Yuval:
הי ענת, מה קורה? מה שלומך?
Anat:
מצוין ( : נחמד ככה
Yuval:
יפה. ברור לך מה השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול: למה אנחנו מטיילים בעולם?
Anat:
מעניין מאיפה היא הגיעה… יש כמה תשובות, אבל בקצרה ממש אגיד שאנחנו מטיילים כדי לגלות: מדינות, אנשים, תרבויות, אבל בעיקר מנסים לגלות את עצמנו. כמובן שתלוי באיזה סוג של טיול מדובר
Yuval:
איזה סוגים יש?
Anat:
יש את הטיול של כמה ימים – לאכול, לבקר במוזיאונים ולעשות שופינג. אבל אלה לא הטיולים שמעסיקים אותי. מעניין אותי להבין מה גורם לאנשים לזוז ממקום למקום לתקופה ארוכה. מאיפה ה״רעב״ הזה. ויש כמה תשובות.
יש את אלה שרוצים לברוח: משהו בחיים לא מסתדר, וההפסקה שמספק הטיול נותנת אוויר. יש בראיונות כמה כאלה, כמו מירי ודייב. את מירי מקנדה פגשתי בקיוטו: היא יצאה לטיול של כמה חודשים כדי להתנער מטראומה שהייתה לה. היא הייתה בקיץ בישראל והלכה למסיבה עם חבר. הוא שתה הרבה יותר מדי, והיא עזבה את המסיבה בלעדיו. אחר כך הסתבר שהוא מת… זה ישב לה על הלב, וכל מה שהיא ניסתה לעשות לא שיחרר את המועקה. אז היא החליטה לקחת את עצמה לטיול לבד, וזה סידר לה את המחשבות ובעיקר ניקה את האשמה
Yuval:
ודייב?
Anat:
דייב לא מצא את עצמו: במשך שנים הוא היה שחקן כדורגל, ואז החליט להיות בן אדם רציני. נכנס למחקר ביולוגי ועבד כמה שנים במעבדות. הוא הרגיש שהוא מאבד את החיים בארץ המוצא שלו; שהוא משתעמם ושחסר לו אקשן. חברה שראתה אותו במצב הזה הזמינה לשניהם טיסה לארץ בספונטניות, והמרחק העניק לו פרספקטיבה, נתן לו אומץ לקבלת החלטות חדשות
Yuval:
ידעת שתעשי תערוכה לפני שהתחלת בפרויקט?
Anat:
לא… כל הפרויקט התחיל כי בדיוק לפני שנה הזמנתי במן דחיפות כזו כרטיסים ליפן לטיול של כמעט חודש, לבד, ולא ממש הבנתי למה אני עושה את זה… ברור שנסיעה ליפן היא חלום, אבל יש לי הרבה חלומות, ולא הבנתי למה אני שוב נוסעת לבד. זה טיול רביעי שלי לבד בתקופה האחרונה. אני באמצע החיים, יש לי ילדים ועסקים; לא עוזבים בספונטניות הכול בלי סיבה ברורה…
ואז החלטתי שלפני הטיול שם אני אחקור את עצמי דרך אנשים אחרים. החלטתי לשמוע אותם: למה הם מטיילים. המשך כמה חודשים הגעתי להוסטל ותשאלתי אנשים. לאחר השאלות עשיתי רישום של המרואיינים באמצעות טושים (כי ככה אני מבינה דברים יותר טוב). אלו היו ממש שיחות קצרות – עשר דקות סך הכל עם הרישום. אחרי שסיימתי איתם ישבתי לכתוב את התשובות שלי לעצמי. היו הרבה והן יופיעו בספר שאוציא בהמשך
Yuval:
וואלה. ספרי רגע כמה מילים על עצמך
Anat:
ענת, 43, נשואה ואמא לשלושה ילדים. חיה בכמה עולמות במקביל. הייתי שנים יועצת שיווק עצמאית, יש לי קפה וחנות קוסמטיקה טבעית. במקביל לאלה תמיד עסקתי בפרויקטים יצירתיים שהמצאתי. התחלתי עם ראיונות של 365 נשים – ראיינתי אישה אקראית בכל יום והעליתי לבלוג. אחר כך עשיתי פרויקט על חלומות בשם i wanted2B בשיתוף פעולה עם צלמים בין־לאומיים. אני מציירת הרבה שנים (בארבע האחרונות עם הברביזון החדש), כותבת המון ומטיילת. הרבה
Yuval:
הכי כיף לטייל!
