זו הפעם הראשונה שלי בבולוניה, שאליה הגעתי לא רק כמאייר אלא כמפיק הביתן הישראלי. כמעט ובלתי אפשרי לעכל אירוע בסדר גודל כזה, בטח ובטח שלא כשאתה עסוק בהקמה במירוץ נגד השעון. לאחר שהכל הונח במקום, הפוסטרים נתלו והספרים נעמדו לתצוגה – מפלס הלחץ ירד. אירוע הפתיחה הרשמי והחיבוק החם כל כך של המבקרים איפשרו לי להתבונן קצת יותר לעומק בכל מה שקורה סביבי.
זו השנה ה-53 שבה מתקיים היריד, אירוע מכונן בעולם ספרי הילדים. 98 מדינות, 1200 ביתנים, תערוכות, פרסים ואלפי אנשים שמגיעים בתשוקה ולהט אדירים כל כך לראות, להיראות ולקחת חלק. כבר מהיום ראשון הביתן הישראלי התגלה כיוצא דופן בנוף המקומי. להוציא את הנראות הבולטת כל כך של קקטוסי ענק מקרטון, שנעשו במלאכת מחשבת בידיה של אליאן קצ׳קה, איורי רקע משובחים בשחור לבן של הרחוב הישראלי מידי ליאורה גרוסמן, ובחירת ספרים מוקפדת המייצגת את המנעד הרחב, העשיר והמגוון כל כך של העשייה הישראלית בענף – הביתן שלנו הפך בן רגע לבית: נקודה חמימה ומסבירת פנים לכל המבקרים והיוצרים הישראלים, תחנה לנוח בה, להתרגש בה ולחלוק בה חוויות. לא היה בביתן הזה רגע דל אחד. התקיימו בה עשרות פגישות עסקים, שיחות פורצות דרך ולא מעט קולות צחוק שהתגלגלו לכל עבר.
לקריאת כל הדיווחים מיריד ספרי הילדים בבולוניה 2016
שני הדברים שריגשו אותי במיוחד היו המבקרים והמציגים שהפגינו רצון בלתי נדלה לגלות, לחקור, להבין ולפתח את התחום הזה ואת עצמם. טורים ארוכים של מאיירים וסופרים, מו״לים וסוכנים שרוצים לשתף פעולה וליצור. החוויה הישראלית הקשה לאור חוק הספרים והשוק המצומצם התפוגגו והתחלפו בהתרגשות אדירה אל מול שפע אינסופי של אפשרויות. אך מעל לכל, ריגשה אותי העובדה שגם מבקרים ממדינות זרות התיישבו בביתן וסירבו ללכת. לשמוע ממבקר מבלגיה שהוא מרגיש יותר בנוח לשבת כאן, מאשר בביתן של המדינה שלו, היה שווה כל לילה לבן שהוקדש כהכנה ליריד הזה.
דבר נוסף שחזר על עצמו הייתה ההפתעה אל מול המנעד הרחב של העשייה הישראלית הקיימת ולחמימות שלנו. לאור התדמית הישראלית בעולם, אני סמוך ובטוח שדעתם של לא מעט אנשים השתנתה בעקבות הימים האלו; כמו גילו את ישראל מחדש והציעו לה חברות. עבודתה של נילי כהן, מהמכון לתרגום שישבה בחלקו השמאלי של הביתן, רק חיזקה גישה זו. בחרנו בחירה מושכלת לא להטמיע עצמנו בחזות אירופאית, בעיצוב קר וטכני, אלא לעמוד גאים עם המילה ״ISRAEL״ שהוצבה בענק בחזית הביתן, ולייצג את המדינה הזאת בגאווה אמיתית. ובמקום להשתיק ולפחד, לשמוח על מה שאנחנו ועל מה שיש לנו להציע. תחושת הביטחון הזו הוקרנה החוצה ועבדה כמו קסם.
לביתן עלו לרגל יוצרים מכל רחבי העולם. Bridie Cheeseman, מאיירת מאנגליה, הופתעה לגלות את הקו העיצובי המתקדם בספרות הילדים בישראל. Giacomo Bonino, מאייר איטלקי, הראה לנו את הצפרדע שהוא מאייר משנת 1999 והחליט לקרוא לה ״דייב״. ושתי מאיירות רוסיות, Oksana Boguslavska ו-Vlada Shamova, הציגו תיקי עבודות וסיפרו על תהליך היצירה שלהן. זה היה נפלא לראות אנשים מגוונים כל כך שבאים לספר את הסיפור שלהם.
