הפרטים הטכניים
״כתמים״, הצבה ארכיונית, מתוך התערוכה ״הכחול יזהיר מלובן״ אוצרת: גילי זיידמן. אינדי – גלריה שיתופית לצילום, צ׳לנוב 42, תל אביב (עד 26.1).
מי אני
תמר נסים, בוגרת לימודי ההמשך באמנות, המדרשה לאמנות בית ברל (וגם: תואר שני בחינוך לאמנות, המדרשה; לימודי צילום, מנשר; תואר ראשון בעיצוב טקסטיל, שנקר). היצירה שלי מתמקדת בהשפעה שיש לאירועים היסטוריים על נשים וילדים. אני עוסקת בעיקר בנרטיבים היסטוריים מקומיים באמצעות מחקר ארכיוני, פרפורמנס וצילום.
העבודה
בתערוכה ״הכחול יזהיר מלובן״ אני עוסקת בנשים היהודיות בתקופת המנדט, שלתפקידן כעקרות בית הייתה גם משמעות לאומית, שנשענה על האידיאולוגיה הציונית. בספרי ההדרכה לעקרות הבית לימדו את הנשים כיצד לנהל את משק הבית בהתאם לעקרונות מדעיים רציונליים, והעבירו מסרים אידיאולוגים לאומיים באמצעות חינוך להיגיינה ובריאות המשפחה.
בלקסיקון למשק הבית מ־1940 מצאתי רשימה של כתמים והוראות להסרתם באמצעות חומרי ניקוי וכימיקלים מאותה תקופה. סוגי הכתמים, הבדים, אמצעי הניקוי והשפה העברית שהייתה נהוגה אז, היו בשבילי אמצעי למיפוי של התקופה בה ניהלו סבותי את משק ביתן בתל אביב. העיסוק בכתמים והחרדה מפני הלכלוך עוררו שאלות קיומיות על חברת המהגרים שהגיעה באותן שנים לפלשתינה־א״י, ועוררו תהיות לגבי הרגלי הניקיון וההגיינה, על הפחדים והחלומות, ועל ההשפעות ארוכות הטווח שיש לעיסוק בכתמים.
בגלריה הצבתי שולחן תצוגה ארכיוני ובו מוצגות פיסות בדים ועליהם סוגי הכתמים השונים, והנחיות להסרתם. שולחן התצוגה מקבל את פני הבאים לגלריה ומשמש כמקרא לכלל ההתרחשות בתערוכה. חדר הכניסה מדמה מוזיאון תקופתי ומשמש מעבר לשני החדרים הנוספים, שבהם מוצגות עבודות וידאו העוסקות בקשרים בין אמהות ובנות, ניקיון, אובססיה, והיסטוריה מקומית.
קדמה לעבודה זו פעולה פרפורמטיבית שעשיתי בפסטיבל Beyond Words (אוצרת: ליליאנה אורבך). בפרפורמנס שנקרא ״בעלת הבית״ הצעתי למשתתפים לבחור כתם אחד מתוך אוסף כתמים שהוכן מראש. מול פודיום שדימה עמדה של ביקורת דרכונים התבקשו המשתתפים להקריא בקול את הוראות הניקוי. מי שהקריא את ההוראות בהצלחה קיבל חותמת של מגן דוד ובתוכו הכיתוב ״ציון״ שהוטבעה על הכתם.
פרפורמנס ״עקרת הבית״. צילום: אילן נסים
תעבירו את זה הלאה
הייתי רוצה שהעבודה תוצג במוזיאון ההיגיינה בדרזדן. המוזיאון הוקם בשנת 1912 על ידי יצרן של מוצרי היגיינה. בתקופה הנאצית היה המוזיאון חלק ממערך התעמולה הנאצית, ובתקופת המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה הוא היה חלק ממערך החינוך לבריאות. כיום המוזיאון מתמודד עם שאלות של היגיינה ובריאות, אך גם עם ההיסטוריה של המוזיאון ועם הבעייתיות האתית המובנית בתוך המחשבה ההיגיינית. בימים אלו מוצגת במוזיאון התערוכה RACISM.
פלוס אחד
״בננות״. וידאו (1:50 דק׳ בלופ), פרפורמנס: נועה נסים, צילום ועריכה: תמר נסים.
העבודה מוצגת בחלון הפונה לרחוב ומציגה פן אחר בנושא ההיגיינה. מקור ההשראה לעבודה הוא משפט שאמר אבי: ״סבתא שלך הייתה שוטפת אפילו את הבננות במים רותחים״. בעבודה נראית הפעולה בלופ והבננה משחירה מיידית בגלל השטיפה במים רותחים. האובססיה לניקיון שמתאר אבי תואמת את המציאות התקופתית שעולה ממסמך ארכיוני שמצאתי בעיריית תל אביב, האוסר על רוכלים המוכרים בננות למכור ברחבי תל אביב כי הם אנשים מזוהמים אשר אינם תושבי העיר. המסמך מוצג בחלל הכניסה של הגלריה ויוצר קשר מהופך בין פנים לחוץ.
ב־26.1 יתקיים שיח גלריה שבמהלכו אזמין את המשתתפים למיצג של הקראת טקסטים ארכיוניים שנאספו במהלך המחקר לקראת התערוכה.
The post עבודה בעיניים // תמר נסים appeared first on מגזין פורטפוליו.
