מה קורה // מורג׳אן אבו דיבה

מי?

כשהתחלתי ללמוד לכתוב, בגיל ארבע שנים, כתבתי על הדלת של החדר שלי בערבית: ״מורג׳אן אבו דיבה מכפר טורעאן״. מאז ועד היום אני מגדירה את עצמי אותו דבר. בת 24, מתגוררת בטורעאן.

סטטוס זוגי

בזוגיות.

מה בצלחת?

כל מה שאמא אופה. אם היא לא אופה אז ביסלי, במבה ושוקו.

מורג׳אן אבו דיבה (צילומים מ״ל)

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

כרגע מוצגת עבודת וידאו שלי בפירמידה בחיפה, בסרט רואים אותי לובשת שמלה לבנה ומטפחת על הראש בצבע ורוד ואני גורפת את גלי הים שמגיעים לחוף באמצעות מגב רצפות.

בגלריית בית הגפן בחיפה אני מציגה תערוכת יחיד בשם סילואטה. בתצלומים שלי אני בוחנת באמצעות טכניקות צילום שונות יחסים גיאוגרפיים, לאומיים ומגדריים עם סביבתי. בעבודות משולבים מספר אלמנטים חוזרים: הנוכחות הפיזית שלי (לעיתים כמעט ולא נראית), מקומות הצילום (ביתי בכפר טורעאן וסביבתו) והפעלה של מקורות אור שונים (מנורת חירום, צמר פלדה, פנס לילה תאורת מכוניות). יחד עם שימוש בחשיפות ארוכות נוצרים דימויים המטשטשים את גופי וגורמים להתמזגותו עם המקום והאובייקטים השונים המצולמים.

ההנכחה בצילומים, של הגוף העובר מניפולציות שונות, מהווה עבורי מרחב חקירה של זהות והגדרה עצמית. האמנות המערבית המודרנית והעכשווית כוללת מספר רב של דוגמאות לאמנים שניסו להתעלות ולפרוץ מעבר למסגרת הגוף ולערער את תבניות הייצוג המסורתיות. אני רואה את עבודותי כמצטרפות לעיסוק זה, ובאופן יותר ספציפי לעיסוק בייצוגים של גוף נשי ומסורת דתית. אני מייצרת סיטואציות על־מציאותיות, אניגמטיות ומטרידות. סיטואציות אלו מתמקדות במתח הקיים בחיים הפיזיים והרגשיים שלי, אך הן גם נוגעות בנושאים רחבים ורלוונטים אודות יחסי כוחות, ריבוי זהויות והיררכיות מגדריות.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

כל האמנים שלימדו אותי אמנות יצירה באוניברסיטת חיפה. אסי משולם, היום ראש החוג בבית ספר לאמנות באוניברסיטת חיפה, הנחה אותי בפרויקט גמר בתואר ראשון. זו הייתה התערוכה הראשונה שלי והמשפט שלו שאני הכי זוכרת היה: עבודת אמנות גורמת לצופה לשאול שאלות ולא חייבת לתת לו תשובות לשאלות האלו. שרון פוליאקין ואורי קצנשטיין ז״ל שהנחו אותי בפרויקט הגמר בתואר שני, למדתי מהם שיותר חשוב להיות אדם טוב לפני שנלמד איך להיות אמן טוב.