אם לצאת לרגע ממתחם הביתן הישראלי, יריד ספרי הילדים בבולוניה נפרש על אזור רחב ממדים עשיר בתערוכות ופעילויות. ארבעה אולמות ענקיים של ביתני הוצאות ספרים וביתני מדינות. אולם שלם ייעודי לדיגיטל בספרות הילדים, אולם הרשאות ומכירה וגלריה. אנחנו מוקמנו באולם 30, שעל אף המיקום המרוחק עמד כנקודת אור קטנה ומשך אליו עוד ועוד מבקרים. כשהתפנה לי חצי יום ויצאתי ל״חופשה״ קצרה, עברתי בין כל החללים וחוויתי את היריד לראשונה כמבקר.
ראיתי עשרות ביתני ארצות ועמדתי על השוני ביניהם. כולם נראו כחנויות מוקפדות עם עיצוב נקי מאוד, אך בו זמנית מעט מנוכר. הרשים אותי במיוחד הביתן של ברזיל שהפליא בספרים מצוינים בניגוד לביתן ההודי שאכזב אותי כל כך בדלותו הן ברמה האסתטית והן ברמת התוכן.
בחלל הכניסה הוקמו שני קירות גבס מקבילים שעליהם נתלו כרטיסי ביקור, פוסטרים וגלויות של אלפי מאיירים מכל העולם – בתקווה שסוכן או הוצאה גדולה יעברו שם וישלפו דווקא את הפריט שלהם מבין כל האחרים. בסמוך להם הוקמו מספר תערוכות: תערוכת רטרוספקטיבה לכבוד 50 שנה ליריד (50 מאיירים ו-50 איורים מהמיטב של השנים 1967-2016), תערוכת מאיירי בולוניה, תערוכת איורים גרמנית (Exhibition Look) ותערוכת ספרים אילמים. בנוסף עמדו בכניסה תיבות תצוגה עם זוכי העיטור הבולונאי על מצוינות בקטגוריות ספרי ילדים ואפליקציות לילדים. זו משימה לא פשוטה לעכל הכל בבת אחת ולא בכדי נפרש היריד על פני ארבעה ימים. כמפיק הביתן הישראלי זה לא הספיק לי. הרגשתי שהיו דברים רבים שלא ראיתי בכלל ולו הייתה בפני האפשרות הייתי נשאר ביריד במשך חודש שלם ועובר על כל ספר מכל ביתן.
אני כותב שורות אלו כמספר שעות לאחר הפירוק.
היריד נגמר, אך באופן בלתי נשלט אני עדיין חושב כיצד אקום מחר, אוכל ארוחת בוקר ואצעד למתחם הגדול. זו הייתה חוויה עוצמתית, מרגשת, מפחידה, משוגעת ובלתי נשכחת. היו בה לא מעט נקודות שבירה, אך זה היה שווה כל רגע. למדתי להכיר את התעשייה הזו ברמה בינלאומית, להיחשף לאיכויות מרתקות וסגנונות, להרים הפקה בלתי אפשרית כמעט ולייצג את המדינה ואת התרבות שלי בכבוד. למדתי גם שיש הרבה אנשים טובים בדרך, שיתנו יד (או סולם או דבק דו צדדי), מילה טובה, ויתרמו מזמנם ומיכולתם בחינם ולו רק בזכות העובדה שהם מאמינים בדרך ובכוונות שלך.
תודה גדולה למשרד החוץ ואגף קשת״ום שבחרו בנו. לדליה גראד, אלדד גולן ואביבית חג׳בי על ההזדמנות. לנילי כהן על השותפות הנאמנה והשכנות הטובה, למגזין פורטפוליו שנתן לנו את הבמה הנפלאה הזו, לכל העוקבים והתומכים ברשת ובביתן עצמו. תודה לדלית לב שדאגה לנו להפסקות ווידאה אם אנחנו אוכלים ושותים מספיק. תודה (בחזקת מיליון) לענבל לייטנר, נועה ויכנסקי ואניה דרגצ׳ב הנהדרות שנתנו כל כך הרבה באהבה גדולה. ומעל לכל תודה לליאורה גרוסמן שלקחה אותי לרכבת הרים הכי גדולה בלונה פארק, האמינה בי, סמכה עליי ונתנה לי חוויה של פעם בחיים. תודה רבה.
לכל מי שפספס השנה את היריד, אתם מוזמנים לסיור וירטואלי. זה לא הדבר האמיתי, אבל אולי זה יעשה לכם מספיק חשק לטוס לשם בשנה הבאה; וגם לראות וידיאו של האולם שלנו, אנחנו מופיעים ב-1:25.
