אגן הים התיכון מאופיין בחרסית מסוג טרה קוטה – (Terracotta באיטלקית: אדמה אפויה), חרסית אדמדמה לטמפרטורה נמוכה בטווח שבין 950-1,100 מעלות צלזיוס. השימוש הנפוץ בטרה קוטה מהעת העתיקה ועד היום יצר תרבות חומרית אופיינית ששורשיה באגן הים התיכון, אסיה, אפריקה ומרכז אמריקה. למטיילים במזרח התיכון ובאגן הים התיכון, צפון אפריקה ודרום אירופה – בולטת נוכחותה של הטרה קוטה כמעט בכל תחומי התרבות החומרית. הטרה קוטה שימשה ומשמשת עד היום ליצירת כלי אוכל ובישול (צלחות, קדרות, קנקנים, סירים וכדומה), אוביקטים משלימים מעולם האדריכלות (רעפים, אריחי חיפוי ולבני בניין, צינורות מים וביוב, עציצים וקירות ירוקים, תבליטים וכדומה), סינון מים, צלמיות ופסלים.
התערוכה בוחנת ייצוגים מקומיים, מזרח תיכוניים וים תיכוניים עכשוויים המשקפים את התרבות שהתפתחה מהשימוש בחרסית זו. הטרה קוטה היא חרסית הרוויה בברזל אדום והיא דומה בצבעה לסוגי אדמה שונים. צבעה הוא חום אדמדם, או ורדרד או חרדלי – בהתאם למקור שממנה הופקה. טווח הטמפרטורה של שריפת הטרה קוטה יהיה תמיד נמוך במנעד הטמפרטורות של שריפת קרמיקה, וקבוצת החרסיות הנמנית עליו נקראת ״אדמית״ (Earthenware) – משום שהיא דומה לצבע האדמה. השימוש בטרה קוטה נפוץ מאוד בעולם כחומר זמין, זול וקל יחסית לעיבוד ושריפה. הטרה קוטה הישראלית מאופיינת בצבע ורדרד־חרדלי והיא חיוורת יותר בצבעה מאחיותיה הדרום אירופאיות.
טל בטיט. צילום: אנטולי קריניצקי
המטיילים בדרום אירופה (פורטוגל, ספרד, איטליה, צרפת, יוון) ובצפון אפריקה (מרוקו, לוב, מצרים) יכולים לזהות בקלות את המרכזיות של הטרה קוטה בתרבות האדריכלית והשימושית. אולם, בישראל – בולט היעדרה של הטרה קוטה המקומית במרחב הציבורי והביתי. אמנם הטרה קוטה שימשה בעבר יוצרים כמו הדוויג גרוסמן, אמנון ישראלי, חנה חרג צונץ או ישראל בנקיר, שהחשיבו מאוד שימוש בחומרים מקומיים – אולם למרות השימוש המסורתי שנעשה בעבר בטרה קוטה המקומית, היא נעלמה מהאדריכלות בישראל ומכלי הבית השימושיים.
אחת הסיבות להיעלמות זו נעוצה בנתק התרבותי והפוליטי מהתרבות המסורתית הפלסטינית שהתקיימה באזור. סיבה נוספת היא הבניה המודרניסטיות שאפיינה את עשרות השנים הראשונות של כינון המדינה והתמקדה בבניה בבטון ולא בבניה מסורתית פלסטינית (שיכוני עובדים, אדריכלות ברוטליסטית). לימים הפכו בנייני הבטון למפלצות ענק של ברזל וזכוכית בעידוד של יזמים ואדריכלים בבנייה לגבהים תוך כדי שימוש בטכנולוגיות וחומרים חדשים. סיבה שלישית נעוצה בגיבוש של זהות תרבותית חומרית גלובלית – המפנה את גבה למזרח ולמקומי ושואפת לייצוג ולהתערות בבין לאומי והמערבי באמצעות פורצלן וחומרים תעשייתיים לבנים. סיבה זו יכולה להיות הסבר לעובדה המעניינת שכל מפעלי הקרמיקה (למעט ניסיונות מועטים) שפעלו בישראל לא ייצרו מוצרים מטרה קוטה אלא מוצרים מחומרים מיובאים לטמפ׳ גבוהות. השאיפה לגלובליות הפכה בשנות ה־90 ובראשית שנות ה־2000 את החומר החום והמקומי למיושן וארכאי.
עדן חברוני
Atelier Polyhedre
התערוכה בוחנת מחדש ייצוגים של טרה קוטה בתרבות החומרית, ובוחנת שאלות של זהות מקומית, מתוך ניסיון מחודש להתאהב בחומר החום אדמדם או ורדרד־חרדלי, לבחון את הנוכחות ואת הפוטנציאל העצום שלו במרחבים אדריכליים ובביטויים אמנותיים. התערוכה היא מסע באמצעות גוש של אדמה אל מושג הזהות, החמקמק והמתעתע, המוטענים בשאלות אישיות וקולקטיביות, פוליטיות, מקומיות וגלובליות.
בתערוכה יוצג מיצב של Atelier Polyhedre, סטודיו הפועל בנאן (Nantes) שבצרפת בתפר שבין אמנות עיצוב וחלל. כמו כן יוצגו מוצרים של ״טרקוטה אופקים״, מפעל משפחתי לייצור וייבוא פרטי בנין משלימים מטרה קוטה.
משתתפים: Atelier Polyhedre, אבנר אופק, לוקה אור, אורה איילון, תאיר אלמור, טל בטיט, יורם בלומנקרנץ, אבנר בלחסן ויוחאי עלוש, זיו בן דב, כוכבית בן עזרא גולדנברג, ענת בראל, איתן ברטל, מאי ברנדר, מיכל גבעתי, דיויד גוס, אלון גיל, שי ג׳רסי, דב גנשרוא, אסף דהאן, לנה דובינסקי, אבנר זינגר, אופיר זמודזיאק, ערן זרחי וטל ימין, יהונתן חבצלת, עדן חברוני, מגדלנה חפץ, טרה קוטה אופקים, עזרי טרזי וחיים פרנס, דונה יונתן כהן, אוריאל כספי, רועי מעין, עפרה עמיקם, גור ענבר, אילון ערמון, יוליה צוקרמן, זיו צפתי, אמיר צובל, סטודיו Reddish, אביב שני, סיון שפנר
נעילה: 22.12
מדברים על בוץ: שישי, 7.12, 10:00
שיח גלריה וסיור בתערוכה: 21.12
The post Terracotta Rave בבית בנימיני appeared first on מגזין פורטפוליו.
