עומרי גורן מציג תערוכה וחצי

Yuval:

הי עומרי, מה קורה? מזל טוב על תערוכת יחיד ראשונה!

Omri:

תודה רבה. מה שלומך אתה?

Yuval:

לא רע בכלל. תגיד משהו על השם, יחיד וחצי: מאיפה הגיע החצי?

Omri:

מסבא שלי ז״ל. בהתחלה השם של התערוכה היה אמור להיקרא ״אני וז״ל״ אבל בסוף הוא הרגיש לי קודר מדי, אז תערוכת יחיד וחצי: הוא איתי בתערוכה, מקיים דיאלוג, אבל הוא מת אז הוא חצי פה

Yuval:

ספר עליו קצת?

Omri:

סבא שלי היה צייר חובב, השתתף בכל מני תערוכות, המדינה שלחה אותו לתת תמונה שהוא צייר לנשיא קרטר בזמנו. היתה לו חנות משקאות, סניף של ״כרמל מזרחי״ בשכונת התקווה (משם הוא לקח הרבה מקורות לציוריו), ובכל רגע פנוי שהיה לו הוא צייר

Yuval:

אתה זוכר אותו מצייר בתור ילד?

Omri:

בוודאי. אני זוכר אותו מצייר בחדר/סטודיו שהיה לו בקצה הדירה בפתח תקווה, ואותנו מציירים יחד כמעט כל שבת: הולכים ליד לבנים, לתערוכות במוזיאונים, ואז חוזרים. אני הייתי מקבל קנווס מוקטן ושנינו היינו מציירים בצבעי השמן שבהם הוא התמחה.

בדרך כלל אני הייתי מצייר נשים/דוגמניות/לבוש והוא היה מצייר אנשים ״אמיתיים״ יותר, קשיי יום, הרבה ידידים שהיו לו משכונת התקווה. הוא היה מצייר פרחים, נופים ובעיקר אנשים קודרים/אותנטיים, ובגיל ההוא היתה לי רתיעה מזה. אני נמשכתי לזוהר, לנוצץ, לאופנה, וזה מה שרציתי לצייר, אבל הוא לרוב כיוון אותי לצייר תכנים אחרים, שאותם הוא החשיב יותר

Yuval:

כלומר כבר אז נמשכת לעולם האופנה

Omri:

כן, תחום האופנה מאוד משך אותי, דברים מיוחדים שהיו אז יוצאי דופן תפסו לי את העין: לא אופנה טרנדית, או מה שרוב האנשים לבשו סביבי ביום־יום, אלא בגדים שנתפסו אז אוונגרדיים וייחודיים. אמא שלי היתה כזו, עד היום…

Yuval:

רגע לפני שנמשיך לתערוכה, ספר קצת על עצמך, מה אתה עושה היום, כשאתה לא מתכנן את התערוכה הראשונה שלך

Omri:

יש לי סטודיו שבמסגרתו אני מעצב בגדי ערב ותכשיטים, חלקם מסחריים וחלקם ״תכשיטים״/בגדים אומנותיים לחלוטין, שמשתתפים בתערוכות בארץ ובחו״ל. במקביל אני מרצה בכיר במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל ובמחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה

Yuval:

אז מה יהיה בתערוכה? כי מהתמונות זה נראה מאוד מסקרן

Omri:

יהיו אוביקטים חדשים שפיתחתי במיוחד לתערוכה, אני קורא להם ״תכשיטי חלל״, יריעות ענקיות שיוצרות דיאלוג בין שנינו, בין סבא שלי לביני. מבחינת חומרים הם יהיו מורכבים מחלקי ציורים שלו, שחתכתי ושילבתי מחדש עם חתיכות של בדים שאני מייבא מעולם אופנת העילית של פריז, ומה שמחבר ביניהם הן חתיכות מתכת שיצרתי במיוחד.

בנוסף אציג סדרת סיכות, שבהן לקחתי את הציורים של סבא שלי, בחלקם התערבתי ואת חלקם שימרתי בשלמותם, הקטנתי ושיבצתי בקונסטרוקציה שהלחמתי/צרפתי בהשראת הציור שלו שבחרתי לאצור על הגוף (ותהיה גם סדרה של תכשיטים שמשלבים בין מתכות לבדים)

Yuval:

תסביר למה הכוונה ב״בחרתי לאצור על הגוף״

Omri:

אני חושב שחלק ממערכת היחסים המורכבת שהיתה בינינו מתבטאות בעבודות שעשיתי כבר בשנה ג׳ בבצלאל. לקחתי ציורים שלו, את הציור האמיתי מהקיר, הקנווס עם השמן, ושמתי עליי. יצרתי חמש מערכות לבוש לגברים, עשויות מהציורים עצמם, ואת הציורים היה אפשר לראות בשלמותם רק בהתאם לתנועות הגוף שלי; רק כשעשיתי תנועה ״נשית״ היה אפשר לראות את הציורים.