Anat:
הכי! אני עושה עכשיו פרויקט ראיונות וציורים נוסף בג׳סר א זרקא, וגם שם אני שומעת שוב ושוב את הכמיהה לטייל
Yuval:
קודם אמרת שאת עושה רישום בטושים לאחר הראיונות כי ככה את מבינה דברים יותר טוב. זה משהו שתמיד היה?
Anat:
אני מוכרחה לצייר! אני מבינה ככה הרבה יותר טוב את מה שאני חווה. בעיקר בחו״ל, כשיש זרות, אני עוצרת ורושמת, ורק אז ממשיכה. גם בני אדם. כשאני רושמת אותם אני מבינה אותם יותר טוב. אני משתהה. זה עוצר לי את האוטומט. את הראייה הזו של מישהי שכבר מכירה ויודעת. אני מגלה ככה עוד. הציור בעיקר מעניק לי הזדמנות להרגיש
אני מוכרחה לצייר! אני מבינה ככה הרבה יותר טוב את מה שאני חווה. בעיקר בחו״ל, כשיש זרות, אני עוצרת ורושמת, ורק אז ממשיכה. כשאני רושמת בני אדם אני מבינה אותם יותר טוב. אני משתהה. זה עוצר לי את האוטומט. הציור מעניק לי הזדמנות להרגיש
Yuval:
אז ספרי רגע איך זה הולך: איך את פונה לאנשים? מה התגובות שלהם? את מראה להם את הציור? וכן הלאה
Anat:
הפרויקט נעשה באברהם הוסטל (המהמם!) ובהוסטלים ביפן שישנתי בהם. פניתי לאנשים שישבו לידי, שאלתי אם אפשר לשאול שלוש שאלות (מאיפה אתה בא, למה אתה מטייל ומה היעד הבא), ואז רשמתי אותם רישום מהיר. אנשים תמיד שיתפו פעולה. אנשים שמטיילים אוהבים לדבר עם אנשים...
Yuval:
ומה קורה בתערוכה באברהם הוסטל?
Anat:
יצרתי קיר גדול בלאונג׳ המרכזי, שיש בו מן מפה של רישומי הפורטרטים, ציטוטים מהראיונות, קצת טקסטים, ומסביב להכל רישומים שלי מסיבוביי בעולם בשנה וחצי האחרונות – קצת יפן, ספרד, צרפת אמסטרדם ויוון. זה המקום האידיאלי להציג את הפרויקט: אנשים עוברים ליד הקיר עם מזוודות, נעמדים, קוראים, חושבים וממשיכים הלאה. הטקסטים לא צפויים: נטרלתי את התשובות של ״אני מטייל כדי לראות נופים ותרבויות״. ככה יש מגוון, והוא מפתיע
Yuval:
מה הכי הפתיע אותך?
Anat:
מייק. ממש לקראת סוף הפרויקט ישבתי בחוץ ליד איזה איש מקועקע טוב טוב ששתה בירה ובהה באוויר. הצעתי לו להתראיין. הוא סיפר שהוא מאוסטריה ושהוא בא לארץ כדי להניח פרחים על הקבר של שמעון רוזנטל.
ואז הוא הסביר את הקשר: אמר שכל חייו גדל בצל השואה. הבית שלו לא רחוק ממחנה ריכוז, סבא שלו היה בוימאכט, השכנים כולם מסביב היו קשורים למלחמה. הוא רצה להגיע לישראל, ללכת ליד ושם, אולי לפגוש כמה ניצולים ולדבר איתם. אבל יותר מהכל הוא רצה להניח פרחים על הקבר של רוזנטל שהוא גיבור בעיניו. בעיקר כי הוא בחר בצדק ולא בנקמה. זה הדהים אותו.
