Yuval:
הי אורי, מה קורה? מזל טוב על (עוד) איור בניו יורק טיימס
Ori:
הי, הכל טוב, נרגע משבוע עבודה עמוס יחסית. תודה רבה! אני כל כך שמח שזה קרה שוב כל כך מהר
Yuval:
ספר איך זה קרה
Ori:
לגבי האיור הראשון, אני לא לגמרי בטוח איך הגיעו אלי. בכלל אני מקבל מיילים מדי פעם שאין לי מושג איך הם מצאו אותי; קצת כמו לקבל מכתב בקפסולה שהגיעה בצינור פנאומטי. אבל מה שקרה עם האיור הנוכחי הוא שבכלל הייתי בפראג, השתתפתי והצגתי בפסטיבל איור מקסים בשם lustr. בזמן הפסטיבל פנו אלי מהטיימס לאיור לגבי איזה נושא כלכלי, ומכיוון שלא הייתי בארץ נאלצתי לוותר ומן הסתם הרגשתי נורא. למזלי המדהים הם פנו אלי שוב שבוע אחרי בשביל שאאייר כתבה לגיליון הממתקים שלהם, שזה פי מליון יותר כיף
Yuval:
לגמרי. ומה, שלחו לך את הכתבה? אמרו לך מה הנושא? היה בריף?
מתוך גליון הממתקים של הניו יורק טיימס
Ori:
עם הזמן לקוחות התחילו להגיע אלי כשהם כבר יודעים בערך איך אני עובד: כלומר, ברור להם שגם אני לא ממש יודע מה תהיה התוצאה. הם ביקשו רק משהו צבעוני ויפה ונתנו לי חופש לפרש את הטקסט איך שאני רוצה. לשמחתי הטקסט היה מלא בממתקים.
אני חייב לציין שלפני הרבה זמן הם פנו אליי וכשהסברתי להם שאני מאלתר ולא ממש עובד עם סקיצות, הם היו נחמדים וויתרו על שירותיי בעדינות. אבל משהו השתנה שם כנראה, והיום הם מאוד גמישים איתי. בכלל הארט־דירקטור אמר (על האיור הנוכחי) שמעולם הוא לא אישר איור כל כך מהר. אז זה נחמד ממש
Yuval:
מה זאת אומרת שאתה לא ממש יודע איך תהיה התוצאה? ועובד בלי סקיצות? אתה יכול לספר קצת על הדרך שבה אתה עובד?
Ori:
כשאני מתחיל עבודה חדשה אז או שיש לי משהו מאוד כללי בראש או שאין לי כלום, אבל אין לי איזו תוצאה נחשקת שאני יכול לדמיין בקלות. אני מתחיל לצייר דברים ורואה לאן זה מוביל. בתעשייה מאוד רגילים לעבוד עם סקיצות חופשיות, אבל אני מתחיל לעבוד על משהו מוגמר וסופי כבר מהתחלה. אני משחק עם מה שנוצר מול העיניים שלי ועושה החלטות במקום. ככה במקום להיות חרד לגבי כמה אצליח להגשים את מה שיש לי בראש – אני עובד חופשי ונהנה מההפתעה.
חלק גדול מהעבודה הוא להיות כנה עם הלקוחות ולהסביר להם שבמקום סקיצות הם מקבלים work in progress. כמובן שמותר להם להעיר ולשנות דברים, בסך הכל אני די גמיש, אבל נראה שעם השנים לקוחות נהיו גמישים איתי בחזרה
כשאני מתחיל עבודה חדשה אין לי תוצאה נחשקת שאני יכול לדמיין בקלות. אני מתחיל לצייר דברים ורואה לאן זה מוביל. ככה במקום להיות חרד אני עובד חופשי ונהנה מההפתעה
Yuval:
מגניב! תגיד, הסגנון העכשווי הזה שלך, איך אתה רואה אותו כהתפתחות של נגיד לפני חמש שנים: זו הייתה החלטה מודעת? משהו שהתפתח עם הזמן? אתה רואה קשר בינו לבין תחילת הקריירה האיורית שלך?
Ori:
אני חושב שזה משהו שהתפתח עם הזמן, אבל ברקע. יש לי כל מני סקצ׳בוקים שבהם יש דברים טיפה דומים. הסגנון הזה הוא גרסה חופשית יותר ממה שבא לפניו (מלא אלמנטים דבוקים אחד לשני כגוש) ובו זמנית נגיש יותר, כי הוא פחות רועש בעין ויותר מסודר.
מה שכן, כשהתחלתי ממש להיכנס לסגנון הזה, זו הייתה ריאקציה לתקופה כלכלית קשה נורא בשבילי. התחלתי לשלוח קורות חיים ולהתחיל לוותר על הרעיון של להיות עצמאי. הסגנון הזה היה סוג של ״טוב, אם אני כבר פורש, אז אני אצייר ממש מה שבא לי בלי לחשוב מה יתפוס״. מה שקרה אחר כך היה מבחינתי בגדר נס
Yuval:
וואלה. מגניב!
