מה קורה // עדן בנט

מי?

עדן בנט, בת 38, גרה בתל אביב.
אתר / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

נשואה לאדם + גבריאל בן 3.5

מה בצלחת?

די הכל.

מתוך התערוכה ״עסק ביש״ בביתן הלנה רובינשטיין

מתוך התערוכה ״אוזני חמור״ בגלריה בסיס. צילומים: לנה גומון

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

בימים אלה אני מציגה מיצב פיסול תלוי־מקום בתערוכת יחיד בשם ״אוזני חמור״ (אוצרת: שלומית ברויר) בגלריה בסיס, שנמצאת בתוך בית הספר בסיס לאמנות בהרצליה. בנוסף אני משתתפת בתערוכה הקבוצתית ״עסק ביש״, שנפתחה אמש (13.12) בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב (אוצרת: דלית מתתיהו). גם שם אני מציגה פיסול תלוי־מקום.

לרוב אני עובדת עם חומרי גלם, חפצים ושאריות שאני אוספת או קונה בשיטוטים עירוניים, בעיקר בתל אביב, עיר מגוריי. מעניינות אותי הופעות חומריות ופיסוליות המאכלסות את הסביבה האורבנית שבה אני חיה: אדריכלות ארעית ומאולתרת, כלי עבודה, מכשירים, חפצים נטושים, שאריות חומרי גלם, קומפוזיציות מקריות, עקבות של החיים החברתיים של העיר. הסטודיו שלי בעשר השנים האחרונות ממוקם בדרום העיר, בין בתי מלאכה, מפעלים קטנים וחנויות סיטונאות, ואלו מהווים בעבורי מקור השראה ומקור לחומרי יצירה.

בעבודות שלי אני שואפת ליצור התרחשות פיזית של יחסים פיסוליים דינמיים וארעיים בחלל – כמו שיווי משקל, מתח, כיפוף, הנחה, תלות, יחסי קנה מידה, ועוד. מעניין אותי היחס שמתקיים בין החוויה האסתטית־חושית שלנו לבין המטען החברתי והזיכרון האישי והקולקטיבי שנושאים איתם חפצים, חומרים, פעולות, צורות, צבעים, וחללים שונים. המיצבים שאני יוצרת מתפקדים כמרחבי אירוע זמניים; כוראוגרפיות שקפאו לרגע, ויתפרקו בחזרה למרכיביהן בסוף התערוכה.

בשביל העבודה על התערוכה ״אוזני חמור״ בגלריה בסיס הבאתי לחלל הגלריה מצבור של חומרים וחלקי פסלים מוכנים מראש מהסטודיו, ובמהלך שלושה שבועות המיצב נבנה בחלל עצמו (תקופת הקמה ארוכה יחסית, זו הייתה פריביליגיה). בתערוכה הזו עניין אותי במיוחד הגוף האנושי ודרכי הייצוג שלו, אבל לא באופן ישיר, אלא באמצעות חפצים, עזרים ופעולות גופניות למיניהן. רציתי ליצור פסלים שמערבים מפגש בין פרקטיקות של עבודה גופנית מעולמות שונים: מצד אחד – תרבות גוף של פנאי, כושר, שיפור עצמי; מצד שני – עבודת כפיים, עמל פועלי, עבודות בנייה והרס; ומצד שלישי – הגוף הנעזר והמטופל באמצעות פיזיותרפיה, תיקון וריפוי של הגוף מבחוץ ומבפנים.

בעבודות שאני מציגה בהלנה רובינשטיין יש התייחסות לנושא שבו עוסקת התערוכה, שיבוש, תאונה, טעות וחוסר שליטה – המשותפים לתהליך היצירה כמו גם לחיים עצמם.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

ב־2005 במהלך הלימודים לתואר ראשון במחלקה לאמנות בבצלאל, נסעתי במסגרת תכנית חילופי סטודנטים לסמסטר אחד בבית הספר סלייד לאמנות בלונדון. ראש המחלקה לפיסול בזמנו היתה פילידה ברלו, פסלת מרתקת וחכמה, שלמדתי ממנה הרבה מאד, למרות הזמן הקצר שהייתי תלמידה שלה. רק בשנים האחרונות (אחרי שפרשה מהוראה בסביבות גיל 70) היא זכתה להכרה ממסדית ובין־לאומית והציגה בביאנלה בוונציה ב־2017.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף את צריכה כדי לממן אותו?

הייתי מאוד שמחה לעשות תערוכת פיסול בגן עירוני כלשהו. גן יעקב בתל אביב – שתכננו האדריכל יעקב רכטר והגנן אברהם קרוון – הוא פנטזיה, מקום מופלא באמצע העיר, שאני אוהבת לבקר בו מאז הילדות. באופן כללי גנים עירוניים הם אחד המרחבים שאני הכי אוהבת לגלות ולחקור בכל עיר אליה אני מגיעה. כמה זה יעלה? בטח לא מעט.