חדר משלי // עודד לביא

אהבה ראשונה

״ארכיטקטורה לא הייתה חלום ילדות שלי. לא הייתה לי נטייה מיוחדת למקצוע וגם במהלך הלימודים לא ׳נשביתי בקסם׳ עד הסוף״ מספר עודד לביא ״ההתאהבות הגיעה מאוחר יותר, בסיום הלימודים, כשהתחלתי את דרכי כאדריכל צעיר במשרדו של האדריכל סעדיה מנדל ז״ל. ממנו שאבתי את התשוקה לעיסוק, ודרכו ובהשראתו התגבשה תפיסת העולם המקצועית שלי, שעיקרה הוא ההבנה העמוקה על תפקידו של האדריכל בחברה ואחריותו כלפי הסביבה״.

עודד לביא. צילום: גלעד רדט

האני מאמין של לביא גורס שבראש ובראשונה יש לזכור שמלאכת התכנון, בין אם במגזר הפרטי ובין אם  בציבורי ובכל קנה מידה, פירושה לתת שירות – להיות קשוב לצרכים ולמאוויים של הלקוחות: ״תפקידו של האדריכל הוא לדעת לחקור ולהבין לעומק את הצרכים האמיתיים של המשתמשים, כבסיס הכרחי לגיבוש מענה תכנוני מיטבי שנכון עבורם״.

את משרדו עודד לביא אדריכלות הקים בשנת 1990. ״בתחילת הדרך התמקדנו בעיקר בתכנון דירות ובתים פרטיים, ועם הזמן התרחבנו לכיוונים נוספים. כיום המשרד עוסק בעשייה אדריכלית לגווניה, וזוקף לזכותו מנעד עשיר של פרויקטים בתחומי מלונאות ואירוח, מסחר, בנייה רוויה, תמ״א 38 ועוד״.

אדריכלות, לשיטתו של לביא, היא אמירה פוליטית במשמעות של טריטוריה ״ובמדינת ישראל זה בולט״, לדבריו. ״אחת השאלות שמעסיקות אותי בעניין זה היא האם ראוי להיצמד למרחב הים התיכוני, או לשוות לתכנון גון קוסמופוליטי, וגם אחרי שנות תכנון רבות ומאות פרויקטים אני עדיין מוצא את עצמי לא פעם מתחבט לגביה״.

אהבה שנייה

״מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לצייר. אבי, שנפטר בנערותי, היה צייר מחונן ונראה שממנו ירשתי את האהבה ואת הכישרון לכך״, מספר לביא.״במהלך השנים היו תקופות שהזנחתי את הציור, אבל אולי העובדה שלכל אורך דרכי המקצועית (כולל היום, בעידן התכנון הדיגיטלי שנשען על שימוש במחשב) אני עובד רק ידנית – משרטט ורושם – היא בעצם וריאציה של עיסוק בציור, גם אם בדרך אחרת וממקום אחר״.

הציור עדיין ״בא לו בתקופות״, כשהחשק לכך מתעורר, כפי שהוא מגדיר זאת. נושאיו מגוונים, וכך גם הטכניקות – צבעי שמן, גיר או אקריל על בד קנבס, ולמרות הרבגוניות הנושאית אפשר לזהות בציוריו מכנה משותף של דמויות שמתבוננות, כמו משקיפות מהצד. ״הציור מסב לי הנאה רבה, ועוד יותר מכך אני נהנה לצייר בחיק המשפחה. כשילדיי הבוגרים היו קטנים ציירתי איתם, והיום אני מצייר עם בנותיי הקטנות״.

חילוף חומרים

״ראייה מרחבית היא בסיס לציור ולאדריכלות כאחד. מבחינתי שתי המהויות כרוכות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה, כך שאני לא מדבר על השראות ו/או השפעות שיש לעיסוקיי אחד על השני. הם מגיעים מאותו מקום ואני תופס אותם כמהות אחת. אולי הדמויות המתבוננות שמשתלבות בציורים מגלמות זאת במבטן – מבט שמשקף את ההתבוננות האדריכלית של מתכנן־חוקר, והתבוננות אמנותית של מי ׳שנושם׳ את הקורה סביבו״.

עודד לביא אדריכלים, צילום: שי אדם (בשיתוף PARQUETEAM)

בית במושב במרכז הארץ

(אדריכלית אחראית: טניה גרצוביץ)

הבית, שתוכנן בסגנון ים תיכוני־קלאסי, נבנה על נחלה ששטחה כעשרים דונם, והעמדתו על המגרש נעשתה כך שבקדמתו משתרעת רחבת כניסה נדיבת ממדים, כולל ׳כיכר׳ חניה. המבנה נחלק לשלושה גושים – גוש מרכזי דו קומתי, ושני גושים חד קומתיים, אשר בחלל הפנים משרתים את חלוקת האגפים: קומת הקרקע של הגוש הדו קומתי מכילה בשטחה את הפונקציות הציבוריות; בקומה העליונה מוקמה סוויטת השינה הראשית הכוללת גם מרפסת; ושני הגושים הנמוכים מכילים את סוויטות הילדים. ביציאה מהחלל הציבורי תוכננה פרגולת אירוח, וממנה נחשפים הבריכה ונוף השטח כולו, שמוקף מבנים נמוכים ייעודיים לפונקציות שונות. חלל הפנים משלב בין סגנון קלאסי ומודרני, הבא לידי ביטוי בשימושי החומרים, בעבודות הנגרות שבוצעו ״קאסטם מייד״, ובאלמנטים השונים ששולבו בו.

עודד לביא אדריכלים, צילום: שי אדם (בשיתוף PARQUETEAM)

עודד לביא אדריכלים, צילום: שי אדם (בשיתוף PARQUETEAM)

עודד לביא אדריכלים, צילום: שי אדם (בשיתוף PARQUETEAM)

The post חדר משלי // עודד לביא appeared first on מגזין פורטפוליו.