אנחנו נופלים מהרגליים.
קרועים מעייפות.
הצלחנו ללכת לאיבוד ליד המגדל הגבוה (שוב!!!), אחרי ארוחת ניצחון חגיגית.
זו היתה עוד פנטזיה שלי: תמיד ישבתי לבד, או עם חברה, וראינו את כל ההוצאות מכל העולם, פותחות שולחן ענק לידינו. כולם שתו, נהנו ורעשו, ואני הייתי צופה מהצד, ורוצה גם. אז היום ישבנו, שתינו, רעשנו ונהנינו בעברית. זה היה כיף.
לקריאת כל הדיווחים מיריד ספרי הילדים בבולוניה 2016
היום היתה ההשקה החגיגית. מסתבר שליריד יש פלטפורמה לדברים כאלה. הזמנו את כל אנשי הוצאות הספרים, ואת כל המאיירים ואת כל הסופרים שהגיעו ליריד (גם כאלה שהספר שלהם לא הציג בביתן), והם באו. שמפניה זרמה כיין, תמרים חולקו בשפע (הבאנו מהארץ. זו הסיבה שהשארנו פחית דבק אחת מחוץ למזוודה). (כן, כן. פחית שנשארת מחוץ למזוודה, היא פחית שמתפוצצת בפנים בשלב הדבקת הפוסטרים, אבל את זה אתם כבר יודעים).
נאמרו מילים חמות. נשתו כוסות לחיים. נלחצו ידיים. נרמס חלק מהקקטוס. מצאתי את עצמי צורחת על איש משוודיה: ״יו ברייק איט – יו ביי איט!!!".
אנשים המשיכו לצלם את הביתן כל היום. אנשים נכנסו וקיבלו קטלוגים און-ליין, ולא מעט תרגומים. כמה אנשים החליטו על ספרים שהם רוצים לתרגם בו במקום, וקיבלו את הקישור לבעלי הזכויות. אנשים ישבו בפנים גם היום (זכורה לטוב סוכנת מגרמניה, שעשתה פגישה עם לקוחה מצרפת. סתם כי היה לה כיף בביתן שלנו, שזה הכי נפלא). אכלו, שתו, ראו תיקי עבודות, הגיבו, הראו ספרים.
מחר אני צריכה לעשות צ׳ק אאוט ולקחת את המזוודה שלי כל הדרך הביתה. דייב נשאר עוד יומיים, ומפרק את הביתן. אני מעבירה לפיכך את השרביט לדייב, ואומרת לו כאן תודה, בפרהסיה.
תודה דייב. בלעדיך זה לא היה קורה. תודה לכולם. ברכות. לילה טוב.
