ארבע תערוכות יחיד של אמניות ישראליות ייפתחו בשבת (20.10) במסגרת מחזור החורף של בית האמנים בירושלים.
טל ירושלמי / לא יום ולא לילה
טל ירושלמי תציג מיצב ציורי תלוי מקום בתערוכה ״לא יום ולא לילה״ (אוצרת: טלי בן־נון). למיקומה הגיאוגרפי של ירושלים, הנושקת לפתחו של מדבר יהודה, הייתה השפעה מכרעת על גוף העבודות בתערוכה. ירושלמי מתבוננת וחושבת על מקום קונקרטי – מדבר יהודה – אבל מציירת מקום מטאפיזי, על הנרטיב ההיסטורי, הפוליטי והגיאוגרפי שלו. ציוריה ״מושעים״ ברווח הלימינלי שבין ציורי יום לציורי לילה, תלויים במרחב שהוא מעבר למחזוריות הזמן, מעבר לסדרי הטבע, מעבר למרחב הריאליסטי של הזמן ולתודעה המתקיימת בו.
הטופוגרפיה, האקלים, האור, הצבעוניות, הטקסטורות וההיסטוריה של מדבר יהודה והממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו בו – הם הפילטרים שדרכם התגבשה פלטת הצבעים של התערוכה. ירושלמי, המרבה לחקור בציוריה ממצאים של תרבויות עבר קדומות וחפצים שימושיים המזוהים עם מלאכות מסורתיות, הופכת את אינוונטר הדימויים הפרטי שלה למחסן קולקטיבי המחבר בין טבע לתרבות. דימוי הופך לסמל, סמל הופך לארכיטיפ, ארכיטיפ הופך למיתוס של חברה ותרבות.
באירוע הפתיחה יושק הספר ״יומן סלים״. מפגשי גלריה עם האוצרת והאמנית: שלישי, 30.10 בשעה 18:00; שבת, 24.11 בשעה 12:00.
טל ירושלמי
יערה אורן (צילומים מ״ל)
יערה אורן
יערה אורן / תריס
יערה אורן זוכת הפרס לציור על שם אסנת מוזס לאמן צעיר לשנת 2018, תציג את התערוכה ״תריס״ (אוצרת מלווה: נוגה דוידסון). שופטות ועדת הפרס, דגנית ברסט, זויה צ׳רקסקי ונטעלי שלוסר, נימקו את הבחירה: ״אורן, יצרה גוף עבודות מרשים ואינטנסיבי, שאינו שוקט על שמריו, מתפתח כל הזמן ומעיד על כשרון גדול. בעבודותיה יש ביטוי אתי ואסתטי למקום והזמן. זה ציור המוזן מהמראות בסביבה היומיומית והמאולתרת בה יערה חיה ועובדת – בשולי העיר, בדרום תל אביב בשכונת שפירא על בתיה, חצרותיה ותושביה.
״עם כל הווירטואוזיות והמורכבות הניכרת בציוריה, יערה בוחרת בציור שהוא קומוניקטיבי, אסתטי ומענג. ציור שאינו מפנה עורף לצופה. היא אינה מקדשת את האוונגרד אלא את האנושי. בשנתיים האחרונות יצרה אורן עבודות בהן שדה הציור כמו נפרם ונעשה מורכב יותר, הדימויים מרומזים והשלם מפלרטט עם הפרגמנט. אלו ציורים חושניים, משחקיים ומלאי חיוניות, המעידים גם על המחויבות והיצירתיות של האמנית״.
מפגש גלריה עם האמנית: שבת, 17.11 בשעה 12:00; טקס הענקת הפרס: ראשון, 28.10 בשעה 19:00.
מירה חרמוני־לוין, צילום: גריגורי קטין
מירה חרמוני־לוין / דומם
התערוכה ״דומם״ של מירה חרמוני־לוין (אוצרת: מאירה פרי־להמן) תציג עבודות שנוצרו בין השנים 1990 – 2017. חרמוני־לוין מציירת בצבעי שמן על בד, וחוזרת אל אותם נושאים שוב ושוב; דומה שנידונה לחזרה סיזיפית לנושאיה, ולשאיפה נצחית לשפר אותם. בודותיה כוללות שתי קבוצות: באחת, נראית ילדה הלבושה בשמלה לבנה, ספק דיוקן עצמי ספק רוח רפאים; האחרת – המוצגת בתערוכה הנוכחית – מתארת חפצים דוממים. העצמים המתוארים קשורים לתלישות, לנדודים ואף לשואה. לעתים מתוארים רק פרגמנטים מהם, והחלקים הבלתי נראים נותרים בגדר סוד, שלדברי האמנית גם היא אינה יודעת מהו. המזוודות הסגורות המרופטות ראו זמנים טובים יותר, וכך גם הארונות והשולחנות, שנדמים אף הם למזוודות צופנות סוד.
מריה סאלח מחאמיד (צילומים מ״ל)
מריה סאלח מחאמיד / פחמאוויה
בתערוכה ״פחמאוויה״ במסגרת סדרת נדבך 21 תציג מריה סלאח מחמיד עבודות רישום ותחריט (אוצרת: דורית רינגרט). סאלח מחאמיד מעדיפה פורמטים גדולים, דמויי מגילות. בעבודתה אום אל פחם (2016, פחם על בד) היא רושמת דמות איקונית היושבת בפרופיל. הדמות שאובה מציורו של ציבי גבע באותו שם משנת 1983. לצדה היא רושמת דמות נשית נוספת, ארוכת שיער, הלבושה בחצאית קפלים – דיוקנה שלה. כך היא מופיעה בציוריה, ברישום מתומצת, בקו ברור והחלטי. סאלח מחאמיד מתייחסת לציורו של גבע מתוך ההכרח לדבר על מקום מגוריה בדיבור ישיר של בת המקום, כמי שמתקשה עם דיבור הבא מן החוץ: ״אני פחמאוויה [בת אום אל פחם]״, היא אומרת, ״קשורה מאוד לעירי ולהיסטוריה שלה, שלמרבה הצער, חוזרת על עצמה שוב ושוב ומשקפת את הדה־לגיטימציה, שהיא מנת חלקם של העיר ושל תושביה. אני מכירה את המציאות בתוך החברה הערבית ובתוך עירי, אום אל פחם, טוב יותר מכל אחד זר אחר״.
קולות הירי האזרחי, הנשמעים בעיר תדיר ובמפתיע, ביום ובלילה, בימי חול ובימי חג, כמו מפלחים את גופה, בעודה קשובה למסלולו של כל כדור תועה. סאלח מחאמיד מנכיחה את ניקובי הירי על לוחות הנחושת בתחריט וברישומי הפחם, מתריסה על הפקרתם של יושבי ביתה; על הקלות, על האקראיות ועל הסתמיות המאפשרות את נטילת החיים מתושבי המקום.
מפגש גלריה: שישי, 14.12 בשעה 11:30
הכניסה לבית האמנים ללא תשלום.
The post תערוכות אוקטובר-דצמבר 2018 בבית האמנים בירושלים appeared first on מגזין פורטפוליו.
