יומיים; זה מה שהיה חסר לסניף הישראלי של אז׳י (AGI – Alliance Graphique Internationale) להיכנס לדפי ההיסטוריה כאחד ממארחי הכנס השנתי של ארגון המעצבים הגרפיים היוקרתי בעולם. השנה הייתה 1973 והכל כבר היה מוכן: המיקום נקבע (מוזיאון ישראל, ירושלים); חברי אז׳י מרחבי העולם הזמינו כרטיסי טיסה וחדרי מלון; עבודות עיצוב של חברי הארגון הוטסו לארץ והמתינו לתצוגה בתערוכה בכנס; הפתיחה החגיגית תוכננה ליום שני ה־8 באוקטובר.
חברי הסניף הישראלי היו נרגשים, ללא יוצא מן הכלל; כל שני החברים – גם ז׳אן דוד וגם דן ריזינגר. מעצם היותם שני החברים היחידים, הוטלה עליהם מלאכת עיצוב התדמית הגרפית. ריזינגר עיצב את הכרזה והשתמש ברישום של דוד כדימוי המרכזי, אך כ־48 שעות קודם לפתיחת האירוע – ביום שבת ה-6 באוקטובר, בשעה שתיים בצהריים – הופעלו צופרי האזעקה, ומלחמת יום הכיפורים פרצה. בתחילה הוכרזה רק דחייה, אך עד היום לא הורמה הכפפה והכנס המיוחל לא התקיים מעולם בארץ הקודש.
דן ריזינגר, כרזת כנס אז׳י בירושלים, 1973
דן ריזינגר, הסקיצה המקורית לכרזת כנס אז׳י בירושלים, 1973
אחת לשנה מתכנסים חברי אז׳י (מבטאים אז׳י ולא אגי, היות והמקור בצרפתית), בכל פעם במדינה אחרת בעולם. בסוף השבוע הקרוב (28־29 בספטמבר) יתקיים הכנס של 2018, הפעם במקסיקו סיטי. הכנס כולל שני אירועים נפרדים: ה־AGI Congress שבו משתתפים חברי אז׳י בלבד, וה־AGI Open שפתוח לקהל הרחב. האירוע הפתוח יכלול 22 הרצאות של מעצבים ושל מעצבות חברי הארגון. הכוונה באירוע פתוח היא שכל אחד יוכל לשבת באולם וליהנות מסדרת ההרצאות גם אם אינו חבר אז׳י, אך לצורך כך יהיה עליו להיפרד מ־700 דולר. במסגרת האירוע הסגור פונה מדי שנה הסניף של המדינה המארחת למעצבי הארגון ומבקש מהם שיעצבו עבודה במיוחד בעבור הכנס. עבודות אלה מוצגות בתערוכה ובספר.
תחילתו של אז׳י בשנת 1951. הוא הוקם כהתארגנות של חמישה מעצבים גרפיים שכולם כבר אינם בין החיים – שלושה צרפתים ושני שוויצרים שהיו בעלי עניין מקצועי משותף. הרעיון המרכזי היה לקיים מפגש שנתי שבמסגרתו יתעדכנו בעבודותיהם של החברים. הנושא החברתי היה לא פחות חשוב מהנושא המקצועי. עם השנים הקבוצה גדלה, גדל מספר המדינות שמהן הצטרפו מעצבים, וכיום חברים בארגון 488 מעצבים ומעצבות מ־39 מדינות שונות בעולם. ייתכן שהמילה ״הצטרפו״ אינה מדויקת שכן מעצב לא יכול להצטרף לארגון ביוזמתו או לבקשתו. אז׳י הוא ארגון סגור; התקבלות אליו מותנית בהמלצה של מעצבים אחרים שכבר חברים בארגון. מעצב שעליו המליצו צריך לעבור ועדת קבלה. מעטים מומלצים, ועוד יותר מעטים מתקבלים.
היינו שישה
שישה; זה מספר המעצבים הגרפיים הישראלים שהתקבלו לאז׳י מיום הקמתו ועד היום. ז׳אן דוד היה החלוץ: זה קרה בשנת 1957 כשהארגון היה בן שש שנים בלבד. כיצד עושה אמן וגרפיקאי מישראל הקטנה את דרכו לשורות ארגון בינלאומי יוקרתי ואינטימי כל כך, שמרבית חבריו מגיעים ממעצמות עיצוב? תשובה לשאלה זו מספקת רותי אופק – מנכ״לית ואוצרת ראשית של המוזיאון הפתוח תפן, שאצרה יחד עם כרמלה רובין את התערוכה ״ז׳אן דוד – רב פנים״ בשנת 2002. לדבריה, ההסבר טמון בשהותו של דוד כעשור בפריז (בשנים 1935־1926), תחילה כסטודנט ובהמשך כאמן פעיל.
