צווארון כחול־לבן // TRES

מימין לשמאל: נועה גור, נוי גוז ודפנה רובין. צילום: מירב בן לולו

TRES: נועה גור, דפנה רובין ונוי גוז נפגשו במהלך הלימודים במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. לאחר שסיימו את הלימודים בשנת 2012 עבדו בנפרד אצל מעצבים מקומיים, עד שהחליטו לפתוח יחד את המותג שנתים לאחר מכן ב־2014. החנות המשותפת שלהן ושל מותג הנעליים vas&crafts נמצאת ברח׳ אחד העם 58 בתל אביב.

LE CLUB TEL AVIV

דפנה: הטי־שירט Le Club Tel Aviv היא פוקס שלא תכננו, שהתחיל ככותרת לתצוגה בשבוע האופנה בשנה שעברה. אחרי הצילומים הצלמת מירב בן לולו ״דרשה״ ללבוש אותה לחתונה. היא הלכה ברחוב אלנבי, פגשה את יערה קידר שצילמה אותה והעלתה לאינסטגרם, ומשם זה התגלגל.

נועה: היום נורא מנסים לייצר את ההייפ הזה סביב דברים ובמקרה של חולצות הטי־שירט זה באמת קרה לגמרי במקרה, ובסופו של דבר הפך לחלק מהזהות של המותג. יש לנו חלום שהן יהפכו לסוג של פריטי אספנות, והן מתיישנות בצורה וינטג׳ית ויפה בדיוק בשביל זה.

לוח השראה

נוי: עכשיו גוגן והצבעים שלו השתלטו לנו על החיים. גם קצת קולוניאליזם, ברמה האסתטית כמובן ולא הדבר עצמו. חיבור, הטמעה של דברים שלך במקום אחר, קרבה לטבע. לקח לי זמן להבין למה אני רואה חיות ומזוודות כל הזמן, ושזה באמת גוגן ורכבת לדארג׳ילינג. אלו תחושות בטן ואינטואיציות שמתגבשות, ולא תהליך מתוכנן מראש.

טי־שירטים בפרשנויות עונתיות משתנות. צילום: ליה שורץ

ציורים של גוגן על קירות הסטודיו. צילום: ליה שורץ

דפנה: לי ולנוי בא פתאום ירוק, צבע שבחיים לא חשבנו שנלך איתו, ופתאום אנחנו מסתכלות עליו ומרגישות שיש פה משהו. גם לבוש ריזורט בשנות ה־30 זו השראה קבועה שלנו. נשים זוהרות, בחוץ, במכנסיים, וגיזרה אלכסונית ומחמיאה שמקבלת הד במעטפות שלנו.

נוי: אבל יותר כהלך רוח: אנחנו מדמיינות מישהי עושה 1־2־3 ונראית מדהים ללא מאמץ. קודם היא היתה בריזורט ועכשיו היא נוסעת לבורמה. האשה הזו תקועה לכולנו בראש ואנחנו מאוהבות בה.

GIRLPOWER

נוי: אנחנו ממש אוהבות לעבוד עם נשים, לא סתם אנחנו שלוש חברות טובות ועובדות יחד בצורה מדהימה. גם בימי הצילום שלנו כולן נשים בדרך כלל. זה לא מכוון, אבל מצאנו צוות שמבין ואוהב את המותג, בלי לנסות לכפות עליו חזון אחר, וכולן יוצאות בתחושה טובה מיום כזה.

דפנה: ממש שימח אותנו כשסתיו שפיר לבשה את הבגדים שלנו ונראתה מעולה, וכרגע אנחנו חולמות להלביש את גל גדות. מאד מחמיא לנו לראות את הנשים שמגיעות לחנות – מעצבות, אדריכליות, שופטות או נשים מבוגרות יותר, שאנחנו רוצות להיות הן כשנהיה גדולות.

נועה: כל תהליך העבודה על הגזרה נעשה עלינו ועל המוכרות והחברות שלנו. אנחנו מודדות את הבגדים על כמה שיותר נשים ואם זה עובד על כולן אז כנראה שיש משהו שעשינו נכון. להרבה נשים יש הפרש מידות בין חלק הגוף העליון והתחתון, ירכיים רחבות ומותן צרה – מבנה ים תיכוני שהבגדים שלנו מצליחים לאזן בצורה מחמיאה בעין.

