וצאתה לאור של ההגדה הדו לשונית, 11 מהמאיירים ומהמעצבים שהשתתפו בפרויקט בארבע השנים האחרונות מספרים על עבודתם.
מה נשתנה
עובדיה בנישו
טקס גילוי המצה על שולחן ליל הסדר אוייר כהתרחשות תיאטרלית של גילוי מפתיע. באיור נראה בחור חובש כיפה שחושף את המצה הדקיקה, אל מול צוות צילום וקהל נרגש, במעמד שמזכיר חשיפה של גילוי והמצאה חדשה. בסימבוליקה שטבולה בהומור, ובנטורליזם מסוגנן עם השפעות ויזואליות מהמאה ה-15.
בן נתן
שלום!
אני אוהב אותיות, כמה שיותר בגדול.
תודה!
דב אברמסון
האיור מציג את ההמולה המשפחתית סביב שולחן החג, לצד מנוחת יום חולין של בחור צעיר ששרוע מול הטלוויזיה בסופו של יום של חול. הפרשנות בעיני המתבונן: יש מי שאולי היה מעדיף לרבוץ עם הטייק-אווי במקום לגהץ חולצה לבנה ולפגוש את הדודה אסתר, ואולי יש כאלה שמחכים בקוצר-רוח כל השנה לטעם המעקצץ של המרור.
ארנון לקס
את הכפולה איירתי כגלקסיה, סוג של תרשים מדעי מופשט – החלל מהמדע ולאו דווקא מהמסורת – בכדי לקחת את שולחן החג למקום מסקרן ומסתורי יותר. הכותרת מוצגת בגדול על הירח – העוגן של שמי הלילה, זוהי גולת הכותרת המזוהה עם חג הפסח באופן מובהק. הקושיות משובצות ככוכבים זהובים ועדינים הצפים בחלל בין כוכבי הלכת. הצבע השחור שבו בחרתי – שחור דהוי מלוכלך ולא אטום – מייצג את החלל הגדול, והצבע הזהוב לטקסט ולכוכבים – כמייצג החגיגיות, הזהב הטקסי של שולחן החג.
קדש
איתי בלאיש
לאחר שקיבלתי את המשימה הבנתי שיש לי המון טקסט לעצב בכפולה אחת. משום מה בתור ילד, ועד היום, ספרי תפילה תמיד נראו לי כמו ספרי כישופים, קסמים ולחשים: בגלל העיצוב הטיפוגרפי הלפעמים לא קריא, מילות הברכה, הזימון וההערצה לאובקייטים מוחשים ועל מוחשיים באותו זמן. העיצוב שלי בא לספק פרשנות עכשווית לתחושות אלו: איך ספר תפילה היה נראה היום? איך תפילה תעוצב אם יעצבו את סידור התפילה או במקרה שלנו ההגדה.
מיכל משולם
הכפולה שלי מתייחסת לטקס הקידוש, מנוחת יום השבת ובריאת העולם. התחלתי ביצירת זוג ידיים גדולות והרואיות שמהן למעשה נוצר הכל. היה לי חשוב להישאר נאמנה לאסוציאציות הראשוניות שלי וליצור עולם קטן ודמיוני, שיש בו סדר והגיון משלו. הכפולה נעשתה בצורה ידנית, נערכה ונצבעה מחדש במחשב.
חד גדיא
ליאורה גרוסמן
חד-גדיא הוא לא חלק אינטגרלי מההגדה המקורית של פסח. ככל הידוע לי, זהו טקסט שנוסף בימי הביניים (יש האומרים שמאוחר יותר). אני מניחה שהטקסט התווסף כדי לסיים את ההגדה באקורד משעשע, אבל אם קוראים את הטקסט לעומק, רואים שהוא הכל חוץ ממשעשע. זה טקסט שמדבר על אלימות, בריונות, וברירה טבעית. כל בריון – בין אם הוא אדם או חיה – מוכנע ע״י בריון גדול יותר, והבריון הגדול מכולם, אם כך – הוא הקדוש ברוך הוא. אבל רגע, הוא מכניע את מלאך-המוות, וזה מכניס את היסוד הגדול של תחיית המתים.
