Boota: מעוצב בתל אביב; מייד אין חברון 

הי גל, בוקר טוב. מה קורה?

הי, בוקר טוב. אחרי לילה ארוך של עבודה אבל מצוין. מה שלומך?

גם, לא רע בכלל. עמוק בהכנות של שבוע האיור, ואני כבר אתן לך טיזר, ואגיד שלך יהיה מעניין באופן מיוחד (ולא, אני לא יכול להרחיב מעבר לזה כרגע…)

מה?! זה טיזרי מאוד לזרוק כזה דבר לחלל האויר (: סקרנית… מתי מתחיל שבוע האיור?

עוד קצת סבלנות… הוא נפתח ב־15.11. אבל בואי נדבר על בארכה! מאיפה הגיע הרעיון ליצור את ״נעלי הברכה הראשונות בעולם״?

בארכה נולדה בעקבות כתבה שראיתי במגזין טיים אאוט רמאללה. כתבים פלסטינאים סיקרו את העיר מזוויות שאנחנו לא מכירים – אוכל, תרבות, אופנה ועוד. אותי ריתקה כתבה אחת על מעצבות אופנה ועל רקמות פלסטינאיות. הרקמות היו על כל אביזר אפשרי: הן היו צבעוניות, גאומטריות וחלקן היו כמעט כמו כתב סתרים. סקרן אותי מה משמעויות המוטיבים שהנשים בחרו לרקום, ונכנסתי לחפש קצת בגוגל. נפתח בפניי עולם שלם…

אחרי שהזמנתי ספרים, קראתי ונסעתי לראות בחברון את הדבר מקרוב, גיליתי שהנשים הפלסטינאיות רקמו את משאלות ליבן, ארועים מסביבתן הקרובה, סממנים מקומיים ועוד. כולן רקמו את אותם מוטיבים, אך היו שינויים דקים בהתאם לעיר שממנה הן באו. את הביטוי האישי הקטן שלהן הן יכלו לרקום על מקום נסתר בגב השמלה. לדוגמה, אישה שציפתה לבת רקמה בובה קטנה. שלושה מוטיבים שחזרו על עצמם היו משאלות לבריאות, לאהבה (שידוך) ולפרנסה. שאלתי את עצמי: ״מה את, אישה מודרנית, 2018, היית מאחלת לעצמך?״ שאלתי נשים נוספות, וגיליתי שאת אותן שלוש משאלות גם הן ביקשו. עיצבתי שלושה מוטיבים שיירקמו על קולקציית הנעליים וניגשתי למלאכה

גל שוקרון. צילום: עדי טרקאי

ולמה דווקא נעליים? אולי זה השלב להגיד כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר

נכון! נעים מאוד (: אני עוסקת בתחום הנעליים כבר 15 שנה. הקמתי וניהלתי את הגילדה, וכל השנים הרצון והתשוקה להוציא קולקציית נעליים משלי בערו בי. כשאני ושותפתי לגילדה נפרדנו לפני שנתיים וחצי הבנתי שזה הרגע. ולמה נעליים? כי זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב… הנשים הפלסטינאיות רקמו על בגדים ותכשיטים, ואני חשבתי שאם ארקום את הרקמות על נעליים הבראכה תלך איתי לכל מקום… נעליים זאת תשוקה עזה. בלתי ניתנת לעצירה

מה למדת בכלל? איך הגעת לתחום?

למדתי ארבע שנים עיצוב תלבושות ואביזרים בסמינר הקיבוצים, ועוד שנה נוספת עיצוב נעליים בבית ספר הראשון לעיצוב נעליים – אכילס. כשהוא נסגר אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שלא יהיה בארץ מקום שבו אפשר יהיה ללמוד עיצוב נעליים! משם הכל התגלגל מהר מאוד להקמת בית ספר הגילדה

בואי נחזור לשלוש המשאלות. מה עכשיו? כי יש הבדל בין לקרוא ולהגיד ״מגניב״, לבין להוציא את הרעיון לפועל

נכון… אבל מהרגע שהקונספט והסיפור היו סגורים לי בראש, הצעדים לעבר המטרה היו מאוד ברורים. כמעט שנה שלמה עסקתי בעיצוב הקולקציה והקמת המותג boota; העיתון רק הצית את הדמיון, הכל התגלגל מהר מאוד. עיצבתי קולקציה שחורה, בדקתי איך חומרי הגלם מגיבים לרקמות מכונה ויצרתי אין־סוף דגמים ראשוניים לנעליים עד שהגעתי למוצר המדויק. אחר כך חיפשתי מקום לייצר את הנעליים. כמו שאתה יודע, התעשייה בארץ כבר שנים רבות בקשיים. חיפשתי מקום יציב (כמה שזה ישמע מוזר), מקצועי, ובמחירים שפויים. דיברתי עם אנשים, חיפשתי, ולבסוף הגעתי לחברון

רגע לפני חברון, תגידי רגע משהו על השם – boota‎

boota פירושו נעל במרוקאית (:

את השם בחרתי מתוך סיעור מוחות משותף עם גיל אוסר, המעצב הגרפי של כל הפרויקט הזה, ועם אמא שלי בוואטסאפ. התגלגלו שמות שונים, ואז גיל שאל איך אומרים נעל במרוקאית. אמא שלי מייד התחילה לזרוק שמות (מסתבר שיש כמה שמות לנעליים במרוקאית), ואז בוטה עלה ובינגו: ידעתי שזה זה! אגב, אמא שלי נולדה במרוקו ועלתה לישראל בגיל חמש, ולכן את שם המותג הקדשתי לה

ברכה לפרנסה

ברכה לאהבה

וממרוקו בחזרה לחברון: הגעת לשם ואז מה? 