אנחנו לומדות את הלקוחות שלנו ולפעמים מעצבות ממש כשירות בעבורן – מכנסיים שחורים מחויטים – פריט לבוש שימושי שהרבה נשים צריכות. זה חלק מהעניין: מצד אחד לתת ללקוחות שלנו שרוולים תפוחים וחולצה שמרגישה לא מכאן, ומצד שני שמלת־ריב פשוטה להעביר בה את אוגוסט.

דפנה: ודוקא אלו הפריטים שהכי קשה למצוא, וממש חיפשנו בקיץ הקודם. כמו הגופיה של נועה: על פניו הדבר הכי פשוט בעולם, אבל לדייק את הגזרה היה פשוט סיוט.

נועה: נחשוב איפה השרוולים של הטי־שירט חותכים את הזרוע כי אנחנו יודעות שזרועות זה נושא כאוב אצל נשים, אז ננסה למצוא את האורך הנכון, ברמת המילימטרים, כדי שהיד תיראה הכי יפה. זה מה שגורם לנו להרגיש כמו הגרסה הכי טובה של עצמנו בבגד, ואנחנו עושות תיקונים בהיסטריה מוחלטת בגלל זה. תמיד נשכנע לקוחה לעשות תיקון אם לדעתנו צריך.

TRES_DENIM

נועה: אני זוכרת את עצמי בתקופות שהייתי לובשת רק חולצות משי, וזה פשוט לא מתאים לשלב ולגיל הנוכחי. יש בגדים שצריכים להיכנס ל־30 מעלות במכונה ולצאת מושלם. בגדי קז׳ואל ב־TRES היו השתלשלות עניינים שנבעה מהחיים המקומיים ומהאמהות, כמו גם מתן מענה לביקוש הגדול שנוצר.

דפנה: לא תכננו לעשות ג׳ינסים, זה מקצוע שלם, כמעט מדע מדויק, שאין בו גבול לפרטים. ברגע שרכשת את הג׳ינס מתחילה מערכת יחסים שלמה – הוא מתרחב, מתכווץ, דוהה – ופחדנו לייצר גזרות מורכבות כאלה בארץ. כשלא מצאנו את הגזרות הספציפיות שחיפשנו – אולי רק באינטרנט ללא אפשרות מדידה – הבנו שאנחנו פשוט צריכות להתאמץ ולעשות את זה. בעונה הראשונה זרקנו חצי מהג׳ינסים לפח.

טוטאל לוק לבן מקולקציית הקז׳ואל. צילום: ליה שורץ

קולקציית סתיו 2018. צילום: מירב בן לולו

החנות

דפנה: אחרי שבוע האופנה בשנה שעברה התחלנו להרגיש תנופה והבנו שהצפיפות של החנות הקודמת שלנו ברחוב שפ״ר כבר לא מתאימה. אנחנו כל כך משקיעות במוצרים שלנו, והיינו צריכות משהו שיתמוך בהם וישים אותנו בליגה של הגדולים. יש משהו נכון באנרגיה בחנות החדשה ברחוב אחד העם, וכולנו מרגישות את זה, היא כמו בית באיזור הכי יפה של העיר.

נועה: ההחלטה להקים את החנות יחד עם רותם גור (הבעלים והמעצבת של מותג הנעליים vas&crafts) נבעה מכך שאנחנו מאמינות במה שהיא עושה, והחיבור בין הפריטים שלנו הוא טבעי. אנחנו מחזיקות גם את התכשיטים של Born from Rock ואת משקפי השמש של Quattrocento מכיוון שאלו הפריטים המשלימים שאנחנו היינו בוחרות. בנוסף, יש גם את צמידי היוניסקס של C's – נגיעה ממש קטנה לגברים יחד עם הטי־שירטים. מעבר לזה לא מעניין אותנו לעצב לגברים, אנחנו מונעות מדברים שאנחנו רוצות ללבוש בעצמנו.

החנות ברחוב אחד העם, תל אביב. צילום: אורית פניני

את זה את עיצבת?