מצאתי שזה טקסט אפל במיוחד, והלכתי לכיווני ההשראה הטבעיים של ימי הביניים. מצאתי קישורים מענינים בתחריטי אלכימאים – בין תרשימים של גופות (כלומר – מערכת העצבים, מערכת העצמות, מערכת כלי הדם, כפי שהם צויירו עקב ניתוחי גופות לא חוקיים) לבין דברים מעולם הצומח והחי. בכנסיה שבה ביקרתי בנפולי ראיתי שתי גופות מתקופת הרנסנס, שחוקר מטורף הפשיט מהעור והשרירים, והשאיר רק את הנימים ומערכת העצבים, שאותם שימר באופן מסתורי. זה עשה עלי רושם כביר, מבחינת החיבור בין מוות לבין החיים.
לכן בחרתי לעשות גולגולת של גדי, המורכבת בו זמנית ממה שיכול להראות כתוצאה של רקב שאחרי המוות, ופריחה של צמחי פרא. בתוכם שילבתי את ה״נפשות הפועלות״, שמולחמות מאנשים ובעלי חיים (מצאתי את חוסר הדיסקרימנציה מאד מעניין. היהדות במהותה עושה הפרדה מוחלטת בין בני האדם לבין בעלי החיים, ולא תומכת כמובן בדרוויניזם). תיבלתי את הדמויות במעט מסתורין ומעט אימה, וכשהגעתי לציור הטקסט (הארוך להפליא – ״חד גדיא״ מתפרש ברוב האגדות על יותר מדף אחד) – חזרתי אל הגדי ה״אמיתי״, הקטן, התמים, וחסר האונים – כמו כולנו.
קרן וגולן
האיור נעשה בעפרון פחם ובעיבוד מחשב. בחרנו להדגיש את הצד האלים בטקסט של חד גדיא: זה מכה את זה שמכה את זה וכו׳, לכן נבחרה טכניקת האיור הידנית האינטנסיבית והייצרית ומכאן גם החלטנו לכתוב ידנית את הטקסט כחלק אינטגרלי מהאיור, במטרה ליצור אוירה קודרת המנוגדת ללחן העליז של השיר.
עשר המכות
יותם כהן
ההשראה לאיור הגיעה מכמה מקומות שונים, ביניהם ההגדה לפסח של דודו גבע, קומיקס מדע-בדיוני אמריקאי משנות ה-50 וציירים יפנים מהמאה ה-18.עשר המכות מתארות בעיני (לפחות ברמת המשל) אפקט של כאוס מצטבר, וזה התרחיש שניסיתי להעביר באיור. תהליך העבודה התחיל בסקיצת עיפרון, סקיצת פוטושופ ולבסוף עיבוד וקטורי. הקומפוזיציה מנסה לשחק על התפר שבין השטוח לנפחי. שלושת הצבעים אמורים לשרת את האפקט הדרמטי של הסצנה.
אסנת פייטלסון
בחרתי לאייר את עשר המכות כמו הירוגליפים מצרים עתיקים, כשהדמויות המובילות מאופינות כאלים מצרים. מבחינה צבעונית אני בדרך כלל משתמשת בפלטה מצומצמת מכיוון שהרבה מהעבודות שלי אני מדפיסה בדפוס רשת. במקרה הזה זה גם עזר ליצור תחושה של תבליט צבוע, והצבעים שאובים גם הם מהצבעוניות של ההירוגליפים.
אורי טור
מכיוון שאני עובד באופן מאולתר וחופשי, ציירתי את האלמנטים של עשר המכות כגוש אחד שהתייחסתי אליו בתור משהו שצריך לנתח. אני אוהב מאוד להסתכל על אינפוגרפיקה וחשבתי כמה שהטקסט של עשר המכות מתאים לזה. התוצאה היא איור שנראה כמעט מופשט בליווי הטקסט המקורי שסוגנן כמפתח שמסביר את האלמנטים השונים כמו באטלס כמעט.
