חדר משלי // אורנה ברוש־ויץ

פורטפוליו בשיתוף PARQUETEAM

תעודת זהות

אורנה ברוש־ויץ, מעצבת פנים ילידת הארץ, מבעלי סטודיו ברוש אלון, המשותף לה ולמעצבת קרן גור־אלון.

אהבה ראשונה

״משיכה לאסתטיקה וליצירה תמיד הייתה חלק מחיי״ אומרת אורנה ברוש־ויץ, שדרכה בעולם העיצוב משובצת בסיבובי פרסה: היא החלה ללמוד אדריכלות, המירה אותה בלימודי עיצוב אופנה בשנקר, ועסקה בתחום עד סיבוב הפרסה הבא, שהביא אותה לעיצוב פנים. הפנייה לעיצוב פנים קרתה כמעט באקראי, כשפגשה את המעצבת קרן גור־אלון, שגם הרזומה שלה כולל לימודי אמנות ואוצרות לפני שפנתה ללימודי עיצוב פנים.

מימין: קרן גור־אלון ואורנה ברוש־ויץ, סטודיו ברוש אלון. צילומים: מ״ל

״נפגשנו דרך בני הזוג שלנו, ששירתו באותה טייסת, והכימיה הייתה מידית. ההיכרות הפכה לחברות נפש הדוקה והעניין המשותף שלנו בעולם העיצוב הביא אותנו להחליט על ההתחלה שאנחנו רוצות לעשות משהו ביחד״ מספרת ויץ. את הסטודיו שלהן, ״ברוש אלון״, העוסק בתכנון ועיצוב בתים ודירות בעבור המגזר הפרטי, הן הקימו לפני 24 שנים בנווה צדק, והיום הוא ממוקם ברמת השרון ״עם צוות נהדר על טהרת המין הנשי, שמקפיד על ארוחות צהריים משותפות כל יום, ולצד החברותא שבעניין מנוצלות גם להתעדכנות בענייני עבודה״.

כל פרויקט מתגבש כסיעור מוחות בינה לבין גור־אלון, ולאחר מכן מתרחב לשיח ״צפוף״ עם הלקוחות על מנת לדייק את הפרוגרמה בדרך לתוצאה המבוקשת, וכשמדובר בפרויקטים של בנייה מהיסוד הן עובדות בשיתוף פעולה עם אדריכלית בכל הקשור להיבטים מתחייבים כרישוי. ״תפיסת העולם שלנו היא ליצור בתים ודירות שחיים בהם. לא בתים מנוכרים או ׳מגזיניים׳ בסגנון ׳אל תגע בי׳, אלא כאלה שמשרתים נאמנה את הדרים בהם ומגשימים בעבורם את החלומות והמאוויים. חשוב לנו שהדיירים ירגישו כיף בבית; שירגישו שהוא נולד מתוכם ושהוא לגמרי שלהם״. למרות שמדובר בלקוחות שונים ובצרכים משתנים, כתב היד שלהן שזור בכל פרויקט, ועיקרו שימוש בחומרים טבעיים ושילוב בין ניקיון וחמימות.

״הקו שלנו נע ׳קדימה ואחורה׳ – משחק על הציר שבין קלאסי ומודרני־עדכני, נקי אבל לא מינימליסטי. מבין החומרים העץ הוא חומר שאהוב עלינו במיוחד, ובמרבית הפרויקטים כל פריטי הריהוט והנגרות מתוכננים על ידנו כ׳קאסטם מייד׳ ייעודי״, אומרת ברוש־ויץ. מדי פעם, היא מוסיפה, ״אנחנו משתעשעות במחשבה על תכנון מבנה ״גדול״ דוגמת מבנה ציבור, אבל בסופו של יום מה שמאתגר אותנו הוא לממש ללקוחות שלנו את חלום הבית שלהם, והעיסוק בכך הוא לדידנו פשוט סיפור אהבה״.

אהבה שנייה

כמי שהגיעה מתחום האופנה, טקסטילים וטקסטורות סרוגות, ובעיקר מלאכות יד מסורתיות שעוסקות בכך, תמיד ריתקו את ויץ, וכשנסיבות חייה אילצו אותה להיות מרותקת לביתה תקופה מסוימת, היא החליטה להוציא את המשיכה לעבודת היד האהובה מהכוח אל הפועל. ״מישהי לימדה אותי קשר סריגה בסיסי, ומשם המשכתי ללמד את עצמי דרך האינטרנט״, היא מספרת. מאז התחילה לסרוג, לסרוג ולסרוג: ״סרגתי דברים לבית בעלי ערך פונקציונלי כמו פופים, שטיחים, סלסילות, הדומים וכיוצא בזה, בעיקר מחוטי כותנה כי הם יציבים וגם פרקטיים כשמדובר בפריטים שימושיים״.

קשת הגוונים המאפיינת את ״הסרוגים״ שלה היא קשת גווני אפור לסוגיהם, וכשגור־אלון מעידה עליה שכמו בעיצוב פרויקטים, כך גם בסריגה הדקדקנות שלה אינה יודעת פשרות, היא מאשרת: ״האמת היא שאני מסוגלת לפרום פריט שעבדתי עליו הרבה והוא כמעט גמור אם נדמה לי שאיזו ׳עין׳ לא נראית מדויקת״. היום, היא אומרת ״הסריגה ׳באה לי׳ בתקופות, אבל תמיד מעניקה לי תחושה טובה של יצירה ועיסוק בכנות החומר, וזו תחושה נהדרת״.

חילוף חומרים

״הרומן שלנו עם הלקוחות מגיע עד רמת האבזור המשלים, ופריטים סרוגים שמייצגים ערכים של חומריות טבעית ואותנטיות של עבודת יד תואמים את התפיסה האסתטית שלנו. בגלל עומס העבודה וחוסר הזמן אנחנו נעזרות היום ברחלי הנפלאה, ׳סרגנית׳ מיומנת שסורגת עבורנו בהתאם לסקיצות מדויקות שאנחנו מכינות, וגם את החוטים אנחנו בוחרות בעצמנו״.

בית באפקה

הבית הממוקם באפקה תוכנן בעבור משפחה ישראלית שהתגוררה מספר שנים באנגליה. מרבית התהליך התנהל בשלט רחוק, עם מפגשים ייעודיים – בארץ או באנגליה – בהתאם להתקדמות הבנייה. הפרוגרמה הייתה רגילה למדי, מותאמת לצרכי המשפחה ולניצול מיטבי של השטח הלא גדול, והותרת די מרחב לגינה. תכנון הבית ״לגובה״ הביא לניצול נכון יותר של השטח, והוא מתפרש על פני ארבע קומות.

שפת התכנון מגלמת השראה שנשאבה ממקום מגוריהם הקודם של הדיירים, ושמשתלבת עם הקו המודרני־קלאסי של ויץ וגור־אלון וחיבתן לחומרים טבעיים: כלל חללי הבית רוצפו בפרקט עץ, באזורים החיצוניים נעשה שימוש באבן, ופריטי הריהוט והדקורציה ששולבו בו מייצרים מארג הרמוני, מסוגנן ונינוח כאחד.