נועה: כל הזמן לקוחות שואלות ״את זה את עיצבת?״, אבל זה לא עובד ככה אצלנו. יש בינינו אמון מלא וכל אחת מביאה את עצמה. הגזרות והפרטים הקטנים זה משהו שיותר ממלא אותי ואת דפנה, שהיא הכי מחמירה מבינינו.

דפנה: נועה נלחצת שנה לפני שנוי ואני נילחץ, וזה מה שגורם לדברים לזוז, כמו ביזנס־מנג׳ר מקצועי אין־האוס. לנוי יש אינטואיציות מדהימות וחוש טבעי לגבי מה קול: אם היא לא היתה ב־TRES, היא היתה מנהלת קריאייטיב במשרד פרסום.

נוי: יותר טוב שאנחנו שלוש, לא היינו יכולות לעשות את הדבר הזה בנפרד. כשהכל אין־האוס יש שליטה על הכל והמחויבות היא אחרת. זה מייצר גם ביטחון וגם אחריות שעוזרים להתקדם קדימה. אם אנחנו לא מצליחות להחליט בינינו על משהו בנוגע לעיצוב אנחנו עושות סקר, ולרוב, במיוחד בפרינטים, זה נבחר פה אחד; זה מדהים.

קולקציית קיץ 2018. צילום: מירב בן לולו

דפנה: ברור שיש גם אתגרים, דבר ראשון כל מחזור של אחת מאיתנו… אבל אנחנו מאד אוהבות ומעריכות אחת את השניה ולמדנו להתנהל יחד, כמו משפחה.

נוי: אבל בואי נודה שזה היה די קל, זה פשוט עובד. היינו חברות טובות גם קודם. לנשים יש פחות אגו, לפחות אחת מול השניה.

נוי: בחודש יוני האחרון נסענו יחד לשבוע במרסיי, במסגרת פסטיבל OpenMyMed של Maison Mode Méditerranée. היינו קבוצה של מעצבים צעירים מכל הים התיכון, והורגש כמה ישראל רחוקה מהתעשיה, חיסרון שהפך גם ליתרון – מצד אחד אנחנו לא מוכרות ב־net-a-porter כמו המעצבים האירופאיים שעובדים במסלול אחר, ומצד שני אנחנו היחידות שמחזיקות חנות ופוגשות את הלקוחות שלנו, שזה תהליך למידה חשוב בעבורנו. הצלחנו לגדול מהר בגלל שהשיטה פה לא ממש מסודרת לפי שלבים.

עתידות

נועה: לצאת לדיסציפלינות שונות. מבחינת יכולות טכניות אנחנו עוד לא שם, אבל היינו רוצות להיכנס לנישות נוספות של לבוש – מקו לאונג׳ ועד למגבת לים, אין גבול לפריטים הנחשקים שאפשר לדייק. עכשיו הכנסנו קולקציה של צעיפי משי ובקרוב יגיעו גם חולצות טי־שירט רקומות.

קולקציית צעיפי המשי החדשה. צילום: ליה שורץ

נוי: יש לנו תכניות לגדול גם בחו״ל, בכל זאת, 2018. כרגע אין נקודות מכירה בין־לאומיות מלבד האתר, אבל חלק גדול המבקרות בחנות הפיזית הן תיירות שמגיעות אלינו בכל ביקור שלהן בארץ, שזה נורא מחמיא.

נועה: אנחנו גם לא מכירות הרבה מותגים בנישה הזו שעובדים בכזה טווח מחירים. אולי כשנגדל לחו״ל דברים ישתנו, אבל חשוב לנו לעשות בגדים ברי־השגה שיענו על כל הצרכים. אנחנו לא מחפשות להיות מותג פרימיום, ממש הפוך. יש לנו לקוחות שגרות בניו־יורק וממשיכות לקנות אצלנו כי הן לא מוצאות משהו בין הרשתות למותגי הפרימיום.

דפנה: היינו שמחות להכניס פריטים ומעצבים נוספים לחנות, הכל קרה נורא מהר. אנחנו תמיד בתחושה שאנחנו רודפות אחרי הזנב של עצמנו וזה באמת ככה רוב הזמן. אבל עצם זה שיש לנו חנות ויש לנו מוכרות זה כבר דבר גדול שקרה.