זה בהחלט היה מפתיע. כזה ״קול גאי״, הייתי בטוחה שהוא הגיע למסיבות פה. ויש עוד מפתיעים עם סיבות שמחות. פתאום אני חושבת על המדגם שעשינו פה ( :
מייק
Yuval:
יש הבדל בתשובות בין גברים לנשים? מבוגרים או צעירים? אירופאים או אסייתים? וכן הלאה
Anat:
כמובן שמה שעשיתי לא מספיק למחקר מייצג, אבל בגדול התשובה היא ממש לא. יותר מזה, גם הגיל לא יצר הבדלים מהותיים בתשובות. היו בפרויקט נשים מעל גיל 60 שטיילו לבד, היו במקומות שונים בעולם, ולא נראה שהן מתכננות לעצור. הרבה מהאנשים שפגשתי טיילו לבד; גם גברים, גם נשים, אנשים ממוצאים שונים. לדוגמה, קטי נסעה לירדן, למצרים ולישראל לכמה חודשים, והיא מעל 60. גם אנה מצרפת שהיא מעל 60 אמרה לי באופן ברור שאם היא מפסיקה לטייל אין לה סיבה לחיות
Yuval:
לאן את הכי אוהבת לנסוע? מה השלישייה שלך?
Anat:
הופה. אז כמובן בלי להתחייב שזה מה שאענה מחר, אני מרגישה שיפן שינתה אותי באופן יסודי ועמוק. הטיול שם היה חוויה אקסטרימית. ברזיל, כי למרות העוני והכול התרבות נכנסה לי לנשמה – היא מסקרנת מאוד, מלאה אמונות וסיפורים. גם המוזיקה שם מדהימה. ויוון: אני ממש אוהבת את המדינה הזאת. ומכל הסיבות בעולם – המים, השמיים, האוכל, האנשים, הפשטות, התאנים… הייתי בהרבה מאוד מקומות ביוון, ואני תמיד שמחה לחזור. קצת מצער אותי שאין לי שורשים מהארץ הזאת (איזה סבתא רחוקה או משהו)
Yuval:
יפן! אני טוען שכל רגע שאנחנו מכלים את זמננו בנסיעה למקומות שהם לא יפן הוא בזבוז זמן… וברוך השם אני נוסע לא מעט למקומות אחרים
Anat:
שוב אתה צודק! בעיניי, בטח לישראלים, זה יעד חיוני. יפן היא מדינה שכל רגע האדמה יכולה לרעוד בה ולטרוף הכול (חוסר היציבות במקסימום), ובכל זאת מתקיים בה סדר מוקפד ששומר על תרבות, משפחה, ערכים ואמנות. אדם יכול לשבת לגלף תיבת עץ כמה שנים רק כדי שתצא מדויקת. הוא לא חושב על רעידת האדמה שיכולה להרוס לו הכול. יש התמסרות לרגע. כאן, בארץ המשוגעת שלנו, יש הרגשה שחוסר היציבות משפיע על האנשים בדיוק הפוך. מן מחשבה על הרגע ותו לא. פחות מחשבה על כמה שנים קדימה, פחות מחשבה על שימור ועל תרבות.
למרות שיש מצב שהיפנים קצת מגזימים עם ההקפדה שלהם...
Yuval:
לגמרי. מה היעד הבא?
Anat:
אני רוצה לנסוע לאסטוניה, יעד טרי מהבוקר אחרי שיחה עם חברה. בינתיים בשבוע הבא אני עושה קפיצה קטנה לבולגריה...
Yuval:
אסטוניה מקסימה. טיילתי שם שבוע עם אוטו והיה מאוד כיף
Anat:
היא נשמעת מדהימה עם כל המבנים היפים שלה, והבנתי שיש שם הרבה אמנות מעניינת
Yuval:
לגמרי. מאוד מומלץ. ולפני שנסיים, משהו חשוב נוסף שלא אמרנו?
Anat:
כן. שאפשר לקרוא את כל הפרויקט באתר שנקרא מסע אינסופ, וגם לפגוש פרויקטים קודמים ושפע רישומים. וכמו שאמרו גדולים ממני – המסע מתחיל בתוכי. דברו, דברו עם אנשים. בעיקר כאלה שאתם לא מכירים. לפעמים זה חוסך כרטיס טיסה...
The post ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה: ענת אור מגל בדקה למה כולם נוסעים appeared first on מגזין פורטפוליו.
