בנוסף לגרוסמן תפעל בביתן גם נילי כהן, ראש המכון לתרגום ספרות עברית, והוא יופק ויתופעל בידי דייב יעקב – מפיק, יזם ומאייר. הביתן ישען על איור קו של גרוסמן, המתאר את המרחב הישראלי, ובכניסה אליו יעמדו פסלי צבר ענקיים בעיצוב אמנית הקרטון, אליאן קצ׳קה. יוצגו בו כ-100 ספרים שנבחרו בקפידה (רק ספרי מקור שיצאו לאור בשלוש השנים האחרונות), תוך שיתוף פעולה עם הוצאות הספרים הבולטות בארץ.
אנחנו ביריד הבינלאומי השנתי לספרי ילדים בבולוניה.
היריד הזה הוא גולת הכותרת של תעשיית ספרי הילדים העולמית: מציגות בו רוב הוצאות הספרים המרכזיות בעולם. ככל הידוע לי, אין הוצאות ישראליות בין המציגים, אבל נציגים מישראל מגיעים כל הזמן – גם כדי להתעדכן במה שקורה בספרות הילדים העולמית, וגם בשביל לשאת ולתת על זכויות לספרים וסדרות ספרים מחו״ל.
בין ביתני ההוצאות, משובצים ביתני הארצות – ביתנים שמטרתם הראשונית היא לייצג את מיטב היצירה הספרותית לילדים באותה ארץ. בדרך כלל ביתני הארצות לא עוסקים ביצוג מסחרי, אבל אנחנו דווקא הגענו מוכנים. השגנו בתהליך סיזיפי שנמשך כמה חודשים, את כל המידע לגבי זכויות יוצרים לכל אחד מ-100 הספרים שאנחנו מציגים, ואנחנו נאפשר לבאים לביתן לקבל את המידע המירבי על כל ספר שהם יתעניינו בו. אבל, חזון למועד, ועל החזון עוד נדבר אחר כך.
בינתיים, אחרי טיסת לילה מעייפת, הגענו בשן ועין, מעבורת ורכבת, וגילינו שאנחנו לגמרי לבד, עם פרויקט מגלומני ובלתי אפשרי, אפס איטלקית, וחוסר יכולת להתמצא במרחב (יש לציין שאני בבולוניה זו הפעם השביעית. אני מקפידה ללכת לאיבוד בכל פעם, ליד אותו מגדל גבוה). היום הגענו ליריד עצמו. למעשה, רוב המציגים מגיעים, לכאורה – רק יום לפני, ומעמידים את הביתן ביום אחד.
זה עובד מפני שלרוב המציגים יש צוות של שמונה אנשים, והם מניידים איתם קירות גבס, סולמות, וחבלים. אנחנו צוות של שני אנשים, מצומצמי תקציב, צריכים לאלתר, ולמצוא פתרונות מסובכים להדבקה של פוסטרים, וציפוי של מדפים סטנדרטיים של היריד (עוד לפני שאנחנו מחברים את כל מתקני הקרטון והרהיטים של איקאה).
טוב מאד שהגענו היום – כי מבזבזים המון המון זמן בפשוט ללמוד את המצב. לקח לנו המון זמן להכנס בפועל ליריד (טעות בירוקרטית). לקח לנו המון זמן (ודבק!) להדביק את הפוסטר הראשון ולהבין שאנחנו עושים את זה לא נכון. החפצים שלנו לא הגיעו עד שהמפיקה המקומית צעקה על הפועלים של היריד (הם הבטיחו לה שהכל ״כבר נמצא בביתן״). לא היה סולם. גילינו שיש לנו מעט מדי דבק (דבק שהופיע במערכה הראשונה, יתן בטוח בראש במערכה השלישית, שקורית מחר).
המפיקה הגיעה עם הרהיטים של איקאה רק חצי שעה לפני שסגרו את היריד ולמעשה כיבו לנו את האור תוך כדי הדבקה. כל זה היה נורא ואיום ומבאס ביותר, אבל מצד שני, אנחנו מאושרים שעשינו את כל זה היום. טעינו, למדנו את השטח, הבנו מה חסר. אנחנו מקווים שמחר, עם קצת עזרה מחברים שיגיעו לאורך שעות היום, נצליח יותר. למעשה אין לנו ברירה. אנחנו חייבים להצליח, ועם הידיעה הזו, אנחנו הולכים לישון, מבוהלים אך מבועתים לגמרי.
לילה טוב!