ז׳אן דוד, מתווה לכרזת יום העצמאות תשט״ו, 1955. צילום: שחר ויצמן, באדיבות המוזיאון הפתוח תפן
ז'אן דוד, כרזת תיירות דוד המלך, 1954. צילום: שחר ויצמן, באדיבות המוזיאון הפתוח תפן
״ז׳אן דוד היה אמנם ישראלי, אך הרבה לפני שעלה לישראל מרומניה בשנת 1944, בהיותו בן 36, כבר נחשב לאמן בין־לאומי. נוסף על כך היו לו קשרים חובקי עולם, והוא היה מיודד עם אמנים דוגמת ויקטור בראונר״. אופק מתייחסת גם לסגנון עיצוב הכרזות של דוד: ״בניגוד למעצבים היקים שהיו שמרניים ועצורים, ז׳אן דוד הכניס לתוך העיצוב הישראלי קורטוב של הומור, של קריצה״, בזמן ששימוש בדימויים בעלי אופי הומוריסטי אפיין את הכרזות הצרפתיות של אותה תקופה.
בשנת 1970 התקבל לאז׳י הישראלי השני, דן ריזינגר, כיום בן 84. סיפור קבלתו לארגון התחיל כשנתיים קודם לכן כשביקר בישראל המעצב הבריטי ממוצא גרמני פ. ה. ק. הנריון. ריזינגר, שבשנת 1998 היה למעצב הגרפי הישראלי הראשון שלו הוענק פרס ישראל לעיצוב, מספר: ״זמן מה לאחר ביקורו של הנריון התבקשתי על ידי ג׳ורג׳ הים לשלוח לו דוגמאות של עבודות שעיצבתי, מבלי שפירט מהי הסיבה. בדיעבד הסתבר שהן נועדו לצורך המלצה על מועמדותי לחברות באז׳י. יום אחד הגיע מכתב בדואר שבו הודיעו לי שהתקבלתי לארגון. בכלל לא ידעתי שהייתי מועמד״.
ריזינגר הבין מה מהותו של הארגון רק כשטס לראשונה לכנס השנתי שהתקיים בברצלונה בשנת 1970. ״שם פגשתי לראשונה במעצבים הגדולים ביותר בעולם – אלה שהסתכלתי עליהם בהערצה ושאת שמותיהם הכרתי מהספרות המקצועית״. תכנון הכנס בירושלים (שכאמור לבסוף לא התקיים) היה לדבריו האקט הפעיל הראשון שלו כחבר בארגון. ריזינגר מוסיף כי בשני העשורים האחרונים שינה הארגון את אופיו. ״כיום הוא כבר לא מתמקד בחבר׳ה כפי שהיה בעשורים הראשונים לחברותי, אלא הוא גוף מקצועי, גדול ומאורגן״.
דן ריזינגר, עבודה בנושא דיוקן עצמי לכנס אז׳י באיסטנבול, 2009
דן ריזינגר, עבודה בנושא גבולות לכנס אז׳י בפריז, 2017
ירום ורדימון, עבודה בנושא מודולר לכנס אז׳י בברצלונה, 2011
ורדימון: ״כשאתה מתקבל כמעצב צעיר לארגון כזה, החברים האחרים פשוט מושכים אותך למעלה; זה פותח לך דלתות, מזמינים אותך למקומות שמעולם לא חשבת שתוזמן אליהם״
ירום ורדימון, עבודה בנושא דו קיום לכנס אז׳י בביל (שוויץ), 2015
בשנת 1982 הצטרף לשורות הארגון ירום ורדימון שהיה החבר הישראלי השלישי. ורדימון בן ה־77 גם הוא חתן פרס ישראל לעיצוב, וכעת הוא מכהן כנשיא הסניף הישראלי. באותה שנה הוא התבקש על ידי המעצב האנגלי מייקל פיטרס לשלוח למשרדו שבלונדון תיק עבודות. פיטרס, שהכיר את עבודותיו של ורדימון, חבר לחברי סטודיו פנטגרם הלונדוני, ויחד הם המליצו על הישראלי. במקביל להמלצות האירופאיות המליצו על ורדימון באותה שנה גם מעצבים אמריקאים, בראשם לו דורסמן והרב לובלין. באופן נדיר, בשנה שבה הוא התקבל לאז׳י התקבלו שני מעצבים בלבד – הוא ואדגר ריינהארד השוויצרי.
