עופר קן־תור
בן 30, מגבעת שמואל. שירתתי ביחידת לשם (אחות של ממר״ם) בתור מעצב web, ואחר כך עבדתי בוואלה בתור מעצב למשך שנה. בהמשך נסעתי לטייל באוסטרליה ודרום מזרח אסיה למשך שנה וחצי, חזרתי לארץ כדי להכין תיק עבודות ובום, איינדהובן.
oferkantor.com
מניפסטו לעיצוב
פרויקט הגמר שלי הוא מניפסטו לעיצוב – DeFAI – Design for Freedom in the Age of Information. הפרויקט התחיל עוד בשנה ב׳ כשהתחלתי את דרכי במחלקת Man and Leisure ובו בזמן התחלתי להבין את מקומי בעולם העיצוב. המניפסטו הוא סיכום של שנותיי באקדמיה – הוא מציג את הדרך שבה אני עובד, וגם את הדרך שבה אני מעודד מעצבים אחרים להיות יותר מעורבים פוליטית כדי ליצור פרויקטים יותר חתרניים ואף משבשים.
עופר קן־תור. צילום: STRP
התרגום הראשון של המניפסטו מתעסק בריכוזיות של עולם החקלאות ובחוסר החירות שחקלאים (ואנו) חווים מסביב לעולם. בשנתיים האחרונות עולם החקלאות ראה שש חברות הופכות לשלוש; יש להן יותר מדי כוח ופטנטים, הן מחזיקות אותנו בסטטוס קוו של פולי סויה ושמן דקלים, וחקלאים לא יכולים לגדל את מה שהם רוצים כי פשוט אסור להם. אז אולי אנחנו צריכים להפוך לחקלאים גם כן, רק בלי קשר לחברות הענק.
לשם כך התחלתי קמפיין מודעות שמשבש את הלוגואים של אותן חברות הענק, ובכך מציג מסר יותר רלוונטי. נוסף על כך עיצבתי את SEEDER, פריזבי המפזר זרעים כשמשחקים איתו. יש לו מחסנית לזרעים, שלושה חורים שמהם עפים הזרעים החוצה, וכל פקק של בקבוק פלסטיק מתאים לו. SEEDER הוא המוצר הרב־פעמי הראשון ל״גנני גרילה״ במאבקם לאנרכיה שלוותית. הוא מודפס בתלת־ממד ואפשר להוריד את קבציו בחינם מהאינטרנט ולהדפיס לבד בבית. הפריזבי הוא כלי מחאתי – הוא משעשע אך ביקורתי כלפי הסביבה, והוא מיועד לאקטיביזם כחינוך ולחינוך כאקטיביזם כנגד היווצרות מונופול חקלאי. מטרתו ללמד על חוסר גיוון ברמה הגלובלית בזמן שהוא מגוון ברמה הלוקאלית. הפריזבי נמצא כרגע בגרסתו החמישית והשלב הבא הוא להכניסו לייצור המוני.
Ludicrous Veenhuizen
ויינהאוזן, עיירה קטנה במחוז דרנטה הנמצא בצפון הולנד, מהווה מטפורה לבבילון. רחובותיה מסודרים כשתי וערב, על בתיה כרזות דתיות שעשויות מלבני הבניינים, מסביבם מגדלי שמירה של בתי כלא פעילים והם מוקפים בטבע פראי. מטרת הפרויקט היא לייצר חוויה הפוכה לווינהאוזן, לעלות גבוה יותר ממגדלי השמירה שלה ולייצר איזון חדש בשיגעון. אם חוקי האדם השתלטו שם על הטבע, הפרויקט מטמיע את חוקי הטבע בחזרה על העיירה בעזרת מסלול אינטראקטיבי של רכיבה על אופניים.
המסלול מעוצב בהשראת ספירלת הפיבונאצ׳י שחוזרת על עצמה בטבע בצורות צפויות, וגם רשת המייסיליום שפרוסה בטבע בצורות בלתי צפויות. המסלול מתחיל במרכז העיירה, במוזיאון הכלא הלאומי, ויוצא החוצה ממנה בצורת הפיבונאצ׳י לפי הרחובות והשבילים שבתוך ומחוץ לעיירה. בתחילת המסלול אפשר לסרוק קוד בעזרת הסמארטפון ולראות על המסך מגה־מבנה בצורת ספירלה כתומה שעולה גבוה מעל העיירה ומנחה את הדרך.
בהמשך המסלול אפשר למצוא בולי עץ נטושים עם סימונים כתומים: אם הופכים אותם אפשר לשמוע שירים על חופש, על חירות ועל הפלת בבילון. כשהמסלול מוביל אל הטבע מחוץ לעיירה, אפשר לטפס על סולמות כתומים שמובילים אל חדרים על עצים שמקרבים את המשתמש אל המגה־מבנה. בתי העץ הם מקום לרגיעה מהמסלול ועליה מעל לווינהאוזן המשוגעת.
למה איינדהובן?
נסעתי ללמוד באיינדהובן כי…. גוגל אמר לי. באמת. רציתי ללמוד עיצוב בחו״ל, לא רחוק מדי מישראל, שהלימודים יהיו באנגלית וששכר הלימוד לא יהיה בשמיים; איינדהובן. לא ידעתי כלום על המוסד הזה לפני שהגעתי אליו, ולקח לי חצי שנה כדי להבין איפה אני נמצא ואת ההיסטוריה העשירה שהאקדמיה לעיצוב הצליחה לייצר. בדיעבד, קיבלתי החלטה נכונה. על אף כל בעיות האליטיזם שחוויתי שם, לא הייתי יכול לקבל חוויית חינוך כל כך פתוחה וחופשית שאפשרה לי למצוא את עצמי, במקום אחר.
עתידות
תוכניותיי לעתיד הקרוב הן להמשיך בתרגום המניפסטו שלי בדכים שונות, כל פעם עם נושא אחר, תוך כדי שאני משמר את ויזת השהייה שלי באירופה.
The post איינדהובן 2018: עופר קן־תור appeared first on מגזין פורטפוליו.
