משפחה שכזו במוזיאון ארץ ישראל

שתי עבודות פותחות את התערוכה תמונות מחיי משפחה, המוצגת כעת במוזיאון ארץ ישראל, והן מגלמות את הקצוות שביניהם נע האופן שבו אמנים ישראלים תופסים את מושג המשפחה: מצד אחד יצירתו האיקונית של יוחנן סימון מ־1951, ״שבת בקיבוץ״, המתארת את המנוחה המשפחתית דרך עיניו של האמן הסוציאליסט המגוייס, על כובעי הטמבל, החולצה הכחולה ומכנסי החאקי. סימון מציג מקבץ של סצנות משפחתיות, שמתקיימות כל אחת באופן עצמאי במרחב המתואר: ילד על ברכי אביו, אם שרועה למרגלות העץ ובנה משחק על הדשא עם טרקטור אדום, ילד רץ עם עפיפון, ועוד כהנה וכהנה סצנות המגדירות אינטראקציה משפחתית/קיבוצית דרך עיניו של סימון.

יוחנן סימון, שבת בקיבוץ. צילומי העבודות: אוסף דיסקונט

מירב הימן, טרמפולינה

מנגד, עבודתה של מירב הימן ״טרמפולינה״ מ־2010, היא צילום של משפחה ישראלית טיפוסית לבושה לבן סביב שולחן אוכל חגיגי עמוס כל טוב. אלא שכל אלה – המשפחה והשולחן – מרחפים באוויר בשיאה של קפיצה, מנסים עוד לשמור על הסדר בין האטריות המעופפות והיין שנשפך, ומשאירים לצופה לדמיין את הרגע שלפני ואחרי. העבודה של הימן היא מטאפורה אפקטיבית לתזזיתיות ולכאוס של התא הגרעיני ושל חיי משפחה מודרניים, שכוחות שונים מופעלים עליהם. בה בעת יש כאן גם חדווה ואומץ שנותנים פתח לתקווה.

הפנים השונות של המשפחה והמשפחתיות ניכרות במבחר העבודות שמוצגות בתערוכה, חלקן מתארות סצנות מחיי היום־יום, דוגמת העבודה של נטליה זורבובה, שציירה חברותא נשית בסלון הבית, כשחלק מהנשים קוראות, חלק רוקמות, והאינטימיות ביניהן ניכרת. בעבודות של מאיר פיצ׳חדזה מהדהדות תמונות משפחתיות הזכורות מאלבומי משפחה ישנים, עטופות בנהרת האור האופיינית לאמן.

אוצרות התערוכה, שולמית נוס, הממונה על אוסף בנק דיסקונט וחגית פלג רותם, עורכת האמנות של מגזין פורטפוליו, יצרו הצבות מעוררות מחשבה. ציורו של יחזקאל שטרייכמן, ״צילה וגיורא״, מוצג לצד ציורו של גיורא שטרייכמן, בנו של יחזקאל, שצייר את אשתו אראלה, באופן המהדהד את היחסים המורכבים שלו עם אביו המאסטר. קיר המכתבים המאויירים ששלח יוחנן סימון לבנותיו ממסעותיו בארצות רחוקות, ובהם הוא מתאר במילים ובציור את חוויותיו ורשמיו, נותן הצצה למורכבות היחסים במשפחת סימון, כמו גם לרוח התקופה. פינה בחלל התערוכה הוקדשה לחוויות מחוף הים, ובה הוצבו זו מול זו עבודה גדולה של פמלה לוי המבוססת על תמונות שצילמה האמנית בחוף הים ובבריכה, וסדרת צילומים של דוד עדיקא המתעדים רוחצים בחוף.

על הספקטרום

משפחה; כביכול נושא בנאלי שאין מה לחדש בו, ובה בעת מרכזי בחברה האנושית בכלל ובחברה הישראלית בפרט. בטקסט התערוכה האוצרות קוראות תיגר על מילותיו הידועות של לב טולסטוי בפתיחת אנה קרנינה, ״כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה״. זאת מתוך תפיסה כי המשפחה היא יחידת הבסיס של כל אדם ואדם, והיא המעצבת את נקודת מבטו, ויחד עם זאת השוני בין המשפחות בשילוב עם הדינמיקה התמידית בתוך המשפחה יוצרים עושר וגיוון. המתח בין הדומה לשונה, על כל נגזרותיהם ומופעיהם, הוא הבסיס לתערוכה זו.

