פורטפוליו בשיתוף PARQUETEAM
תעודת זהות
אדריכל אושרי יניב, יליד הארץ, בוגר לימודי אדריכלות ב־AA בלונדון ובעליו של משרד יעקבס יניב אדריכלים, המשותף לו ולרעייתו, האדריכלית תמר יעקבס.
אהבה ראשונה
אדריכלות לא הייתה התחנה הראשונה במסלול לימודיו של אושרי יניב. ״בחרתי ללמוד אמנות וזו הייתה בחירה טבעית בעבורי כמי שגדל בבית שוחר אמנות וכמי שאהב לאייר״, הוא מספר. ״בבית הספר נחשבתי למאייר של הכיתה ובצבא כמאייר של הפלוגה, אבל היום ברור לי שהאדריכלות תמיד הייתה שם. בגלל עבודתה של אמי בעולם האקדמיה (חוקרת אמנות) יצא לי לבקר כילד תכופות באתרים כמו קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם, הספרייה הלאומית ומוזיאון ישראל, ובדיעבד אני מודע לרושם שהם השאירו עלי. גם ביקור במרכז פומפידו בסביבות גיל הבר מצווה צרוב אצלי עד היום״.
האדריכלות, מסתבר, אכן ״רדפה״ אחרי יניב, וכשבמסגרת תולדות האמנות למד קורס שעסק בנושא, כל רשמי ילדותו התעוררו לחיים והפור נפל. ״אמנם לקח לי זמן ׳להתבשל׳ עם זה – טיילתי שנה בעולם ולמדתי עיצוב במה – אך בסופו של דבר האדריכלות ניצחה״. הוא החליט ללמוד בבית הספר לאדריכלות AA בלונדון, שם גם הכיר את אשתו תמר יעקבס, שותפתו לחיים ולעבודה. עם סיום לימודיהם ולאחר מספר שנים באנגליה שבמהלכן עבדו במשרדים נחשבים – יניב אצל דיויד צ׳יפרפילד ויעקבס אצל זאהא חדיד – שבו השניים לארץ והקימו את משרדם.
״גוף העבודות של המשרד מגוון ובאופן מודע״ אומר יניב. ״אנחנו עוסקים במנעד רחב של סוגי פרויקטים: פרטיים, מסחריים וציבוריים. התכלית היא תמיד ליצור אדריכלות טובה ולמתוח את הגבולות שלנו עוד ועוד. אנחנו מאמינים שבתכנון צריך להשקיע – להכיר ולהבין לעומק מכלול תחומים כמו תהליכי בנייה, חומרים, אקלים, תרבות, כלכלה, וכמובן להתאים לאדם/המשתמש. פרויקט צריך לצמוח על בסיס הבנה טובה של כל אלה, ורק משם נכון להביא לידי ביטוי את האמירה האישית־יצירתית ולהגיע להידוק תכנוני״.
צילום: אוהד סברדלוב
למידה מתמדת היא ככלל תפיסת עולם בעבור יניב, שממשיך ללמוד ולהרחיב את הידע שלו בתחום עיסוקו באופן שוטף. בשנה־שנתיים האחרונות, לדבריו, הוא מוצא עניין רב בתכנון ובינוי עירוני. ״מבנים בעיר הם כמו שחקנים על לוח משחק. הם אינם יכולים לעמוד בפני עצמם ללא הקשר והתייחסות לסביבה, ותפיסתם רק במושגים של יפה או לא יפה אינה רלוונטית. מה שרלוונטי הוא קודם כל מה שהם תורמים לעירוניות ואיזה ערך ממשי הם מייצרים בעבורה״.
אהבה שנייה
לפני שלוש שנים קיבל יניב מאשתו מספר שיעורי תיפוף כמתנת יום הולדת, וכל השאר היסטוריה. יניב נשבה בקסם שהיה, לדבריו, הגשמת חלום ילדות: הוא המשיך ללמוד ״מעבר למכסת יום ההולדת״, התיפוף הפך להיות חלק משגרת יומו, והיום הוא גם חבר בהרכב מוזיקלי. ״תמיד אהבתי מוסיקה, אבל כשומע בלבד. במיוחד הלהיבו אותי תופים, שמייצגים סוג של נשמה ואיזשהו ממד ראשוני־קדמוני. יש בתיפוף הרבה יותר ממה שנראה: צריך להבין את ׳המתמטיקה׳ של הנגינה בתופים שדורשת להיות מדויק ולדעת להפעיל את המוח באופן מאוד מסוים״.
מאז שנכנסו התופים לחיים שלו ושל משפחתו הפך אזור החניה בביתם שבהרצליה לחדר מוסיקה. לצד אהבת הנגינה והתוכן הנוסף שהיא יוצקת לחייהם, הוא מציין עוד בונוס שהמוסיקה מעניקה: ״בבית שלנו תמיד מתנגנת מוזיקה, ושני הילדים שלנו מנגנים. העובדה שאנחנו יכולים לנגן יחד הוסיפה עוד רובד משמעותי ועמוק לקשר הטוב שלנו וזה נפלא״.
יעקבס יניב אדריכלים. צילום: עמית גירון (בשיתוף PARQUETEAM)
חילוף חומרים
״על פניו, אדריכלות ומוסיקה נתפסים כעולמות תוכן שונים, אבל ברמה האישית אני מוצא דמיון וקווים משותפים ביניהן. אלמנטים כמו דיוק, מקצבים, עוצמות או הרמוניות נקשרים לשתי המהויות, וכמו באדריכלות גם במוסיקה צריך להבין היטב את הבסיס כדי ליצור משהו שלם וטוב״.
דירה בתל אביב
דירה ותיקה ורחבת ידיים בתל אביב שופצה מהיסוד על מנת להתאימה לרוכשים חדשים – זוג גמלאים חובב אמנות שביקש לשלב את היצירות האהובות עליו בעיצוב ביתו. חלוקת השטח בוצעה בהתאם לצרכים שהוגדרו, ומטרת העל הייתה ליצור מרחב קירות מקסימלי לתוכן האמנותי. הרעיון העיצובי הושתת על מחיצות הזזה המעניקות גמישות וכמו כן מספקות שטח נרחב לתליית עבודות אמנות.
המחיצות חוצות את החלל הציבורי הכולל סלון, פינת אוכל ופינת משפחה, ומאפשרות חלוקה גמישה ודינמית המותאמת לצרכים קיימים או משתנים. המטבח תוכנן כחלל נפרד שאינו חלק מהמרחב הציבורי. בפתחו נבנה קיר שאליו נאספות דלתות הזזה, ושפני שטחו מיועדים גם הם לתליית תמונות. חומרי הגמר שנבחרו הם חומרים מאופקים וניטרליים, המייצרים רקע הולם המדגיש את נוכחות יצירות האמנות; כך גם פלטת הצבעים הבהירה וריצוף הפרקט הנוסכים רכות חמימה שמשלימה את מופע החלל.
יעקבס יניב אדריכלים. צילום: עמית גירון (בשיתוף PARQUETEAM)
The post חדר משלי // אושרי יניב appeared first on מגזין פורטפוליו.