Ori:
כן, כאילו ה״זריקת זין״ הצילה לי את החיים. אני זוכר עד היום משפט של אחד המרצים בשנקר שאמר לנו: אתם תצאו להיות עצמאיים ויהיו לכם שלוש שנים קשות מאוד. אם דברים לא יתרוממו אחרי זה – אולי זה לא היה אמור להיות.
אז לי היו שנתיים וחצי של עוני. אני מרגיש שניצלתי ממש לקראת הדדליין
Yuval:
אהבתי! תגיד, כשראיתי את האיור שלך בניו יורק טיימס מיד ידעתי שזה שלך ושמחתי כאילו שזה אני איירתי… ורציתי לשאול אם אתה חושב שזה טוב, שאני מזהה את כתב היד שלך
Ori:
זה הדבר הכי משמח בעולם. אפילו שיש הרבה יוצרים בעולם שעושים דברים דומים, זה נותן ביטחון לדעת שמזהים את הדברים שלי. לפני כמה זמן עשיתי עבודה לאפל, ובחוזה שלהם היה כתוב שאסור לי בשום אופן לפרסם אותה (מותר לי אבל לומר שעבדתי איתם). נורא נורא שמחתי כשאנשים זרים באינסטגרם התחילו לשלוח לי צילומי מסך של העבודה הזאת, שהם ידעו שהיא שלי, למרות שאין קרדיט. המון פעמים בפרויקטים מסחריים לא בהכרח יתנו קרדיט למאיירים. אבל במקרי קיצון כאלה, שאפילו אסור לי לשים את העבודה בתיק עבודות שלי, העובדה שמזהים חשובה לי ממש
Yuval:
כלומר אין לנו דרך לדעת כרגע מה עשית לאפל? אסור לך לתת לנו לינק לעבודה שפורסמה?
Ori:
לא. אסור 
מגזין Increment
פסטיבל Glas Animation
Yuval:
אז לא נציק לך ונעבור לאלו שכן: ממה נתחיל? נייקי? אדובי? ווירד מגזין? קרטון נטוורק? לא קל להחליט
Ori:
פייר, זו הייתה שנה מטורפת. בדיוק לפני כמה ימים נפרדתי לשלום מהעבודה של אדובי. זה היה אחד הפרוייקטים הראשונים שהגיעו אלי אחרי אבטלה כל כך ארוכה. כשקיבלתי מהם את המייל פשוט הרגשתי שזכיתי בלוטו: המחשבה שיצירה שלי תופיע בכל פעם שפותחים את אילוסטרייטור נראתה לי כל כך כמו חלום אז.
זו גם העבודה הראשונה שבה עשיתי שיתוף פעולה שממש הרגשתי שהצליח. שידכו ביני לבין Vasjen Katro, שידוע בתור Baugasm, מעצב מדהים מאלבניה. מעבר לזה שאני מאוד אוהב את מה שהוא עושה, הייתה לנו כימיה נהדרת ונורא עודדנו אחד את השני ״לדרוס״ את העבודה אחד של השני (כי בהתחלה שנינו הייתי מתחשבים מדי). אכלנו אחד לשני את הראש במשך חודשים ועשינו מלא נסיונות.
התוצאה הסופית בכלל התחילה להתגבש בשבוע האחרון. זה היה סוג של מסע. היינו כל כך נרגשים מהמעמד שהתייחסנו לזה כאילו החיים שלנו תלויים בזה. לקח זמן להשתחרר. זה גם פרויקט שפשוט אי אפשר שלא להשוויץ בו: כל פיסת צניעות שהייתה לי נשרה מתי שזה יצא לאוויר. אבל מהר מאוד נרגעתי
Yuval:
בצדק. הם אמרו איך הם הגיעו אליך?
Ori:
נראה שהם עקבו אחרי כבר זמן מה. כמה חודשים לפני זה ראיינו אותו למגזין שלהם, ונראה שהם צופים בי בביהנס. לא חשבתי שזה יגיע לזה. נדמה לי קצת שיש לי מלאך שומר שם
מסך הפתיחה של אדובי אילוסטרייטור
נייקי
Yuval:
ונייקי?
Ori:
נייקי, וגם כל השאר, פשוט נחתו לי במייל יום אחד. אני חושב שאולי הארט דירקטורים ראו דברים שלי באינסטגרם/ביהנס או משהו. כל פעם שזה קורה זו הפתעה מוחלטת. אני לא באמת שואל אותם איך הם הגיעו אלי
Yuval:
תשאל! זה חשוב לדעת
Ori:
זהו, שאני לא בטוח אף פעם איך לנסח את זה. אני גם שוכח מרוב שוק
Yuval:
כן… ספר על העבודה הזו, מה התבקשת לעשות במקרה הזה?