״כשאתה מתקבל כמעצב צעיר לארגון כזה, החברים האחרים פשוט מושכים אותך למעלה; זה פותח לך דלתות, מזמינים אותך למקומות שמעולם לא חשבת שתוזמן אליהם״, מדגיש ורדימון. בהתאם למה שהיה נהוג בארגון בשנה שלאחר מכן הוא שימש בעצמו כשופט בוועדת הקבלה. רק אז הבין כמה קשה היה להתקבל כאשר ראה את רשימת המועמדים הארוכה של 1983. ורדימון מוסיף שבתקופה שבה הוא התקבל כחבר כמעט שלא היו נשים חברות באז׳י. ״השליטה הייתה לגמרי גברית, אבל מאז דברים השתנו״. ואכן, נשיאת אז׳י הנוכחית היא ניקי גוניסן ההולנדית שמכהנת בתפקיד מ־2015.
בשנת 1998 הצטרף הנציג הרביעי – חתן פרס ישראל לעיצוב דוד טרטקובר (כיום בן 74). מי שהמליצו עליו היו חברי סטודיו גרפוס הצרפתי, בראשם פייר ברנרד. טרטקובר הוזמן מספר פעמים על ידי הוועדות המארגנות להרצות ולהציג את עבודותיו בכנסים של אז׳י, בין השאר באיסטנבול ובבייג׳ין. הוא נוהג להשתתף בפרויקטים שמארגנים חברי הסניף המארח, ולפני שנתיים בכנס שהתקיים בסיאול אירע מקרה יוצא דופן. הבריף שהוגדר היה עיצוב עבודה המתייחסת למונח ״I Love Seoul״. טרטקובר עיצב עבודה שבה שולב טקסט זה עם דמותו של מנהיג קוריאה הצפונית קים ג׳ונג־און. ״ברגע שראיתי את הבריף מיד ידעתי שזה מה שאני אעצב״, הוא מספר.
דוד טרטקובר, עבודה בנושא איי לאב סיאול לכנס אז׳י בסיאול, 2016
דוד טרטקובר, עבודה בנושא דו קיום לכנס אז׳י בביל (שווייץ), 2015
אולם, העבודה, הנחשפת בעיתונות הישראלית כאן לראשונה, צונזרה ולא התקבלה על ידי הוועדה המארגנת. היא לא הוצגה בתערוכה ולא נכנסה לקטלוג. ״שלחתי להם את הקובץ במייל, והם ענו לי שהם לא יכולים לפרסם את העבודה שעיצבתי״. טרטקובר לא ויתר – הוא הדפיס עותקים בגודל איי־חמש, טס לסיאול, וחילק את הגלויות לבאי הכנס. את הכנס פתח ראש העיר סיאול, שמיד בתום נאומו קיבל גם הוא גלויה מטרטקובר. בניגוד למעצבים הקוריאנים שצנזרו את העבודה, ראש העיר דווקא צחק.
חילופי דורות
עשור בלבד חלף מאז קבלתו של טרטקובר לאז׳י ועד שישראלי נוסף הצטרף לארגון: המעצב הגרפי החמישי, עודד עזר, שהתקבל בשנת 2009, היה כבר נציגו של הדור הבא. עזר, כיום בן 46, שמע על אז׳י מטרטקובר שלימים יהיה הראשון מבין שמונת המעצבים מרחבי העולם שימליצו על קבלתו של עזר לארגון. מספר הממליצים הגדול לא היה מקרי; עזר לא נכנס לאז׳י כמעצב אנונימי, אלא לאחר עשור של פעילות עיצובית שזכתה להד עולמי. לדבריו של עזר, איכות גבוהה של עבודות אינה מספיקה על מנת להיכנס כחבר לארגון.
