מבחינות רבות היה אברהם יסקי האדריכל הפורה בדורו, ומאחוריו שישה עשורים של עשייה ומאות מיזמי בנייה ברחבי הארץ, במהלך הקריירה שלו עבד בעבור מוסדות המדינה וההון הפרטי, בנה בלוקים מודרניסטיים אפורים ומגדלי קרמיקה ורודים, גילם את דמות האדריכל התל אביבי ובנה מעבר לקו הירוק, והשתנה תמיד עם הזמן וההקשר.
יסקי הציג חידושים שפתחו אפיקים חדשים לאדריכלות הישראלית והשפעתו על עיצוב הסביבה הבנויה בארץ משמעותית ביותר. מאות הפרויקטים הבנויים של המשרד מצטברים לכדי נוף בנוי המהווה ייצוג מהימן של האדריכלות הישראלית – או לפחות הזרם המרכזי שלה.
התערוכה מציעה מהלך המתחיל בעבודות קנוניות של יסקי ומרחיב את היריעה בהדרגה אל נושאים פוליטיים, חברתיים וכלכליים השזורים בעבודותיו. מוצגים בה תהליכי ההשתנות של יסקי ומשרדו לאורך השנים, עם תהליכי שינוי רחבים יותר שחלו בחברה הישראלית ומתווה קריירה שראשיתה בתכנון כיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין) בתל-אביב וסיומה במגדלי YOO.
גוף העבודה העשיר של יסקי מוצג בתערוכה ובקטלוג, כחומר גלם לשאלות על אדריכלות ועל הקשרים בינה לבין החברה שבה היא נטועה ופועלת. באמצעות התבוננות ביקורתית בדגמים, תצלומים, אובייקטים, שרטוטים והדמיות של פרויקטים מכל שלבי הקריירה של יסקי, נבחנת עבודתו והשפעותיה על עמיתיו האדריכלים, על מקבלי ההחלטות ועל הציבור הרחב.