הפעם, אי אלו שנים אחרי, אני עושה פעולה דומה אבל פחות ״אלימה״, ממקום יותר שלם ומכיל. הפעם זה לא הציורים עצמם אלא הדפסים/העתקים שלהם. אני נושא אותו על גופי, משבץ אותו בתוך סיכה, בוחר את הנושא, את דרך הפרזנטציה, משלב את יצירתו ביצירתי

עמרי גורן בתהליך העבודה על ״תכשיטי החלל״

Yuval:

אז במובן מסוים ה״יחיד וחצי״ הוא כי בנוסף לעבודות שלך אתה גם סוג של אוצר תערוכה לסבא שלך, מחליט איזה עבודות להציג, באיזה סדר, ובמקום לתלות אותן על הקיר אתה תולה אתן על הגוף שלך

Omri:

לגמרי: אני תולה אותן על גופי או בחלל אבל אני ״אוצר״ אותו, בעל כורחו. היורשים, כולם, אומרים שהוא היה מאוד גאה בי… אבל עדיין אני חותך את ציוריו ומשנה את תכניו, מחליט על ה״יחסים״ ביני לבינו, בין החומרים שלי ושלו, בין היצירה שלנו, שלפרקים משתלבת והרמונית ולפרקים מנסה ליצור שלם ולא בטוח שמצליחה

Yuval:

זה מעניין. אני לא רוצה להיות פסיכולוג, אבל חייב לשאול: למה אתה עושה את זה? או למה אתה עושה את זה עכשיו? מה קרה שחזרת לזה?

במבט לאחור זה הבסיס לשפה האסתטית שלי, להשפעות שהיו עליה: היום לדוגמה אני לא יכול לצייר משהו נוצץ בלי שאיזו הפרעה או משהו ״לא שלם״ יתקיימו לצידו

Omri:

שאלה טובה אני חושב שזה משהו חזק ממני. כמו שאמרתי, זה התחיל כבר בלימודיי בבצלאל, המשיך שנים לאחר מכן באיזה 20 ספרי סקיצות והתפתח לכל מני כיוונים. ועכשיו זה כנראה היה צריך לקרות, הבשיל לכדי אמירה יותר בוגרת ושלמה עם הזכרונות, עם החומרים, היחסים. במבט לאחור זה הבסיס לשפה האסתטית שלי, להשפעות שהיו עליה: היום לדוגמה אני לא יכול לצייר משהו נוצץ בלי שאיזו הפרעה או משהו ״לא שלם״ יתקיימו לצידו

Yuval:

איך זה באמת מתקשר לעבודה היום־יומית שלך? איפה אתה רואה בעבודות בתערוכה המשך לבגדי הערב ולתכשיטים שאתה מעצב, ואיפה יש בהם משהו חדש?

Omri:

בעיסוקיי – גם כמרצה וגם בסטודיו שלי – אני מנסה להגיע לחידושים, אם זה ברמת העיצוב, שילוב חומרי, הקונספט, השימוש… אני חושב שאם זה לא יתקיים אז אין צורך בעשייה הזאת.

כבר בקולקציית בגדי הערב והכלות שעיצבתי לפני שבע שנים היו שילובים עם חומרים שונים שהם לא טקסטילים, כמו חלקי מתכות שאני יוצר שמחזיקים את כל הבגד או גורמים לבד להתנהג בצורה שונה, או פורצלנים שמשולבים יחד בטקסטיל ויוצרים מראה שלא ברור מאיזה חומר הפריטים עשויים. בתכשיטים שאני יוצר אני לוקח בדים ומשבץ אותם במבנים צורפותיים ממתכות יקרות וה״יהלום״ מוחלף בשתי וערב. עם השנים זה התפתח ל״בגד/תכשיט״ וכבר הפך לאוביקטים חסרי הגדרה שמחפשים מקומות חדשים בגוף, והם כבר לא עונים בהכרח להגדרות הללו. אני חושב שבתערוכה רואים את ההתפתחות של כל העשייה הזאת

Yuval:

וזה גם מתקשר למה שקראת לו מקודם ״תכשיטי חלל״

Omri:

כן, בהחלט. התפיסה של ״תכשיט״ מבחינתי היא כבר לא רק על גוף. השילוב ביני לבין סבי, בין הדיסציפלינות שלנו, הוביל לפיתוח אוביקטים שהם בין ציורים שהיו מוצגים על קיר לבין תכשיט/בגד שמוצג על הגוף, וכרגע ממוקמים בחלל – כלומר לא על קיר – והאנשים יעברו ביניהם