״את חברי אז׳י החדשים בוחרים חברי אז׳י הקיימים, וזאת בעיקר לפי פרמטר עיקרי אחד: מידת ההשפעה של המעצב. מה שמעניין את החברים הוא האם הצלחת להשפיע על המהלך העיצובי במדינה שבה אתה פועל וכמו כן במילייה הבין־לאומי״. עזר מזהה בשנים האחרונות תור זהב נוסף של אז׳י. לטענתו, צורפו לאחרונה לא מעט מעצבי אינטראקטיב, בניגוד לחברים הוותיקים שעסקו בעיקר בעיצוב כרזות ובמיתוג. יחד עם זאת, הארגון לדעתו טרם הפנים את השינוי, והדבר בא לידי ביטוי בבריפים של הכנסים. ״בשנים האחרונות כמעט בכל פרויקט שאני יוצר משולב אלמנט של וידאו או גיפ אנימיישן״, הוא אומר, ״אך גם כיום יעדיפו חברי הארגון בריפים של פרינט בלבד, ואני פחות מתחבר לזה״.
עודד עזר, עבודה לכנס אז׳י בברצלונה, 2011 (מימין פרט לצד העבודה). למטה: וידאו טיפוגרפי, V&A, לונדון
הנציג השישי והאחרון (בינתיים) ברשימה הוא גיא שגיא (בן 50), שהצטרף בשנת 2012 בהמלצתם של שני קודמיו ברשימה – טרטקובר ועזר. טרם הצטרפותו, היכרותו של שגיא עם הארגון ועם פעילותו הייתה בסיסית. לדבריו, הצטרפות לארגון לא הייתה שאיפה גדולה בעבורו. שגיא לא משתתף בכנסים של הארגון (למעט בזה שהתקיים בשנה שלאחר קבלתו, שם הציג בפני החברים את עבודותיו, כפי שנהוג עם מתקבלים חדשים) ולא מעצב עבודות לבריפים השנתיים שהם מעין תרגילים סטודנטיאליים בעיניו.
יחד עם זאת, בחודשים האחרונים הוא דווקא מביע התעניינות ומוטיבציה, וזאת דווקא בהקשר הישראלי, בכל הקשור לפעילותו של הסניף המקומי של הארגון. ״מה שמעניין אותי בפעילות המקומית היא האפשרות להרים פרויקטים שיהיו בעלי משמעות. לבריפים השנתיים שמגיעים מחו״ל אין אורך חיים, הם לא מספיק מפתים. מחוץ לאז׳י יש דברים יותר מעניינים: תערוכות יותר משמעותיות ופרוייקטים יותר מושכים – בארץ ומחוצה לה – שבהם אני כן משתתף״.
עם הפנים לעתיד
לאחרונה יצא לאור בהוצאת Hesign הגרמנית הספר ״2007־2017 AGI new members״, המרכז את מיטב עבודותיהם של החברים שהצטרפו לשורותיו בעשור האחרון. כביכול, זהו ספר המאגד את עבודותיהם של המעצבים הגרפיים המובילים בעולם, אך אז׳י איבד בשנים האחרונות מיוקרתו. לאחרונה עבר הארגון תהליך של שינויים פנימיים מהותיים; הדור הצעיר הוא זה שמצעיד אותו כיום. אולי זו הזדמנות בעבור ההנהגה הצעירה של הארגון לרענן את השורות ולצרף מעצבים גרפיים ממדינות נוספות בעולם. יהיו שיתקשו להגדיר את אז׳י כארגון כלל עולמי כל עוד חברים בו מעצבים מ־39 מדינות בלבד מתוך 194 מדינות העולם.
ובאשר לסניף הישראלי, המונה כיום חמישה חברים – גם הוא יכול וצריך לגדול; הפוטנציאל בהחלט קיים, שני נציגים חדשים ב־20 שנה הם מעט מדי. ניסיונות לצרף ישראלים נוספים נעשו, אך רק עודד עזר וגיא שגיא התקבלו. יש להמשיך לנסות; חברות מעצבים ישראלים באז׳י יכולה לשמש ״צינור״ להעלאת העיצוב הגרפי הישראלי על המפה העולמית. ואולי סוף סוף ייסגר המעגל, והכנס השנתי של הארגון יגיע לישראל – במקום אותו כנס שבוטל לפני 45 שנה. כרזה והזמנה כבר יש – הם ממתינים בסטודיו של דן ריזינגר בגבעתיים. רק צריך לעדכן את התאריכים.
גיא שגיא, סדרת כרזות דמסקוס אל שם לתערוכה ניאו־אנדרטל, 2018
גיא שגיא, שכנים גלובליים – המרכז לאמנות דיגיטלית, 2016
The post ריזינגר, ורדימון, טרטקובר, עזר, שגיא: החמישייה הפותחת של אז׳י appeared first on מגזין פורטפוליו.