Ori:
נייקי השיקו מחדש 16 דגמים קלאסיים שלהם ונתנו ל־16 אמנים מתחומים ויזואלים שונים לתת להם אינטרפרטציה שמבוססת על שחקני הכדורסל הקלאסיים. אני קיבלתי את air force 1 ואת מוזס מאלון. זו הייתה עבודה מעט שונה מבדרך כלל כי הייתי צריך לעשות מחקר קטן לגבי מאלון, וגם קיבלתי רשימה של אלמנטים שצריכים להופיע באיור. בנוסף, הנעל הייתה צריכה להופיע בקומפוזיציה בגודל ובזווית ספציפיים ביותר. הייתי צריך לתמרן בין החופש שאני אוהב לבין לא מעט דרישות. זה היה מאוד מעניין ודי כיף בסך הכל. ציפיתי מהם להיות יותר נוקשים ממה שהם היו בפועל
Yuval:
ומי היו שאר האמנים? מאיפה הם הגיעו?
Ori:
הם היו מאיירים, ציירים, תלתיסטים, צלמים ופסלים שנבחרו כולם ע״י צוות קריאייטיב בחטיבת הכדורסל של נייקי
Yuval:
מגניב. יש עוד עבודה שבא לך במיוחד לספר עליה?
קרטון נטוורק
Ori:
העבודה הכי מאתגרת וקשה שעשיתי הייתה לקרטון נטוורק. זה כל כך החמיא לי שהם בכלל פנו אלי: כל שנה הם פונים למאייר/ת שיאיירו את הפוסטר השנתי של כל הדמויות שלהם לשנה הבאה. אני אוהב הרבה תוכניות שלהם ומבחינתי זה היה כמו מן גביע קדוש. הבעיה היא שתוך כדי עבודה המקום שלי לאינטרפרטציה הצטמצם יותר ויותר ונאלצתי להתאים את עצמי לדרישות שלהם בצורה שגרמה לי להרגיש שזו כבר לא מספיק היצירה שלי. הייצוג של כל הדמויות האלה כל כך רגיש בשבילם ואני לא חושב שהם הבינו שהם קצת חונקים אותי בתוך הדבר הזה.
התוצאה הסופית הייתה משהו שנראה כמו שיתוף פעולה ביני לבינם, אבל אני רציתי לעשות להם מחווה בסגנון שלי – לא משהו שהכתיבו לי. מה שהוביל בסופו של דבר לאיור מחווה של adventure time שהכנתי בתור סוג של פרוייקט ״נקמה״ ידידותית. רציתי להראות להם איך דברים יכלו להיות
Yuval:
והם ראו את זה? הגיבו? משהו?
Ori:
הם פירסמו את זה באינסטגרם שלהם, מה שהוביל להרבה עוקבים חדשים. דיברנו קצת על למכור את העיצוב הזה בחנות שלהם, אבל הם רצו לקנות את כל הזכויות. מצד שני לי אין זכות למכור את זה. אז יצא שיש כאן פוסטר שהרבה אנשים רוצים ואף אחד לא מוכר. אבל עדיין זה היה מאוד מספק ה״נקמה״ הזאת
Yuval:
לא היה עדיף שיקנו את הזכויות ושתוכל למכור? או שזו לא הייתה אופציה?
Ori:
זאת לא הייתה אופציה. ניסו לבדוק בשבילי אבל בסופו של דבר אמרו שזה משהו שהם לא ממש עושים
Yuval:
לא נורא. מה הלאה? איך נראה האופק התעסוקתי שלך עכשיו, אם יורשה לי לשאול אחרי שדסקסנו את הלקוחות שלך בשנה האחרונה…
Ori:
חמסה חמסה. מקווה שימשיך כמו השנה. להתפרנס זה אדיר.
כרגע אני עובד על פרוייקט נחמד ל־Lush (אלה של הפצצות אמבטיה) לחנות שלהם ביפן. סיימתי בדיוק איור לאסקווייר הבריטי, לכתבה שעוסקת בבריאות הנפש – נושא קרוב לליבי. ויש עוד כל מני דברים באופק הרחוק יותר. אני מנצל כל זמן שיש לי בין פרויקטים כדי ליצור עבודות אישיות. אני ממש חייב את זה כל כמה זמן. זה עוזר לי לשמור על שפיות
Yuval:
הו. אתה חייב לשלוח לי את lush כשזה מתפרסם. השילוב שלהם עם יפן ואיתך נראה לי כמו משהו ששווה לחכות לו
Ori:
תודה! ברור. זה גם אחד הפרויקטים היותר מהנים לעשייה בשבילי
Yuval:
יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Ori:
שיהיה שבוע איור נפלא ומדהים לכולם!
מגזין Wired
The post אורי טור: ״ניצלתי ממש לקראת הדדליין״ appeared first on מגזין פורטפוליו.