פבל וולברג

רון אמיר

סמירה ווהבה

נקודת המוצא לתערוכה היתה עבודות מפתח מאוסף דיסקונט דוגמת זו של סימון, ״שבת בקיבוץ״, הנזכרת לעיל; עבודתו הקלאסית של משה קסטל, ״פיקניק משפחתי״, שמזכירה גם את הסגנון של רובין וגוטמן מאותה תקופה; עבודות ״אם וילד״ ו״אב וילד״ של פנחס ליטוינובסקי; עבודות של פמלה לוי, אסתר פרץ ארד, נורית דויד וכן צילומי ארבעת הדורות הנוגעים ללב של יהודית שרייבר – אם שהיא גם סבתא עם בתה, והנכדה שהפכה לאם עם תינוקה – שמתארות סיטואציות משפחתיות טעונות.

אל אלה צורפו עבודות של אמנים אורחים, בתמהיל שווה, שדרכן ניסו האוצרות ״לספק זוויות ראייה שונות שייצרו תמונה יותר מורכבת – ולכן גם יותר שלמה – של משפחתיות״, כפי שמספרת פלג רותם. ״ניגשנו לנושא מתוך שאיפה לתת ייצוג לאמנים בני דורות שונים, ולרב־תרבותיות שמאפיינת את החברה בישראל, המורכבת מקבוצות שונות ומגוונות״. פלג רותם מציינת את הרב־תרבותיות המכוונת להתחבר למגזרים שונים דרך סיטואציות אוניברסליות, דוגמת צילומי הכלות – חרדית, דרוזית וערבייה – בצילומים של פבל וולברג, סמירה והבה ורון אמיר. יחד עם זאת, ״היה חשוב להראות דינמיקה ויחסים בין אנשים, כמו בעבודות של מירב הימן, בצילום ובווידאו, שמראות את המשפחה והבית כזירה לא יציבה, שיש לעשות הרבה מאוד תרגילים כדי לשמור בה על האיזון״.

נקודת זכות

במקביל ל״תמונות מחיי משפחה״ נפתחה במוזיאון תערוכת מכירה בחסות הבנק לטובת עמותת הרוח הישראלית. בתערוכה זו משתתפים אמנים רבים שתרמו יצירות העומדות למכירה במנעד מחירים רחב, והכנסות המכירה מוקדשות לילדים ונוער בסיכון. את התערוכה אצרה נוס יחד עם האוצרת ורה פילפול. על פי מיקי דהב, מנכ״לית עמותת הרוח הישראלית, כבר בסוף השבוע הראשון נמכרו כרבע מהעבודות שעזרו לגייס סכום נכבד המשמש למלגות לימוד בעבור הילדים, ביניהן גם לתחום האמנות.

זו השנה החמישית שמוצגת תערוכת המכירה של הרוח הישראלית, בתמיכת בנק דיסקונט, שנושא בהוצאות ההפקה והקטלוג, אולם רק השנה הצליחו למצוא לתערוכה בית מוזיאלי. מוזיאון ארץ ישראל התגייס ותרם את החלל לתערוכות, וזאת בהשראת תערוכות המכירה שנערכות ברויאל אקדמי בלונדון זה 250 שנה. נוס מוסיפה שבתערוכות שבהן הבנק מעורב, השאיפה היא לשתף אמנים נוספים שהבנק מאמין בהם ולתת להם הזדמנות חשיפה לאספנים מהשורה הראשונה. רבים מאמנים אלה הציגו עבודות בשתי התערוכות, וחלק מעבודותיהם נכנסו לאוספים נחשבים. החבירה למוזיאון ארץ ישראל אפשרה את הצגת שתי התערוכות במקביל עד ה־10 בדצמבר באכסניה מוזיאלית – שיתוף פעולה שעל פי המעורבים בדבר צפוי להימשך בעתיד.