קודם כל התאהבתי! אני ממש זוכרת שהדבר הראשון ששאלתי את אשרף, בעל המפעל, היה: איפה הנשים? התמונה הזאת נצרבה בראשי בכזאת עוצמה שזה לא הניח לי. הוא הסביר לי שהן רוצות לעבוד, אבל הרבה מתנאי העבודה במפעל לא תואמים תרבות, שעות טיפול בילדים ובבעל וכו׳. בליבי חשבתי שאת הנעליים של boota תייצרנה נשים!

גיליתי שם אנשים מדהימים: אנשי שיחה, חמים, מפרגנים ומאוד רוצים בהצלחתי. מצאתי שם אנשי מקצוע שרק בחלומות הכי ורודים הייתי מדמיינת למצוא אותם בתל אביב. כמו כן גיליתי שפע של חומרי גלם, טכנולוגיות, ידיים טובות, וזה הוליד את ההבנה הגמורה שהגעתי ל״עיר הנעליים״. זה הכינוי של חברון

וואלה? לא ידעתי

כן, שם נוסף הוא ״סין של ישראל״

מבין את האסוציאציה אבל נראה לי שאין דבר רחוק יותר לחברון מסין…

סין של ישראל זה דבר אחר (: מצאתי שם בעלי מקצוע שלמדו שמונה שנים ייצור אימומים בגרמניה, מודליסטים שלמדו חמש שנים באיטליה… זה היה כמו למצוא אוצר. ועוד לא דיברנו על העלויות

אפרופו עלויות, למה החלטת להשיק את הקולקציה בקמפיין מימון המונים?

כמעצבת נעליים בעלת מותג אני טריה וחדשה כמו כל מותג. הבנתי שמצד אחד אני רוצה לעשות משהו אחר, שונה, בעל ערך מוסף, ושמצד שני אני מעוניינת למזער סיכונים. מימון המונים מאפשר לי לייצר את כמות ההזמנות המדויקת ללא צורך במלאים. הוא מאפשר לי לייצר לפי הזמנה את סוגי הנעליים – עור או טבעוני. החשיפה בקמפיין מימון המונים היא מאוד גבוהה. יש לזה הבט חשוב מאוד מבחינה שיווקית – בעולם שבו כמעצב עצמאי אתה עסוק המון בשיווק העסק והמותג. הפלטפורמה איפשרה לי למתוח את הגבולות ולייצר קולקציית נעליים לפי חוקים מודרניים המתחשבים בסביבה. מה שהוזמן מיוצר, אין שאריות.

ומהמקום הכי פשוט – אם הקהל אוהב הוא קונה. הקמפיין מאפשר לשמוע תגובות והערות. הקשר האישי היום־יומי עם המקדמים הוא מנוע אדיר. ההמון מניע את הפרויקט להצלחה. או שלא…

אילו תגובות קיבלת בינתיים?

התגובות נחלקו לשתיים: התגובות על העיצוב של הנעליים היו מדהימות! הבנתי שהצלחתי לפצח מסחריות וסיפור אישי יחד. לעומת זאת, השיח על כך שחלק מכספי הגיוס יועבר להכנסת נשים פלסטינאיות לשוק העבודה, היה מעורב – רובו מפרגן וחלקו זועם. התגובה שחזרה הכי הרבה היתה ״מה עם עניות עירך? תדאגי להן קודם כל!״

ומה ענית?

שלעניות עירי יש הזדמנויות באופן טבעי. יש מי שידאג להן. לעניות חברון, אין! אפס הזדמנויות

אני איתך

יסססס!

זה מקסים ומרגש

תודה! אני מאמינה שהיצירה המשותפת היא רק קצה הקרחון לעוד חיבורים מרגשים

פרנסה

אהבה

בריאות

עד עכשיו דיברנו על כל הסיפור מסביב, אבל לא על הנעליים. אז רגע לפני שאנחנו מסיימים, מה את יכולה לספר על הקולקציה: מה היא כוללת, ממה היא עשויה, איזה גזרות יש וכן הלאה

קולקצית בארכה מורכבת מתשעה דגמים של כפכפים, נעלי סירה ומוקסין. נסעתי לאיטליה לבחור את האימומים המדויקים ואת חומרי הגלם הכי משובחים. הקולקציה עשויה מעורות שחורים, ועל כל נעל רקומה ברכה בחוט שחור. בחרתי בגזרות נצחיות עם טוויסט אוריינטלי. יש שני גבהי עקבים: 2.5 ו־4.5 ס״מ. אפשר להזמין את הנעליים מעור או מתחליף עור (טבעוניות). הנעליים מחמיאות לכף הרגל, והידע והניסיון הרב שרכשתי עזרו לי ליצור קולקציה שמדייקת את העיצוב עם הנוחות‎. הנעליים לא משאירות אותך אדיש, וזה מבחינתי הצלחה‎

יפה. מה עוד חשוב להגיד לפני שנפרדים?‎

שכדי שאוכל לייצר את הקולקציה ולגרום לנשים המקסימות האלה להיכנס למעגל העבודה, אני צריכה שייכנסו לקמפיין ויזמינו נעליים! כל נעל שתימכר מקדמת אותי ליעד הכל כך חשוב. הצבתי יעד די שאפתני, אבל אני מאמינה מאוד שאגיע אליו – 200 אלף ש״ח, 650 זוגות נעליים בחודשיים! זה מאתגר, ולשם כך אני צריכה את תמיכת ההמון‎

בהצלחה‎

תודה רבה!

The post Boota: מעוצב בתל אביב; מייד אין חברון  appeared first on מגזין פורטפוליו.