התערוכה ״נקודת מגוז״ בוחנת את דרכי ההבניה של נרטיבים לאומיים תוך עיסוק בשאלות של חוויות וזכרונות קולקטיביים ודרכי היווצרותם. בבחינת מנגנונים אלו, מביטים האמנים פנימה – חושפים, בוחנים ומהתלים במנגנוני הייצור שבאמצעותם מבקשות אומות לבסס ולבדל את זהותן, תרבותן וגיבוריהן.
נקודת המוצא של התערוכה היא מספר אירועים מקבילים שהתרחשו במזרח התיכון ובתת-יבשת ההודית בשנים 1948-1947, ובמרכזם סיום השלטון הבריטי. דרך עבודותיהם של אמנים ישראלים, פלשתינים, הודים ופקיסטנים, התערוכה חוקרת את אותם קווי התרחשות מקבילים ששורשיהם בראשית המאה שעברה, ומבקשת לתהות על אודות האפשרויות הטמונות במפגש ביניהם מפרספקטיבה בת זמננו. שמה של התערוכה, שנלקח מעולם הציור, מרמז על האמונה שיש בכוחו של מפגש אמנותי כזה לייצר פרספקטיבה, או אם תרצו – מבט לעומק.
האמנים בתערוכה חוקרים ומשתמשים במגוון כלים ואמצעים תרבותיים המשרתים את עיצובן של היסטוריה וזהות לאומית נבדלת. בין העבודות: עבודת הווידאו של אמיר יציב ״איש עם שני זקנים״ אשר מבוססת על איורים שמופיעים בספרי לימוד ישראליים ופלסטיניים; עבודותיו של פריד אבו שקרה עוסקות בסדרות בולים בישראל ובמגוון הסמלים הלאומיים שעולים מהן; עבודתה של נועה גור מתרחשת באגף האמנות הישראלית של מוזיאון תל אביב אל מול אחד מסמליה הקאנוניים של האמנות הישראלית (הציור ״מנוחת צהריים״ של נחום גוטמן); אימראן צ׳אנה בודק את קודי הלבוש והנראות של מייסד והמושל הכללי הראשון של פקיסטן, מוחמד עלי ג׳ינה.
התערוכה ״נקודת מגוז״ היא פרויקט משותף לארטפורט ולגלריה בית הגפן – מרכז תרבות ערבי יהודי בחיפה. חלקה הראשון של התערוכה הוצג בבית הגפן בין החודשים דצמבר 2015 לפברואר 2016.
נעילה: 21.5.2016